"בר מצוה" בלי החתן – בדמייך חיי / דעה

השבוע התקיימה סעודת בר מצווה ייחודית, הכל היה כמעט כרגיל: סעודה עם חברים ואפילו ממלא מקום לחתן היה – חבר כיתתו – אלא שבסעודה זו נעדר "חתן" הבר מצוה, יהושע טוביה שמחה, שכן הוא נרצח לפני חצי שנה בפיגוע הנורא הזכור לכולנו בדרך מביתר לירושלים.

בצעד מרגש ומעורר השראה מצמררת בחרה משפחתו הגיבורה לחגוג בביתם את הבר מצוה ביום מלאות לו י"ג שנה כאילו הוא כאן, את מקום החתן מילא חבר אחר לכיתה ייבדל לחיים ארוכים ומאחוריו תמונתו של הנער הקדוש הי"ד, האב השכול לבש בגדי שבת וקודשא בריך הוא אמר לפמליא דיליה: חזו בניי חביביי דמשתכחין מצרה דלהון ועוסקין בחדוותא של אחרים.

לצערנו השכול נוכח כאן בשנתיים האחרונות במימדים שלא ידענו מאז השואה, אלפי משפחות ליוו את יקיריהם למנוחות, אי אפשר להבין כלל את עוצם הכאב של הורים שכולים, והלוואי שלעולם לא נדע.

כל אחד מתמודד עם הכאב הנורא באופן אחר, וכל דרך היא טובה אם היא מביאה בסופו של דבר מזור ומרפא לנפש חבולה ושסועה, אך יש משהו בציבור החרדי שמתמודד באופן אחר עם השכול, הידיעה שהמכות מגיעות מאבא מקלות מאוד על הכאב ועל הדרך לריפוי.

בשבת האחרונה נפטר בבניין מולנו הבחור החשוב משה זילבר ז"ל, כל ימיו צער ומכאובים שאין לנו בכלל מושג מה ולמה, הלכתי לנחם את משפחתו אתמול, הצער הוא נורא אך רואים בעיני האבא הרה"ג ר' אליעזר בין הדמעות, גם את הנחמה בידיעה שאם ככה בחר הקדוש ברוך הוא סימן שכך צריך להיות.

אסיים עם שיר מיוחד ששרו הילדים בבר המצוה של משפחת שמחה, מילים של ר' יונתן שוורץ:

"אוי טאטע, טאטע, וויפל איז דער גבול,

ווי אזוי קען זיין אז די גלעזל איז נאך ניטש פיל,

נישט פאר אונזער כבוד טוה עס,

שתשים דמעותינו בנאדך להיות

ותוליכנו קוממיות

(אבא אבא, אמור נא לנו היכן הוא הגבול

האם כוס הדמעות טרם מלאה, כמה עוד עלינו לסבול?

לא למעננו אלא למען כבודך עליך סוף לעשות

שתשים דמעותינו בנאדך להיות,

ותוליכנו קוממיות)

***

מעניין לעניין באותו עניין:

זיכני הקב"ה להכניס את בני לנועם עול מצוות, קבלת פנים במודיעין עילית תיערך אי"ה הערב (רביעי) באולם פלטרין רשב"י 21 סעודת מצוה תתקיים מחר עם פרוס יומא דהילולא באתרא קדישא מרון, במתחם "אור הרשב"י" בין השעות 18:00-20:00 מי שיגיע (גברים בלבד) ישמח אותנו.