אזרחים סוג ב' / יצחק גלזר

עם צאת השבת נחשפה אחת השערוריות הבלתי מתקבלות על הדעת, והמלמדות דבר או שניים בהסתכלות חסרת השוויון במדינה. הכל התחיל בעימות אלים שהתרחש בליל שבת בין פלסטינים מהכפר בורקא הסמוך לשכם, ליהודים תושבי השומרון. במהלך העימות נורו זיקוקים והושלכו אבנים וסלעים מצידם של הפלסטינים לכיוונם של היהודים, ואבן אחת שפגעה בראשו של אחד מהם פצעה אותו באופן קשה. עד כאן זה לא מרגש אף אחד בממשלה. יהודים יכולים להיפצע ואף להיהרג, הממשלה וכוחות הביטחון ימלמלו כמה מילים מתוך טקסט, שנכתב על ידי עוזר כלשהו שישב באותו זמן בחדר ממוזג, ובכך מסתיים האירוע.

אבל לא, הפעם האירוע לא נגמר בזה. אותו יהודי שנפצע קשה הספיק ככל הנראה לירות באחד הפלסטינים – שהיווה איום ממשי כלפיו, והרגו. בשלב הזה נדלקות כל הנורות אצל השמאלנים שונאי המתיישבים בשומרון, וכל הרע שיש להם לומר יצא החוצה. אחת מהאופוזיציה שמפלגתה אינה רואה את אחוז החסימה עם משקפת (מלמטה כמובן) פתחה את פיה ושחררה ללא סינון, שבאותה מידה שרוצים לגרש משפחות מחבלים מהארץ כך יש לגרש את משפחתו של היורה היהודי מהשומרון. עוד לפני שמתייחסים לגופו של אירוע, כנראה שאותה אגוצנטרית שכחה שהמדינה פה עוד לפני שהיא דמוקרטית, היא יהודית. בן משפחה לא מגרשים מהבית. בעת הצורך ניתן לשים במאסר, אך גירוש יהודי מאדמתו זהו דבר שלא קיים בלקסיקון.

ולגופו של אירוע, הרי זה ברור שאם היה מתרחש מקרה דומה ברחוב מרכזי בתל אביב, אותו פצוע קשה היה מקבל חיבוק חם מכל הקשת הפוליטית, אבל כיון שמקום מגוריו של האיש, הוא במקום תנ"כי משהו שמזכיר מסורת אבות ולא מתאים למודרניזציה הישראלית של 2023, הרי שדמו הותר וניתן לחכות להבראתו רק לצורך חקירה משטרתית אימפולסיבית ולהוטה שמחכה לו מיד כשיקום. הגיע הזמן לומר את האמת. מתיישבי יו"ש זכאים רק לתרום למדינה. הזכויות שלהם לחיים תקינים ולתנאים שכל אזרח זכאי לו, אינם מקובלים על חלק גדול בעם שחושב רק על עצמו. הוא אינו מסוגל להשיב טובה מינימלית לאותם אזרחים שמהווים את החזית הראשונה מול הפלישה הפלסטינית שאינה יודעת שובעה, ואילולי אותם מוסרי נפש, הפלסטינים כבר היו במרחק נגיעה מהערים הכי מרכזיות בארץ.

הבעיה היא, שזה לא פופולרי להסתכל על מתיישב בעל כיפה גדולה ופאות מבודרות כבן אדם. אפילו הימין המגן על אותם בעלי אנרגיות עושה זאת פעמים רבות עם חוסר ביטחון עצמי וסוג של התנצלות מכוערת. אותם נערים, אם המדינה חושבת שפעילותם אינה חוקית, היה עליה לאכוף את מה שצריך, ואם פעילותם הכללית היא על פי חוק, הרי שבאירוע אלימות יש לנהוג כלפיהם ככל אזרח אחר במדינה.

בזה השמאל ממשיך את המסורת המושחתת רבת השנים, בה הימין תורם למדינה, ולא רק שאינו מקבל על כך את התודה המגיעה לו, הוא אף נרדף ונרמס על כל צעד ושעל, משום שאף אחד לא ייתן על כך את הדין. ניתן לבקר אותו, ניתן להתעלל בו, ניתן אפילו להרוג אותו (עיין ערך אהוביה סנדק) ואין פוצה פה ומצפצף. הימין בהחלט רוצה לשנות את זה. הגישה כולה תעבור רבולוציה אם הרפורמה המשפטית תקודם בסופו של דבר, אך עד שזה יקרה האפליה הנוראית הזו תימשך, והשינוי האמיתי יתחיל להיראות מעל פני השטח רק כאשר ייעשה טיפול שורש בסוגיה הזו. מה שיכול לעזור בינתיים יהיה אם הימין עצמו יסתכל על אותם מתיישבים כאזרחים שווי זכויות, ולא יתנצלו כשידרשו את המגיע להם בצדק.