1.
צעד מטריד אחורה:
המצב לא טוב בכל התחומים אבל זה לא משנה, העיקר שנתניהו הוא נרדף
זה היה דרמטי, זה הסעיר את סדר היום – ובצדק.
כבר זמן רב לא היה כאן מופע אימים כזה, בו מפכ"ל משטרה לשעבר מודה בפה מלא, שאחד הנושאים הכי מתוקשרים, הכי מדוברים והכי מושקעים גם כלכלית מבחינת המדינה, היה בעצם תפירת תיק שנועדה להפיל ראש ממשלה שנבחר ברוב דמוקרטי. וכשזה לא קרה, כמה אנשים בצמרת המשפטית היו בהחלט מופתעים. כל זה קורה רק יומיים אחרי הדלפה מדברי השופטים שמפקפקים מאוד בלשון המעטה באמינותו של סעיף השוחד בתיק 4000.
אין להקל ראש בחומרת האירוע. מהלך אנטי דמוקרטי כזה הוא אבן נגף קטלנית בחייה של מדינה, אף ממשל תקין לא יכול לאפשר לדבר כזה לקרות ואם זה כבר קורה, מדינה חפצת חיים היתה מעמידה לדין את האנשים הנכונים, מה שמשום מה לא קורה כאן.
הצמרת המשפטית היתה מופתעת שנתניהו לא התפטר, אבל יש עוד כמה אנשים שלא היו מופתעים בכלל: כמעט תשעה מיליון מתושבי מדינת ישראל.
לא, לנו זה לא חדש. מצביעי הימין בוודאי שטענו תמיד שההליך נגד נתניהו הוא רדיפה פרסונלית, אבל גם מקרב מצביעי שמאל ואפילו בתוך מפגיני מחאות השמאל יהיו כאלה שיודו שיש כאן מהלך מכוון כדי להוריד אותו מהשלטון. כך שבסופו של דבר, אלשיך אמנם הביא כותרת דרמטית אבל קשה לומר שהיא הפתיעה מישהו, קשה להאמין שמישהו נפל מהכסא מרוב תדהמה כשניסה להבין איך יתכן כדבר הזה. כאילו שלא ידענו מראש את מה שאלשיך הודה בו בחצי פה.
אך טבעי הוא שכותרת כזאת תתפוס לנו את תשומת הלב ואת סדר היום – וזה בסדר. אבל עכשיו, אחרי שהזדעזענו, צקצקנו, נהנינו ופטפטנו על אלשיך ועל המערכת כולה, בואו נדבר תכל'ס.
קרוב לשני מיליון מאזרחי ישראל, מצביעים לנתניהו במישרין או בעקיפין כבר חמש מערכות בחירות ברציפות, למרות – ואולי דווקא בגלל – כתבי האישום נגדו. ההצבעה שלהם לא היתה משתנה גם אם עבירת השוחד היתה מוכחת ומתבררת כְּשַׂלְמָה בבית המשפט, רובם היו מצביעים לנתניהו גם אם תיאורטית הוא היה מתמודד מתוך הכלא, ובוודאי שימשיכו להצביע לו בחדווה רבה כשההבנה היא שהתיקים תפורים, שהוא נרדף על ידי החונטה המשפטית ושבעצם לא יהיה כלום כי אין כלום. הנתון הזה לא משתנה, הוא נתון קשיח.
מהצד השני יש מספר דומה של מצביעים שלא יצביעו לנתניהו גם אם יתברר שהאיש צח, נקי וזך ואף זכה להתעלות לדרגות גבוהות באצילות הנפש ועבודת המידות כאחד. מבחינתם הוא 'פרסונה נון גראטה' (אישיות בלתי רצויה) ולא משנה מה יקרה בבית המשפט. גם זה נתון קשיח שאינו משתנה כבר 5 מערכות בחירות. זה היה המצב שהביא אותנו לתיקו הפוליטי ולחוסר היכולת לצאת מהפלונטר. וכשכבר חשבנו שהמצב הזה יימשך לנצח, פתאום קרה משהו שגרם ללוחות הטקטוניים קצת לזוז.
