'אני לא מאמינה על דבורית שווימר הזאת! איזה בלנדר מקל היא מכרה לי! בושה!' חשבה לאה בכעס.
'הוהו איזה שפכטל אני הולכת לשפוך עליה!'
היא חייגה.
בטעות למספר לפני 'שווימר דבורית'.
"הל…"
"תתביישי לך!" התפרצה.
"מ..?"
"מה, את רוצה לשאול? את לא מתביישת? הוא פשוט דפוק!"
"מ…"
"מה קרה את בטח שואלת, אז אני אספר לך. כבר מהתחלה קלטתי שהוא לא טוב כמו שתיארת אותו!"
"ק…"
"חכי! אתמול, הוא מתחיל להשתולל לי כאילו אני לא יודעת מה… תפסתי אותו ממש חזק, איכשהו, נרגע".
"א…"
"שנייה! הלוואי וזה היה הסוף! היום, הוא התחיל לקפוץ לי ולהשפריץ על כל הבית! היית צריכה לראות איזו זוועה!"
"מ…"
"וזה לא הסוף, אחרי שהוא סיים לקפץ הוא התחיל לזוז ימינה ושמאלה ולהידפק בלי שהצלחתי להשתלט עליו…"
"ל…"
"תקשיבי! פחדתי שיקרה לו משהו, אז נתתי לו כמה מכות, את יודעת לא מדי חזקות אבל שיירגע"
"נ…"
"את כבר מנחשת, נכון? הראש שלו השתחרר מהמקום! מת!"
היא שמעה את השפופרת נופלת בצד השני, אז צעקה לתוך הפומית:
"ושלא תחשבי שאני לא יודעת שידעת מראש על הבעיות שלו! רק כסף היה בראש שלך!"
היא הסתכלה על הצג וראתה לזוועתה 'השיחה עם 'שוויגער' הסתיימה'.
חה חה חה מעולה כמו תמיד
חחחחחחחחחחחח
חח
מאד מבדח