תופעה נפוצה במסגרת שיחה בין אישית של חברים, בני זוג, או של הליכי משא ומתן כי אחד מהצדדים מעלה טיעונים המצדיקים את התנהגותו ומרחיקים ממנו כל אשמה.
לא אחת טיעונים אלו של "ארחץ בניקיון כפיי" אינם מתקבלים בשוויון נפש אצל הצד השני והם עשויים להביא "לפיצוץ" של השיחה או ההידברות, מתוך מחשבה כי הדברים הנאמרים בשקר יסודם ומלמדים שאן כוונה לשלום ואחווה או לסיים את המשא ומתן בהבנה.
כיצד אם כן מתמודדים עם טיעוני ההצטדקויות של הצד שכנגד ?
"ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השומר אחי אנכי"
לאחר שקין הרג את הבל, הקב"ה פונה אל קין ושואל אותו אודות הבל אחיו, אך קין מצטדק ועונה כביכול בתמימות כי אין מתפקידו לשמור על הבל אחיו וממילא שאין לפנות אליו בעניין זה.
המדרש (תנחומא פרשת בראשית סימן ט) מביא את תשובתו המלאה של קין לקב"ה ומלמד על ניסיונו של קין לברוח מאחריות ולטעון, כי הקב"ה הוא זה שכביכול "אשם" במעשה ההריגה שכן הקב"ה ברא לו (לקין) את היצר הרע והקב"ה לא שמר עליו (על קין) מפני כוחות היצר הרע שהובילו אותו למעשה ההריגה:
"כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא אי הבל אחיך א"ל לא ידעתי השומר אחי אנכי אתה הוא שומר כל הבריות ואתה מבקשו מידי, משל למה"ד לגנב שגנב כלים בלילה ולא נתפש, לבקר תפשו השוער, א"ל למה גנבת את הכלים, א"ל אני גנב ולא הנחתי אומנתי אבל אתה אומנתך בשער לשמור למה הנחת אומנתך, ועכשיו אתה אומר לי כך, ואף קין כך אמר אני הרגתי אותו בראת בי יצה"ר, אתה שומר את הכל ולי הנחת אותו להרגו אתה הוא שהרגתו שנקראת אנכי שאלו קבלת את קרבני כמותו לא הייתי מתקנא בו…"
הנביא ירמיה בשם ה' מותח ביקורת ואומר: "גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים… ותאמרי כי ניקיתי.. הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי" ומבאר רש"י שהאמירות של "לא חטאתי כי ניקיתי" מגיעות מהלב – ותאמרי בלבבך – משמעם של דברים כי הטענות הנ"ל אינן נאמרות מן השפה ולחוץ כדי להציג תדמית חיובית, אלא הן מגיעות מתוך שכנוע פנימי ובריחה מאחריות שאכן הדברים נעשו כדין ולא היה שום חטא.
מן האמור ניתן ללמוד כי קיים מנגנון פסיכולוגי של בריחה מאחריות על ידי שכנוע עצמי ועל ידי העלאת טיעונים של "ארחץ בניקיון כפיי".
טענת קין על פי דברי המדרש היא כי הוא איננו אחראי על הריגת הבל, אלא היצר הרע והתנהלותו של הקב"ה בכך שכביכול לא שמר והגן (הניח אומנתו כדברי המדרש) הם אלו שהביאו לתוצאה הקשה של הריגת הבל.
אין מחלקות על העובדה שקין הוא זה שביצע את מעשה ההריגה בפועל, אך לטענת קין הוא איננו אחראי.
בדומה לכך הנביא ירמיה על פי ביאורו של רש"י מתריע בשם ה' ואומר כי "הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי" האמירה לא חטאתי מגיעה מהלב, קרי מתוך שכנוע פנימי שהיא הלכה למעשה בריחה מאחריות.
אדם עשוי לחשוב באמת ובתמים שמעשיו נכונים וצודקים והוא יטען זאת בלהט ומתוך שכנוע פנימי, למרות שהמתבונן מן הצד ובשכל ישר יראה שאותו אדם חוטא ונוהג שלא כשורה.
מעתה עולה המסקנה כי העלאת טיעונים של הצטדקויות ובריחה מאשמה במסגרת תקשורת בין אישית או הליכי משא ומתן, הינה תופעה כמעט טבעית שיסודה היא חולשה אנושית וכך צריך להתייחס אליה.
אין לתת לטיעונים אלו משקל עודף או פרשנות מיוחדת, יש לשמוע אותם כרעשי רקע או כמנגינה לא מוצלחת אך לא מעבר לכך.
כמובן, שיחה בין אישית צריכה להתנהל באופן הנכון והנדרש, בלב פתוח, בשמיעת הזולת וכך גם ניהול משא ומתן צריך להיעשות בחדות ההבחנה ובחריפות הניתוח, לתמימות אין מקום בניהול ההידברות, אך מנגד בריחה מאחריות ועטיפתה ב-ק"ן טעמים המטהרים את השרץ, גם היא אין בה לכשעצמה כדי ללמד על כוונותיו של הצד שכנגד אלא יש בה כדי ללמד על ליקוי אנושי (וטבעי) של בריחה מאחריות, לקות שטרם טופלה אצל הטוען אותה.
ככל שהצד השני לשיחה אכן חפץ בשיח מכובד, עם הקשבה אמיתית ומלאה (שיש להרחיב בעז"ה כיצד היא נעשית) או שהצד השני למשא ומתן אכן מעונין בהסדרה והבנות, הרי שהתעלמות מההצטדקויות והתמקדות בשיח עצמו או בהצעות המעשיות של המשא ומתן, יסיטו את הדיון מהשאלה מי אחראי ומי אשם ויעבירו את השיח לנשואים המהותיים באמת.
לתגובות [email protected]