הפעם הראשונה שמשהו מהותי השתנה לפחות ברמת השיח הציבורי, היתה כשנתניהו כבר תפס את הגה השלטון ובאופן בלתי ייאמן הצליח להקים ממשלת ימין על מלא. מיליוני תקוות של מיליוני אזרחים, השתלבו במיליוני הבטחות נוצצות שהושמעו בקמפיינים וכולם יחד התנקזו לציפייה הציבורית המתוחה: מה תעשה הממשלה הנכנסת.
ואט אט, עם הזמן משהו החל להיסדק. היה צריך לשפשף את העיניים ואת האוזניים בתדהמה כדי לשמוע אנשים שהגדירו את עצמם 'ביביסטים' ותמכו בנתניהו בלהט בלתי נשלט במשך חמש שנים של כאוס, הופכים פתאום את עורם ומזמרים זמירות אחרות, מביעים תסכול מאותו נתניהו שלא סיפק שום דבר, אבל שום דבר, מכל מה שהבטיח כממשלת ימין על מלא.
הטרור מכה בנו ללא רחם ודווקא המתנחלים הם אלה שהפכו לאשמים ולשק החבטות הלאומי והבינלאומי, יוקר המחיה רק ממשיך לטפס, הרפורמה המשפטית שהפכה לחזות הכל, הומתה בהמתת חסד ונקברה קבורת חמור בידי נתניהו עצמו, כחלק מכך גם ההבטחה המרכזית ביותר לשותפים החרדים, להביא פסקת התגברות כדי להסדיר את מעמד לומדי התורה, גם היא מתה ולא תהיה עוד. ומה יהיה עם החוק? נשארנו באותו ערפל. אז מאי אהני לן ממשלה כזאת?
הסקרים שוב צופים עליה לגנץ, וגם אם נסתייג מהרוח המטעה שיש בהם, עדיין המצב הוא שיש אכזבה לאומית בימין מנתניהו וחברי ממשלתו. הנחמה היחידה שיש לאנשי הימין היא שלמרות הכל, זה עדיין יותר טוב מהממשלה הקודמת של בנט, לפיד ותומכי הטרור. אבל למה בעצם היא יותר טובה? על זה קצת קשה להם לענות.
הנחמה הבאה בתור בה ניחמו מצביעי הימין את עצמם, היתה שבעצם המצב קשה גם כך וזה לא שיש במערכת מישהו אחר שיכול להציג פתרון. וכי גנץ, סער או סמוטריץ' יכולים היו לעשות את הדברים אחרת? ברור שלא. אבל גם הנחמה הזאת היא לא רק נחמת עניים אלא מעצימה את השקר. הרי הממשלה הזאת מעמיסה עלינו תירוצים לכל דבר: שהטרור הוא בגלל הרפיסות של בנט ולפיד (לא נכון אגב), שיוקר המחיה והמשך עליית המחירים זו גם תוצאה של הממשלה הקודמת (גם זה לא בהכרח נכון), שהרפורמה המשפטית מתה בגלל שלשמאל יש כח אדיר של משאבים ותקשורת (זה כבר כן נכון) ובקיצור – תירוצים למכביר מדוע ממשלת הימינעלמלא לא מצליחה לעשות כלום.
וכאן הבן שואל: בשביל זה בחרנו אתכם? תירוצים גם אחנו יכולים למצוא, בשביל זה לא צריך אתכם. אתם אלה שהבטחתם להביא לכאן מדיניות ימין למרות כל הנ"ל, כולנו ידענו היטב מה המצב, בכל זאת אתם הבטחתם ובדיוק בזה נכשלתם. ההבטחות שלכם היו שקר כי ידעתם מראש שלא תוכלו לעשות כלום.
ואז בתוך האכזבה והשיח החדש והמריר הזה, הפציעו לנו שתי כותרות דרמטיות: תיק השוחד קורס, ואלשיך מודה שהתיקים נועדו להדחה. ופתאום, בבת אחת כאילו הכל נשכח, כאילו הכל נפתר וכולנו התחלנו להתמוגג בתענוג עצום על כך שאלשיך סיפר לנו את מה שכולנו ידענו, ואיזה פויה הפרקליטות, ואיזה צדיק נתניהו, ואיזה יופי שהתיקים קורסים, ושרת ההסברה אומרת ברצינות גמורה שנתניהו הוא לא פחות מאשר "אבי האומה", לא היו ימים טובים לישראל כיום שבו התראיין אלשיך לתחנה הצבאית.
