שני אירועים אירעו באותו יום ונראה כאילו הם קרו לא רק במדינות אחרות כי אם בפלנטות אחרות, אי אפשר להאמין שהם אירעו באותה מדינה.
האירוע הראשון הוא פרסום ההודעה אודות הצפי לקבלת ארבעת ארונות ובהם חללים, לא מדובר ביהודים שנרצחו תוך כדי המתקפה הפרועה של חיות הנוח'בה, אלא באזרחים תמימים, קשיש אמא ילד ותינוק, אשר נלקחו בחיים למאורות הטרף ושם הומתו במיתות משונות אכזריות אשר אף חיות הבר לא שמעו עליהן מעולם.
האירוע השני הוא הגשת כתב אישום כנגד חיילים יהודים אשר לחמו כנגד אותן נוח'בות, שמרו עליהם ובאופן טבעי לא התנהלו עימם כאילו היו תיירים שווייצריים, הגשת כתב האישום מהווה טעות קשה, הן מהבחינה הפרקטית בהיותו מחליש את הכוחות הלוחמים בשטח, והן מבחינה מוסרית כאשר חיילים אשר מסכנים את חייהם נתבעים תוך כדי מלחמה.
שני האירועים יחדיו באותו יום הם שילוב מזעזע אשר כאילו תוזמנו יחדיו על מנת להמחיש את הבעייתיות שבהגשת כתב האישום, מלבד ההזיה שבדבר בהיותה מחזקת את אותן נוח'בות המהלכים (לצערנו) על שניים.
תחושת אי הביטחון גוברת כאשר נזכרים באופן המעצר המשפיל של החיילים הנאמנים מול עיני כל העולם לרבות מיליארד תומכי חמאס שאכן שידרו את התמונות שוב ושוב, התחושה גוברת אם מצרפים את ההתנהלות לאורך כל הפרשה כלפי החיילים, כאשר ההר של הדלפות נוראיות הצטמק לעכברון קטנטן של גרימת חבלה או משהו בסגנון הזה, מסוג הסעיפים החלשים.
פרשה זו איננה בודדת, אלא מהווה חלק מתצרף של פרשיות פלדשטיין רוזנפלד וכו', אין מנוס מהמסקנה כי מישהו מנצל את הפרקליטות הצבאית כפי שמנוצלת הפרקליטות הכללית – כנגד רוב העם, ובעצם כנגד העם עצמו.
זה חדש למישהו?
הרב רוזנבלט היקר,
בדרך כלל אני מסכים עם רוב ככל דעותיך ואמירותיך הברורות, אבל עד מתי???
הציבור הימני והמסורתי בישראל לצערי מוכיח שוב ושוב שאין לו עדיין את הבשלות למשול, כבר שנים שאנחנו עסוקים בלזעוק ולהתבכיין, אך לא נעשה דבר.
כולם חוששים ומפחדים, בצדק או שלא בצדק, אך לא משנים מאומה.
אז הגיע הזמן לקבל החלטה או להתחיל בשינוי המציאות, או להשלים עם המצב.