תקופת העימות הארוכה בין הימין והשמאל במדינה, נותנת לנו חלון הצצה לדפוס הפעולה של כל צד, ולהבנה מדוע המצב הפוליטי-שלטוני מתקבע כמות שהוא. אזרחי המדינה עומדים משתוממים לראות איך קואליציה שלימה שיש בידיה את כל הכלים השלטוניים, עומדת כבולה בשלשלאות פסיכולוגיות שלא נותנות לה להתקדם. השמאל הישראלי שולט בתודעת הימין שלטון ללא מיצרים, שלטון שבו הימין מתנהג כשולט, מתלבש כשולט, אך בפועל חוץ מהשליטה העצמית אליה הוא נדרש, עד כה לא התקיים אצלו שום שלטון אזרחי. רבים בעם דרוכים לראות כיצד יתפתח המהלך שהחל בהעברת צמצום עילת הסבירות בקריאה ראשונה – האם המסלול שבו פתחו יימשך, או שהכניעה בוא תבוא במוקדם או במאוחר.
החודשים האחרונים הבהירו שהשמאל הישראלי סובל מנרקיסיזם חריף וחסר תקנה – בו הוא רואה רק את עצמו, וכל אנשי הימין במדינה נועדו אך ורק לשרת את מטרותיו – שירות בצבא, שירות בכלכלה ושירות בעבודה השחורה שהוא אינו מעוניין לבצע. מבחינתו, כל עוד הימין משרת את מטרותיו, הוא שמח על שהותו במדינה ואפילו עשוי להתייחס אליו כאח, אך ברגע שהימין תופס גובה, אפילו קרוב-רחוק הוא לא.
מנגד, הימין סובל מתסמונת הקרבן. לא סתם קרבן אלא כזה שצופה באישיות המתעללת ונותן לה להמשיך בפעולתה באין מפריע. אין שום הגיון שאנשי המחאה יוצרים אנדרלמוסיה, משבשים את שגרת חייהם של אזרחי המדינה ותומכי הגוש האמוני אינם יוצאים כנגדם ומלמדים אותם לקח. אין כאן שום קריאה לאלימות נגדית, אך פעולות בסגנון חסימת כבישי הגישה לקיבוצים (כפי שאכן עשה אזרח מקריית שמונה, שכעס על חסימת הכבישים בעירו), עשויות בהחלט לתת קונטרה לאנרכיה המשתוללת בחוצות הערים ולהעמיד את משתתפיה במקום.
מאז הוקמה הממשלה הנוכחית, אנו עדים לקושי העצום של חברי הימין לשנות את הדפוס שהתקבל פה מאז קום המדינה. הם מתקשים, משום שזו דרכו של המתעלל, שהוא בונה סביב הקרבן חומות בצורות וחסמים מרובים שיקשו על ניתוק המוסרות מעל ידיו. האפשרות היחידה שתביא הצלחה אמיתית בתחום, תהיה במידה והימין יהיה נחוש להצליח וינהל את המאבק בצורה עיקשת ועניינית עד לתוצאה המיוחלת. אך אם יצוצו כוחות מרסנים בתוך גוש הימין, בטח אם זה יבוא מצד ראש הממשלה נתניהו, הרי שהסיכויים להשתחרר משלטון השמאל אינם מרובים, משום שצריך כוח לא סטנדרטי ולא שגרתי, כדי לצלוח את המהמורות שבדרך.
הגענו למצב כל כך הזוי, שהחזרת השוויוניות במדינה הפכה להיות שאלה שמוטלת בספק. זכותם של אנשי הימין לשלוט במדינה היא לא טריוויאלית והפזילה המתמדת שמאלה לצורך קבלת אישור קיום היא פשוט אבסורדית. עד שהגישה הזו לא תשתרש מקרב גוש הימין, שום דבר פה לא ישתנה. נציגי הציבור הימניים צריכים להתחיל להפנים שדווקא הם אדוני הארץ, לא ממקום דיקטטורי אלא מחמת תמיכת הרוב במדינה.
ועוד נקודה לסיום: נכון ששינוי התפיסה צריך להתבצע ובהקדם, אך הכול צריך להיות בצורה עניינית. ההתלהמות היא מיותרת ובשום אופן אינה משרתת את המטרה. צריך להמשיך לחוקק ולאכוף את ההתפרעויות הבלתי חוקיות. צריך גם לנהל הסברה רגועה, בהירה ושיטתית שתיתן מענה למי שמעוניין לשמוע. אין שום צורך לשלוח את אנשי האמוציות לאולפנים, אלא דווקא את האנשים השקולים שיודעים להתנסח בצורה בהירה ולהשיב מלחמה עניינית השערה. ההתלהמות אומנם מובנת – משום שהממשלה הוקמה לאחר שנה וחצי של התעלמות מוחלטת מצד שלטון השמאל, אך הגיע הזמן להבין שצריך לשים אותה בצד ולפעול בצורה מועילה לנתק את אזיקי השמאל אחת ולתמיד.