איווט ליברמן, שכבר מזמן נטל לעצמו את תפקיד הליצן, עשה זאת שוב השבוע כשטען לקונספירציה לפיה אלשיך פועל בשירות נתניהו. מדובר כמובן בשטות מוחלטת אבל בניגוד לשאר הקונספירציות, כאן אפשר לפחות להבין מה גרם לאנשים לחשוב כך. במשך חמש מערכות בחירות חמק נתניהו מהצורך לספק תשובות אמיתיות ונהנה מהפריבילגיה להסתפק בהבטחות, כבר שנים ארוכות שהשיח הוא רק כן ביבי או לא ביבי, בלי לעסוק במהות. אבל בחודשים האחרונים, נאלץ נתניהו בעל כרחו לעסוק במהות ופתאום התברר לו שזה לא בדיוק פועל לטובתו.
ואז בא אלשיך ובאו השופטים, מחקו את הלוח ושרטטו אותו מחדש, החזירו אותנו כמה צעדים אחורה. שוב אנחנו מדברים על כן ביבי לא ביבי, וכולם נהיים כן ביבי כי הרי התיקים נגדו תפורים. באמת מתחיל להרגיש שמישהו עשה כאן שירות נהדר המכוון בדיוק לאינטרס של נתניהו.
דברי השופטים ודברי אלשיך חשפו לנו את מה שאנחנו יודעים מזמן: שמערכת המשפט והפרקליטות זקוקות לניקוי אורוות יסודי, הרי בדיוק בשביל זה צריך רפורמה משפטית אמיתית שגם לפיד, גנץ וסער תמכו בה תמיד. זה לא חדש ולא היה צריך את אירועי השבוע כדי להזכיר לנו את זה. אבל במקום שהתיקון האמיתי יקרה – מה קיבלנו בסוף? חזרה מביכה לימים הרעים של תמיכה בנתניהו רק בגלל שהוא נרדף, למרות שהוא הוכיח שאינו מסוגל לממש ולו הבטחת בחירות אחת, בו בזמן שהוא עצמו עומד ומסכל כל ניסיון לעשות צדק ותיקון במערכת שרודפת אותו. המוח האנושי מתקשה להכיל את המצב המעוות הזה המתרחש מול עינינו ואנחנו מסרבים להפנים אותו, כי יותר קל להתענג בטהרנות על השקרים שחשף אלשיך.
ובבין הזמנים הבעל"ט, שמיד בתחילתו יעלו מחירי התחבורה הציבורית באשמת הממשלה הקודמת כמובן, עם ישראל יעלה בהמוניו לאוטובוסים היקרים שיובילו אותו למקומות הנופש, יישא תפילת הדרך מאימת הטרור המאיים, ימשיך בתפילה על עתיד מעמד בני הישיבות הלוט בערפל, אבל בלב תתרונן שירה והודיה להשי"ת שזיכנו שהאמת נחשפה, שראש ממשלתנו הוא אומלל הנרדף בידי החונטה המשפטית. אשרינו שזכינו שכך עלתה בימינו.
2.
סדר עולמי חדש:
הביקור הצפוי בבייג'ין מחמם את הגיזרה לא רק מול ארה"ב, אלא גם במארג האינטרסים הבינלאומי
אין דבר שמאכזב ומטריד את מנוחתו של נתניהו יותר מהעובדה שהוא עדיין לא הוזמן לבית הלבן. זהו אירוע חסר תקדים שמעולם לא קרה ביחסי ישראל וארה"ב ונתניהו לא רוצה שהשיא השלילי הזה יהיה רשום על שמו בספרי ההיסטוריה.
השבוע נפגש נתניהו עם כמה בכירים שהגיעו מארה"ב, ביניהם חברי קונגרס וכמה נציגים משדולת איפא"ק ודווקא בפגישות איתם הוא בחר לחשוף להם ולכלי התקשורת, כי בכוונתו לצאת לביקור רשמי בסין, שיתקיים או בחודש הבא או אחרי החגים. האינטרס המרכזי היה ברור: נתנהו רוצה לתקוע אצבע בעין של ביידן, הנחשב ליריב הדיפלומטי של נשיא סין במאבק שבין המעצמות.
