השיעור השבועי: פרשת אחרי קדושים • הרב נתנאל אביסרור

ערב שבת שלום ומבורך לכולם

ימים לא פשוטים עוברים על כל עם ישראל בכל מקום שהם בתקופה זו אין זה כי אם צירי הלידה האחרונים לפני הגאולה שלא יהיה אחריה שוב גלות וגדול יהיה הבית המקדש האחרון מן הראשון

ובשבוע הקרוב יחול ביד אייר פסח שני ויש אומרים גם הילולת התנא הקדוש רבי מאיר בעל הנס זיעא שהתורה הקדושה בפרשת בהעלותך נותנת תיקון והזדמנות נוספת לאנשים שהיו טמאים אפילו במזיד ולא הקריבו קרבן פסח במועדו ובכל זאת ניתן להם שוב להקריב קרבן פסח ביד באייר כמבואר בסוכה דף מה

אותו דבר ברוחניות אומרים מרנן גדולי החסידות שיש לנו תמיד הזדמנות לשוב ואין להתייאש בשום אופן אפילו שזה היה במזיד רח"ל תמיד אפשר לתקן והקב"ה אוהב את בניו אפילו ברשעותם כבן שנולד להורים זקנים כמ"ש נער ישראל ואוהבהו

וכמובן שהתיקון למזיד קשה יותר מלשוגג ואין שום קולא באופן של אחטא ואשוב אבל כגודל הקושי כך יהיה גודל השכר והקרבה להקב"ה אח"כ עד שזדונות יהפכו לו לזכיותלכן גם שנמצאים במצב מעורפל ביותר שאור וחושך משמשים בערבוביה גדולה ואין איתנו יודע עד מה עדיין בתוך ההסתרה רואים את ההשגחה העליונה

וגם ביום שישי הבא יחול לג בעומר ורבבות יעלו לאתרא קדישא מירון מה נורא המקום הזה שכל הצדיקים נמצאים שם זה האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות בוצינא קדישא רשבי הקדוש שהוא יעמוד למגן וצנה עלינו לטובה ולברכה ובזכות ספר הזהר הקדוש נצא מהגלות ברחמים בשובה ונחת ולא יינזק שום יהודי בכל מקום בעולם ורק בשורות טובות ומשמחות ישועות ונחמות אמן ואמןפרשת אחרי מות קדושים

מות – עבודה של כלות הנפש, התעלות והתנתקות מהעולם.
אחרי מות – אין אדם רשאי להישאר בעבודה זו, אלא לאחר ('אחרי') ה'מות' דרושה עבודה אחרת – עבודה עם ובתוך העולם. אף-על-פי שעבודה זו היא 'אחרי', דהיינו בדרגה נמוכה יותר מהעבודה הרוחנית הנעלית דכלות-הנפש, בכל זאת, דווקא על-ידה משלימים את הכוונה העליונה של 'דירה בתחתונים'.
(מהתוועדות שבת-קודש פרשת אחרי-קדושים תשמ"ה. התוועדויות תשמ"ה כרך ג, עמ' 1931).

בזאת יבוא אהרון אל הקודש (טז,ג)
זאת – דא היא יראת ה' (זח"ג נו).
הרבי מהר"ש מוצא רמז לחיוניותה של יראת-שמים בעבודת הבורא: כתיב (חבקוק ג,ב), "ה' שמעתי שמעך יראתי". ראשי ארבע התיבות האלה הם י"ש ש"י – בגימטרייה תר"ך, שהוא מניין מצוות התורה (תרי"ג מצוות דאורייתא ושבע מצוות דרבנן).
לומר לך, שלצורך קיום המצוות לא מספיקה אהבת ה' בלבד, אלא הכרחי גם ביראת-שמים – "יראתי".
("מים רבים" תרל"ו עמ' נו).

ביד איש עתי (טז, כא)
המוכן לכך מיום אתמול (רש"י); די מזמן מן אשתקד (ת"י).
אומר הגאון המקובל רבי לוי-יצחק שניאורסון:
תמול (עם ארבע אותיות התיבה) בגימטרייה ת"פ (480), כמספר עתי.
יד איש עתי בגימטרייה תת"ה (805), כמספר אשתקד.
(ליקוטי לוי-יצחק לזוהר ב, עמ' שב).

ובא אהרון אל אוהל מועד (טז, כג)
להוציא את הכף ואת המחתה שהקטיר בה הקטורת לפני ולפנים (רש"י).
באחד מביקוריו של החסיד הנודע רבי הילל מפאריטש בליובאוויטש, ראה אותו אחד מצעירי החסידים כשהוא הולך מבית-הכנסת לאכסנייתו, בידו תיק הטלית והתפילין (שבו היו גם ספרי קבלה) והוא משרך את רגליו בקושי בבוץ העמוק.
ניגש הצעיר אל רבי הלל והתנדב לשאת את הטלית ותפילין שלו לאכסנייתו. רבי הלל סירב, וטעמו עמו:
לכוהן הגדול היתה טבילה מיוחדת וביאה מיוחדת לקודש-הקודשים רק בשביל להוציא את הכף ואת המחתה. הרי שגם לקיחת הכלים לאחר העבודה, חשובה עבודה. נמצאנו למדים אפוא, שגם לקיחת הטלית והתפילין מבית-הכנסת לאחר התפילה, עבודה היא. לא אסכים לוותר עליה.
(מפי השמועה).

