ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיע אתמול לניחום אבלים אצל משפחת די בישוב אפרת. משפחה שאיבדה את אמם ושתי אחיותיהם שנרצחו בפיגוע הקשה בבקעה. מהמשפחה שמנתה שבעה נפשות קודם הרצח, נותרו כעת ארבעה בלבד, שיצטרכו להתמודד עם השכול והיתמות.
אין ספק שלא פשוט לקיים ביקור כזה באופן כללי, אך כשמדובר בעומד בראש הפירמידה הניהולית של המדינה בה אירע האירוע, ביקור כזה קשה שבעתיים.
נתניהו המנוסה לדאבוננו הרב בביקורים מסוג זה, נראה שמבין את אופן ההתנהלות באירוע, יודע מה צריך להיאמר ובעיקר מה צריך שלא להיאמר.
אגב, לפני שננתח את התנהלותו של נתניהו, אקדים ואומר שגבורת הנפש העולה מתוך המשפחה הזו, יכולים להוות סמל ודוגמה לאנשים המתמודדים עם קשיים אלו ואחרים, כל שכן אם מדובר בקשיים שלא מתקרבים לרמת הטראומה המלווה לאירוע שכזה.
גבורה זו מפליאה אותי כל פעם מחדש כשרואים משפחה כזו המאבדת את יקיריה והם מקבלים עליהם את הדין באמונה ולא באים בתלונות לאף גורם שלטוני, אלא זוכרים שהכל מנוהל בידי שמים ולכל אירוע יש משמעות שמימית שאין ביכולת בשר ודם להבינה.
ובחזרה להתנהלותו של ראש הממשלה: כבר בכניסתו, הוא משרה אוירה מכובדת, ריכוז מלא באירוע, הוא מכיר טוב את הרקע של האנשים אשר לפניו וכל כולו אומר 'אבהות' ושותפות מלאה בגורל המשפחה. הוא משדר כי הוא והם נמצאים באותו צד של המתרס ונראה כי בני המשפחה מקבלת ומפנימה את התחושה הזו. לא נשמעת ביקורת כלפי התנהלותו ואפילו הם עצמם תורמים להזדהות, כשמעלים את עובדת היותו של ראש הממשלה אח שכול.
חלק מסוד קסמו של נתניהו, זה שהוא מצליח לטעת אצל אחרים תחושת שותפות בגורל, גם בזמנים טובים וגם בזמנים קשים. בזמנים טובים הוא נותן את התחושה שהצלחתו הצלחתנו, כך שכשהוא זכה בראשות הממשלה, הוא נתן את התחושה שאנחנו כתושבים שותפים מלאים בהצלחתו. מאידך, בזמנים קשים הוא יודע להעביר את המסר, שהוא מבין את הקושי ואת המתמודדים איתו. הוא לא מעביר את המסר שיש לו פתרון לכל סיטואציה וזה לא בהכרח מה שהחווים אובדן רוצים לחוש ממנו. כפי הנראה, הם רוצים לראות ראש ממשלה אכפתי וראש ממשלה שמבין באמת מה זה קושי ולא עושה 'ביקור ניחומין' בשביל הפרוטוקול.
מה שבעיקר תפס אותי, זה שכחלק מתנחומיו, הזכיר את העובדה ש'ארץ ישראל נקנית בייסורין'. המשפט הזה נותן בדיוק את המסר הנכתב לעיל, שותפות בגורל וזה שהפתרון לא תמיד בידיים שלנו. יש בזה אף מסר עוצמתי יותר, של משמעות אמיתית לייסורין הללו, בכך שעל ידיהם נקנית ארץ ישראל.
האמת שזה די מזכיר את דפוס פעולתו של מנהיג בריטניה בזמן מלחמת העולם השנייה וינסטון צ'רצ'יל, כשמצב הרוח של האומה הבריטית היה די שפוף, והוא על ידי הנאום המפורסם 'דם, יזע ודמעות', הצליח להפיח תקווה בליבותיהם של התושבים וזריקת מרץ זו הייתה חלק נכבד בפאזל שהוביל לתבוסתה של גרמניה הנאצית בפני האומה הבריטית, בין השאר. צ'רצ'יל לא הבטיח לנתיניו הצלחות, הוא גם לא חידש שום דבר במשפט הנצחי. הוא רק נתן להם את תחושת ההזדהות, והמרץ להקריב למען מטרה עליונה שבסופו של דבר תצלח.
לסיום, רק הערה קטנה על דבריו של נתניהו: נכון, ארץ ישראל נקנית בייסורין, אך אין מצווה 'להדר' בייסורין. דבר פשוט הוא שבני ישמעאל מבינים מסרים, אך ורק בעוצמה וכדאיות. מאז שקמה הממשלה, מתחזקת ההרגשה המתפתחת פה בשנים האחרונות, ש-'העם הפלסטיני' מרגיש יותר מדי בנוח בנוכחותם ליד תושבי ישראל וכוחותיו הצבאיים, ויש לתת על כך את הדעת. הייסורין הבאים על העם היושב בציון, אינם מהווים סיבה שלא נפעל ככל יכולתנו למנוע מאותם בני עוולה לבצע את זממם. שה' ישמור על כולנו.