אבל לא רק דמותו המזדקנת של ביידן עמדה לנגד עיניו של נתניהו כשהחליט את ההחלטה והכריז את ההכרזה. מדובר כאן במפת אינטרסים רחבה יותר ורגישה הרבה יותר. השבוע המשיכה אוקראינה להעביר ביקורת על ממשלת נתניהו שלטעמה צריכה לעזור לה קצת יותר, שגריר אוקראינה תקף בחריפות את ישראל שעושה יד אחת עם הרוסים לטענתו ועוזרת להם להשתמש בנשק איראני נגד אזרחי ארצו.
הטענות הללו נתפסות בירושלים כסוג של כפיות טובה. ישראל הרי לא יכולה לנקוט צד ברור במלחמה הזאת משום שרוסיה מעורבת גם היא עמוק עמוק בעצבים הרגישים של המזרח התיכון. במקום זאת מספקת ישראל סיוע הומניטרי וכן מערכות התראה והגנה בהיקפי ענק ובעלויות גבוהות כדי לעזור לאזרחים שנפגעים. וכל זמן שהסיוע נשאר בתחום האזרחי רוסיה יכולה להכיל את זה, זה חלק מהמשחק. ברגע שישראל תספק לאוקראינה נשק התקפי, המשוואה הדיפלומטית תשתנה לרעה.
ולכן מול הביקורת מצד קייב, נתניהו נוקט במהלכים משלו. בשבוע שעבר הגיעה לישראל רעייתו של זלנסקי, נתניהו עצמו לא טרח להיפגש איתה. כעת הוא נוסע לסין וגם זה אמור להרגיז כמה אנשים בקייב, שכן סין מנהלת קשרי מסחר עמוקים עם רוסיה ועם איראן גם יחד.
צלע נוספת במארג האינטרסים, הוא הקשר הישיר בין בייג'ין לטהרן. סין היתה זו שתווכה לאחרונה בהסכם השלום ההיסטורי בין איראן לסעודיה, הסכם שגרם לישראל ולארה"ב להתחיל להזיע. אבל במקביל, ארה"ב התחילה להתניע הסכם גרעין חדש מול איראן שגורם לישראל עוד יותר להזיע וכך קיבלנו צעד מפתיע לא פחות. נתניהו כביכול אומר לביידן שלא יחשוב שרק הוא יכול לנהל מגעים עם איראן מעל הראש של ישראל, גם ישראל תדע להגיע לאיראן בדרך אחרת, תוך שיח עם המתווך העיקרי ששוב יגרום לזקן מהבית הלבן להזיע.
בתוך כל זה, ישראל עדיין מייחלת להסכם נורמליזציה עם סעודיה למרות השלום שעשתה עם מדינת הטרור הגדולה בעולם. לצורך זה ישראל עדיין מנסה לבודד את סעודיה מציר הרשע ולגרום לכך שהיא תהיה מחוץ לברית של איראן, סוריה וחיזבאללה. מי שיכול לסייע בכך אלה הסינים שמנהלים קשרים עם כל הרשימה הלא מכובדת הזאת גם יחד ויכולים לקדם דיבור ישיר בין ישראל לסעודיה גם בנפרד מהאינטרס הרוסי והאיראני.
בנקודה הזאת ארה"ב דווקא כן תתמוך, גם היא מעוניינת בנורמליזציה עם סעודיה עבור האינטרסים הכלכליים והאזוריים שלה, אבל עדיין, כשהאמריקנים יראו את תמונת לחיצת היד בין נתניהו לשי ג'ינפינג, הכעס שלהם יהיה גדול יותר מהתקווה שלהם להסדרה אזורית.
אז אולי זו המטרה העיקרית של נתניהו בכל המהלך הסיבובי הרחב הזה, ואולי זה גם האינטרס הסיני בביקור הצפוי. לסינים יש אינטרס מסוים ומוגבל בהעמקת היחסים עם ישראל, אבל אויב אויבי – אוהבי. יותר חשוב להם שתמונות יגיעו לבית הלבן וכאן האינטרס המשותף נפגש ונרקם לכדי ביקור נוצץ ומתוקשר.
3.
