לפני כחודשיים בבית המשפט המחוזי בלוד, יצא איכשהו שלידי עמד אדם שהיה מוכר לי מהתמונות אך לא הייתי בטוח שזה הוא, לשמחתי הוא החל לדבר איתי אז שאלתי אותו אם הוא לא במקרה חבר הכנסת דוד ביטן? הוא ענה בחיוב ושאל לשמי, התפתחה שיחה שלא יצא ממנה כלום.
ממש ריחמתי עליו כאשר עורכי הדין שלו קראו לו לחזור לדיון או משהו כזה, בבת אחת גופו השתופף ופניו עברו מחיוך קבוע לפרצוף של תשעה באב, פתאום אתה קולט שהאיש החזק הזה וטוב הלב מועמד להרבה שנים בכלא אם חלילה יימצא אשם בפרשיית השוחד בה הוא מואשם.
אתמול שמעתי את השר קרעי יוצא במתקפה אישית נגד ביטן לאחר שהלה הצביע פעמים רבות מידי נגד הליכוד ואף מתבטא נגד השר לוין והרפורמה המשפטית ועניינים דומים, השר קרעי תמה כיצד ייתכן שח"כ מהליכוד ידבר ויצביע כמו אופוזיציה על מלא.
אך את מה שאדון קרעי לא הבין הבנתי היטב במפגש הקצרצר: אין לו ברירה, פשוט אין לו ברירה מלבד להתחנף לשמאל ודרך זה למערכת השולטת בפרקליטות, אולי יחוסו עליו ואולי ירחמו.
בשעתו, כאשר אריאל שרון החל את ההתנתקו,ת הגה מישהו את הפתגם "עומק העקירה כעומק החקירה". מאז עקבתי אחרי פוליטיקאים בכירים רבים מהימין ששינו לפתע את עורם ועברו לצד השני של הכביש, אצל כולם היה זה מאותה סיבה ככל הנראה: אהוד אולמרט, איווט, צחי הנגבי ועוד רבים שהתנהל נגדם משפט ולא הייתה להם ברירה.
למי שלא מכיר את מסדרונות "הצדק" הפלילי (אמן שלא יכיר לעולם) חשוב שיידע כי התיק האמיתי לא מתנהל אצל השופט אלא אצל הפרקליטות, ברוב רובם של המקרים מי שמחליט אם פלוני יישב בכלא או ישלם קנס עם עבודות שירות זה הפרקליט הממונה שמחליט במו"מ מול עוה"ד את תנאי העסקה, ומה לעשות שכמעט כולם שם קרוצים מאותו חומר שמאלני, כך שמי שרוצה לשאת חן בעיניהם חייב להראות שהוא לא כמו כל הימין אלא מישהו מיוחד שכדאי לחוס עליו.
אלא שעם כל האמפתיה לסבלו של ביטן והחרדה לשלומו, איש ציבור נמדד בדיוק ברגעים כאלו כאשר טובתו האישית מונחת על כף המאזניים מול האידיאולוגיה בשמה הוא נבחר ובה הוא מאמין, וברור מה היא אמונתו הפנימית של ביטן ומיהו קהל בוחריו.
