הקשיים – לא קריסה, כי בכל זאת בסוף אנשים הגיעו הביתה – הצפויים מראש של התח"צ מהעיר ירושלים ואליה ביום ראשון, הם רק פרומו והכנה לאתגר העצום העומד בפני האחראים בקשר לל"ג בעומר הקרוב.
עמדתי שם במוצאי פורים דמוקפין, בתוך כחצי מיליון יהודים חרדים אשר לפי נתוני משרד התחבורה חזרו מירושלים לערי הפרזות במוצאי, עמדתי שם כמו כולם עם הילדים והתחפושות והעייפות, וכעסתי כמו כולם.
בהלוך ניסיתי לנסוע עם הרכב, אחרי שעה וחצי הגענו לצומת שילת ואז האורים-ותומים הקטן שלי הראה שעוד שעתיים נגיע לירושלים, פניתי לרכבת במודיעין (למה באמת יש להם שתי תחנות ולנו אף לא אחת? ולמה בביתר אין? ואלעד? ורכסים? ובני ברק (לא קניין רמת גן)? אל תגידו לי שזה קשור להיות כל הערים הללו חרדיות) ותוך 27 דקות הייתי בירושלים.
בחזור המתנתי לאוטובוס פנימי בירושלים, גם בגלל שלא היו מוניות וגם בגלל שמרוב טישים ומתרימים נותרתי ללא פרוטה מזומן ומן הסתם היו עוד רבים כאלו מסביבי, אך האוטובוסים בוששו מלהגיע, שעה שלימה ללא אוטובוס אחד, תודות לבעל הטויוטה שהניח אותה בדיוק על הכיכר בגבעת משה, כולי תיקווה שהקנס הענק שקיבל יכפר על הסבל שגרם לאלפי אנשים בזמן שהוא רקד בטיש או קיים מצוות משלוח מנות לאחר פורים בהידור.
עד שהגיע רמקול נייד, נראה לי שליח של רוזנשטיין שבאמת עובד קשה בשבילנו כל השנה, והציע לכל הממתינים לנייד עצמם רגלית לרכבת, זה מה שעשינו, ארבעים דקות של עלייה מתמיר לרכב זה תענוג נפלא בפרט כשזה מגיע אחרי שעות של ריקודים ועמידות אינסופיות בטישים השונים, העיקר שבסוף הגענו הביתה ברוך השם, שעתיים וחצי מתמיר עד צומת שילת, מכאן זה כבר לא קשור לסגן השר אלא לנציג אחר של דגל התורה, הפועל גדולות ונצורות הכתובים בעיתון המתפרסם היום (שלישי).
מצד שני אי אפשר להאשים אף אחד, לא את סגן שר התחבורה שכבר קדנציה שניה שלו בתפקיד ומן הסתם הוא פועל שם גדולות ונצורות הכתובים באותו עיתון, גם לא את שאר הנציגים והממונים שהנני מעיד שהם היו ערים לילות בשביל פרויקט פורים, אך מה אפשר לעשות ששיכור אחד עצר את הרכב "רק לכמה דקות למשלוח מנות" במיקום אסטרטגי שמונע מאוטובוס דו מפרקי לבצע סיבוב לעלי-הכהן וזהו, כל שרשרת המזון מתנתקת והעמל יורד לתהום יחד עם המצב-רוח של כולם.
הם באמת לא אשמים, ייתכן שיכלו לעשות יותר, ייתכן שלא, אך הציבור החרדי באמת גדל והכניסה לירושלים אכן לא מתאימה לכמויות כאלו, ותודה לבעל הרמקול: הרכבת אכן הייתה נפלאה, יצאה בזמן והגיעה בזמן, עם מנייני מעריב לאורכה ולרוחבה.
אך על של עתה באתי:
בעוד פחות מחודשיים יחול ל"ג בעומר, שני נתונים שצריך לספר שם למנהלי משרד התחבורה, אלו שאינם חרדים או שאינם חסידים:
ובכן, הציבור החרדי גדל לא רק בירושלים אלא בכל הארץ בעוד, רק שבניגוד לאדמו"רים והסבים שמחולקים בין ירושלים לשאר הערים – רבי שמעון יש רק אחד, ולכן אם הגיעו חצי מיליון לירושלים לפורים יש להניח כי יגיעו הרבה יותר למירון עם הבדל אחד: לירושלים נכנסים עם ארבע כניסות עיקריות ולכל אחת ארבעה נתיבים – למירון כניסה אחת עם נתיב אחד.
הסוד השני ותזכרו מי גילה לכם אותו ראשון: ל"ג בעומר חל השנה ביום שישי ואנחנו לא ניסע בשבת גם אם ניתקע בכבי-שש, כך שרוב רובם של החצי מיליון יגיעו בין חמישי צהריים לשישי לפנות בוקר, זוכרים את האסון שנקב בליבנו? גם אז זה היה ביום שישי ויש לזה קשר!
יש רק דרך אחת להתמודד עם הכמויות המוברכות והיא תגבור הרכבת, כן זאת אשר כבוד השרה ידעה לתגבר להבדיל בעת המרתון בתל אביב אשתקד וכמו שהיא יודעת לתגבר בכל משחק ספורט בצפון או בדרום, בכל שעה עגולה אמורים להגיע למירון יותר אנשים מבלומפילד ויד-אליהו גם יחד, יש תחנה בכרמיאל (דובר על תחנה בצפת, אבל אחרי המהפך החרדי אפשר כנראה לשכוח מזה) וצריך פשוט לתגבר בכמויות את הרכבות, זה הכל.
אם אתם מתכוונים להאכיל אותנו בתירוצים במקום בתחבורה ציבורית ראוייה, כדאי שתכינו כבר כעת את הרכב וועדת החקירה ביום שאחרי, הפעם אנחנו לא נסלח יותר, איננו הצ'צ'קס (צעצועים) שלכם יותר!





















יהיה להם פתרון יותר טוב – ימצאו סיבה לסגור את מירון כמו בארבעת השנים האחרונות