היום מציינים מלאות שנה לועזית לתחילת המלחמה, כולם בתקשורת ידברו על הכשלון הנוראי של היום ההוא ומה שקדם לו, רובם גם ידרשו את פיטוריו של נתניהו, מה שנראה לא רלוונטי לאור ההתפתחויות.
אך האמת היא שאם בוחנים בעיניים פקוחות את התגובה הישראלית, מלבד השעות הראשונות שהיו אכן כישלון צבאי שעוד ייחקר, הרי שהיא הייתה מדוייקת ונכונה ותילמד בכל מכללה צבאית בעולם.
במבחן התוצאה: מדיבורים על רבבות טילים מעזה ולבנון נותרנו עם כמעט אפס שיגורים אפקטיביים, החמאס והחיזבאללה הפכו לקריקטורות של עצמם, וככל הנראה הם בדרך למחיקה כגופים ארגוניים השולטים על מדינות.
גם בתחום הרגיש ביותר של החטופים והנעדרים, רובם כבר בבית, והלב כואב ונקרע עליהם ועל ההרוגים הרבים, הצבי ישראל על במותייך חלל, אך יש לראות את המחיר הכואב בפרופורציה מול צבאות אחרים בעולם במקרים דומים.
כל יום נושא עימו בשורות איוב חדשות, מחירי המלחמה מרקיעי שחקים, אך גם ההצלחה היא מעל ומעבר לכל מה שאפשר היה לדמיין בתחילת המערכה,
אמנם ביום הראשון חטפנו מכה אדירה, אך כנראה באמת לא הייתה אפשרות לצפותה מראש, ההנחה שחמאס מורתע אינה קונספציה, אלא מחשבה בריאה והגיונית, שרק לא לקחה בחשבון שהצד השני יאבד את שפיות דעתו ויפעל באופן שאינו הגיוני.
אלמלא הנחת היסוד שהצד השני מורתע, אין אפשרות להתקיים כאן שעה אחת, שהרי לירדן למשל יש איתנו גבול ארוך ביותר, כך גם בסוריה מצרים ועוד, בכל גבול כזה יושבים עשרות מיליונים שמאוד היו רוצים לראותנו נופלים, אי אפשר להעמיד גדוד חיילים בכל קילומטר, והסיבה היחידה שאינם מבצעים את זממם היא הידיעה שאם יעשו משהו לא הגיוני יקבלו מכת מוות מיידית,
זה היה אמור לעבוד גם מול החמאס ואי אפשר להאשים איש באי צפיית השיגעון של סינוואר, ראש ממשלה אינו אמור למלא את מקום הפסיכיאטר. במובן הזה ההרתעה רק התחזקה מאוד והפכה למשהו יותר מוחשי.
והכי חשוב זה הסייעתא דשמיא הנפלאה, אשר מלבד היום הראשון שכאב וכואב, מלווה אותנו בכל צעד ושעל, אסונות אדירים נמנעו ואלו שכן אירעו היו אמורים להיות קטלניים בהרבה, ניסים גלויים של מאות טילים וכטב"מים עם מתי מעט של נפגעים, אין לכך כל הסבר מלבד מידת הרחמים.
לשם השוואה: הדברים הללו נכתבים במדינת אוקראינה, בנסיעות הארוכות רואים מהחלון את בתי הקברות שהכפילו את עצמם בשנתיים האחרונות, מדברים על מאות אלפי הרוגים ואיש אינו מדבר על הכרעה כלשהי. אמנם אלפיים הרוגים זה כואב, מאוד, אך זה חסר השוואה למאות האלפים של מקרים דומים בעולם.
תחל שנה וברכותיה, והצלחותיה, וניצחונותיה, למען ידעו עמי הארץ את שם השם הנקרא עליך ויראו ממך.





















ניתוח מעניין. אבל הטענה היא על כך שראינו את חמאס מתכונן למתקפה ולא עשינו כלום.
אם נראה את מצרים מרכזים כוחות ליד הגבול ועושים אימוני פלישה לישראל- עלינו להסיק שהם מתכוננים למלחמה ואת זה לא עשינו מול חמאס.
השעות והימים הראשונים היו קטסטרופליים אבל המשך המלחמה היה הרבה יותר טוב…
המשל לא דומה:
אם מצרים היתה מתקרבת כל יום שישי לגבול במשך כמה שנים ולא עושה כלום, וממשלת ישראל מקבלת תכתיבים לא להכיל את התופעה, מה היו עושים?
ההתקרבות לגבול זה החלק הקטן. מדובר על התארגנות בסדר גודל מטורף. תחמושת. טילים. אימון של כ5000 מחבלי נוחבה (מקביל ליחידות המובחרות בצהל). ברור שאסור לישראל לאפשר לאויב להיות מאחורי הגדר עם כאלה יכולות. לא להסתפק באוייב "מורתע" או בהגנה של גדר וכיו"ב. אוייב עם כאלה יכולות שמודיע קבל עם ועולם בכל חדשים לבקרים שרוצה להשמיד אותך, אתה חייב להשמיד אותו.
הרצי הלוי מזמין אותך כעורך דין שלו בוועדת החקירה שתקום… (אם תקום).
אתה מגדיר צפון מפונה כבר שנה כ"אפס שיגורים אפקטיביים"???
איפה אתה חי?
לולא ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם
אזי חיים בלעונו, חסדי ה' כי לא תמנו
פשוט לא נכון. שטויות. מתקפה בסדר גודל כזה מודיעין חייב לצפות ולהתריע. בפרט ובפרט אחרי הסימנים המקדימים בימים ובעיקר בלילה שלפני. הסלוגן "מורתע" על אויבנו חייב לצאת מהלקסיכון. אם עכשיו הזמן לצאת ולהילחם בירדן? ברור שלא. אבל כן להשיג מודיעין איכותי ומדוייק מה אויבינו מתכננים עלינו. אי אפשר לבמע מתקפה בסדר גודל כזה בלי סימנים מקדימים שמודיעין בסיסי אמור לעלות עליהם. ארה ערך אזהרות התצפיתניות.
לחשוב היה שחמאס מתנהל ברציונליות
היא היא הקונספציה.