קהות חושים:
הראיון של אלשיך פגש את ההפיכה ברוסיה ושניהם יחד העבירו את החדשות לנושא הבא
אחרי שאלשיך אמר את דבריו וגרר סערה בעיקר בקרב שרי ימין, שאלו כולם את השאלה המתבקשת: איך זה, איך זה שהאמת מתבררת לעין כל ובכל זאת כלום לא משתנה, כלום לא נעשה בעניין וההליך המשפטי נגד נתניהו ממשיך כרגיל.
שאלה דומה עלתה גם במוצאי שבת שעברה, כשהחלו לזרום התמונות מההפיכה הדרמטית ברוסיה. נדמה היה שהעולם יעצור את נשימתו אבל מהר מאוד התברר שהעולם כמנהגו נוהג.
שאלה זהה עלתה כבר לפני זמן רב, כשרוסיה טבחה באוקראינה וביצעה שם פשעי מלחמה מחרידים, פוצצה סכרים, הציפה ערים, רצחה מאות אלפים וכולם שאלו איפה העולם המערבי, שאלה שהזכירה את הזעקה ההיסטורית של יהודי אירופה לפני שמונים שנה. מכל עבר עלתה השאלה איך זה שהכותרות הדרמטיות בחדשות לא מרעידות את אמות הסיפים.
מסתבר שככל שהתקשורת צוברת כח והשפעה ומנגישה את הטלטלות העולמיות היישר לסלון בתינו ולמכשירינו האישיים, כך גוברת קהות החושים שלנו לטרגדיות, או לחשיפת שקר פוליטי בהיקף היסטורי ואפילו לטבח עם. כולם מזדעזעים לרגע ושואלים איך זה שזה לא מרעיד את אמות הסיפים? אבל מסתבר שהאמות והסיפים שלנו כבר התרגלו להכל, שום דבר כבר אינו מרגש באף תחום, שום אמה לא זעה ושום סיף לא רועד.
האמירה של אלשיך פגשה השבוע את ההפיכה ברוסיה והטבח באוקראינה, ושניהם גם יחד גרמו לעולם לצקצק, לפהק ולדפדף הלאה, לדרמה הבאה.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
לתגובות: [email protected]
ניתוח מעולה
כבר מזמן ידענו שביבי רק יותר הורס לעולם התורה מאשר השמאל והאמת שלולי שהיה ליברמן בממשלה הקודמת היה ניתן להגיע להסכמות רחבות בשתיקה
אפילו הרפרומות במערכת הכשרות והתקשורת היו ניתנות לעקיפה
מערכת הכשרות הרבנית נועדה לציבור אחר אבל יש כאן שיקול של התנגדות מול ויתור שיקנה נקודות בחקיקה
לעולם התורה ( גם השר ארבל מודה שהרפורמה עשתה ניקוי אורוות שהייתה נצרכת אבל טוב שמי שעשה את זה זה דווקא מי שקל לשנוא אותו כי הוא עם השמאל והשר מתכוון לממש חלק מהשינויים בוועדה שתקום בקרוב )
גם קומת הטלפונים הייתה יכולה להשאר בקונסטלציה אחרת ולא אלמן ישראל כי היו פתרונות אבל מי שלחץ זה בעלי הממון שלא רצו להפרד מנתח שוק שמכניס מליונים
בכלל לדעתי יש מקובעות מסויימת בצורה של נציגי הציבור שאינם רואים ומראים את כל התמונה לגדולי ישראל
ויש מקום לריענון ואולי שינוי ההנהגה יביא לבשורה המיוחלת
עדיף להשאר באופוזציה בכל מקרה כי נתניהו אלוף לקבע אותך לחלומות שלא יתגשמו ולקחת ממך את חלומותיו ולפחות נמנע את המפח נפש של תקוה שנופצה ,להיות ניטרלים כדי שכולם יהיו חפצים ביקרנו ואנו נחליט למי נעזור לפי הנתונים האמיתיים ולא על סמך הבטחות ,כי מי שיבטיח ויקיים ,איתו אנחנו ורק מבחן המעשה יוכיח
ביבי חרטטן גדול
הפסקתי להאמין לו ולליכוד
מלכי פינכה
ושכחתי שאנו חיים במציאות שהמורים הם בשלטון
וכפי הידוע
תמיד לא היה להם בעיה לעזור הפוגרומים נגד היהודים
או אפילו להסית את הגויים נגד היהודים