להתנצל זה כבוד / דעה

בשבוע שעבר סערה המדינה, שוב נתניהו ושוב בן גביר הכוכבים הראשיים, והפעם: לא רק שבן גביר העז להצביע בניגוד לעמדת הממשלה, אלא שסרב להתקזז וגרר את ראש הממשלה ממיטת חוליו ואת ח"כ ביסמוט משרפרף השבעה.

אכן לא היה זה לעניין לסחוב את ראש הממשלה שלך (כשאתה בקואליציה שלו) באופן כזה, זה גם לא קולגיאלי להכריח יהודי לקום מהשבעה על אמו.

אך יחד עם זאת, העליהום היה קצת צבוע משני הכיוונים: גם מסביבתו ושופריו של נתניהו אשר ניגנו על הרגש היהודי, בזמן שהם שוכחים כי נתניהו מעולם לא הצטיין בחמלה יתירה ואף התפרסם בכך שאין לו כל סנטימנטים כלפי אנשים ששכבו עבורו על הגדר, אין טענות על נתניהו משום שזוהי הפוליטיקה ומי שלא רוצה שלא יבוא לשם, אך שגם לא תהיינה טענות על בן גביר כשהוא עושה אותו דבר בדיוק, מעולם לא היה אחד שלמד את נתניהו עד הסוף וחיקה אותו בשלמות כולל החסרונות – כמוהו.

ומהכיוון השני: כל רודפיו של נתניהו מצאו כאן הזדמנות להגביה את ההר בין השניים ולגרום בכך להפלת הממשלה, מגוחך לשמוע את אלו שיורדים לחייו כבר שנים ופתאום שומעים מהם זמירות על עד כמה חשובה להם בריאותו של ביבי, שיהיו בריאים.

אך איתמר בן גביר הוא אדם שקורץ מחומר אחר, וכאשר הוא הבין שהוא הגזים הוא קם ועשה מעשה: הודיע לכל העולם בקולו כי הוא מכיר בטעות שעשה ומתנצל כלפי הנפגעים, הוא לא ניסה לייפות ואפילו לא טען כי נתניהו עשה אותו דבר אין ספור פעמים, הוא פשוט התנצל וזהו.

התקשורת כמובן מפרשנת את זה כצעד פוליטי וכנראה יש בזה קורטוב של אמת, אך מעל הכל מדובר כאן בצעד נדיר ומעורר השראה: במדינה שנהרגו בה אלפים ברשלנות של גורמים שונים ואיש לא יצא לקבל אחריות, קם שר בכיר, העוצמתי ביותר בממשלה, ומבקש סליחה בלי כחל ושרק – זה כבוד, כי טעויות תמיד קורות השאלה רק אם מודים ומתקנים, מודה ועוזב ירוחם.