כי ביום הזה יכפר עליכם (טז, ל)
מה אגוז אם נופל לתוך הטינופת מדיחו, והוא יפה לאכילה, כך ישראל מתלכלכים בעוונות כל ימות השנה, בא יום-הכיפורים ומכפר עליהם (שהש"ר פ"ו).
כשם שאין הלכלוך והטינופת נוגעים אלא בקליפת האגוז בלבד, ולא בפנימיותו, ולכן מדיחו ודיו, כך אין החטא פוגם אלא בחיצוניות הנשמה, לא בפנימיותה ועצמותה, ועל-ידי הסרת הלכלוך החיצוני היא חוזרת לקדמותה.
זהו שאמרו בזוהר (ח"ג ערה) "רשע – עוונותיו חקוקים לו על עצמותיו": "על עצמותיו" דייקא, כי אין הפגם נוגע בעצמותו ממש.
(אור-התורה – ויקרא, עמ' שז).

כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו (טז,ל)
מאחר שכבר נאמר "יכפר עליכם לטהר אתכם", הרי כולם נקיים וטהורים, מהו אפוא "מכל חטאותיכם גו' תטהרו"?
אלא:
"יכפר עליכם לטהר אתכם" – היינו חטאים שבין אדם למקום.
"מכל חטאותיכם גו' תטהרו" – חטאים שבין אדם לחברו, שאין יום-הכיפורים מכפר עליהם עד שיפייס את חברו.
(ספר המאמרים קונטרסים ב, עמ' תמז).

כי נפש הבשר בדם היא (יז,יא)
"נפש הבשר" – היינו הנפש הבהמית.
"בדם היא" – נפש זו מלובשת בדם האדם להחיות את הגוף.
(תניא פרק א).

וחי בהם (יח,ה)
על האדם לזכך את גופו על-ידי עסק המצוות עד שיהיה "חי". וכמו חנוך ואליהו שגם גופם הגשמי עלה השמימה.
(כתר-שם-טוב, עמ' נג).
*
וחי בהם (יח,ה)
בשעה שאדם מקיים מצווה הוא ממשיך במצווה חיות וקדושה עליונות. למשל במצוות ציצית: לפני קיום המצווה הרי חוטי הציצית הם חוטים בעלמא, ואילו בעת קיום המצווה נמשכת בחוטים קדושה עליונה, ושורה עליהם כל הלכות ציצית וכל פרשיות ציצית בתורה.
זהו "וחי בהם" – שעל-ידי קיום המצווה נמשכים בה חיות וקדושה עליונה.
('מגיד דבריו ליעקב' עמ' נה).
* * *
מוסיף על כך הרבי נשיא דורנו:
מסופר שאצל הבעל-שם-טוב התנענעו חוטי הציצית מעצמם, כמו היו דבר חי. כי אצל הבעל-שם-טוב נתגלה ה"וחי בהם" (שעשיית מצווה ממשיכה בה חיות) בחוטי הציצית הגשמיים ממש.
(משיחת אחרון-של-פסח תשמ"ו. התוועדויות תשמ"ו כרך כ, עמ' 154).
* * *
הרבנית רבקה, זוגתו של כ"ק אדמו"ר המהר"ש, חלתה פעם, והרופא ציווה עליה לאכול תיכף בקומה משנתה. הרבנית, שלא רצתה לטעום קודם התפילה, נהגה להתפלל תחילה בהשכמה, ורק לאחר מכן לאכול פת שחרית.
כשנודע הדבר לחותנה, כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק, אמר לה:
על קיום המצוות נאמר "וחי בהם", היינו שיש להכניס חיות במצוות. כדי לעשות זאת מוכרחים להיות בעל כוח, בריאים וחזקים, ולהיות בשמחה.
וסיים ואמר: אינך חייבת להתפלל לפני האכילה. מוטב לאכול לשם התפילה מאשר להתפלל לשם האכילה!
(היום-יום י' בשבט).

קדושים תהיו כי קדוש אני (יט,ב)

אם מקדשים אתם עצמכם, מעלה אני עליכם כאילו קידשתם אותי (תורת-כוהנים).
"קדושים תהיו" – עליכם להיות קדושים ופרושים גם מדברים המותרים, "קדש עצמך במותר לך" (ראה רמב"ן). ציווי זה הוא לכל יהודי באשר הוא – "דבר אל כל עדת בני ישראל".
כיצד אפשר לומר שעבודה נעלית זו שייכת לכל אחד? אדם שנכשל בדבר אסור – האומנם שייך הוא ל"קדש עצמך במותר לך"?!
על כך נאמר: "כי קדוש אני – מעלה אני עליכם כאילו קידשתם אותי". כשאדם שם אל ליבו דבר נפלא זה ומתבונן בו, זה גופא מעורר בו כוחות פנימיים ונעלמים, שעל-ידם יכול הוא להתגבר על כל מונע ומכשול לעבודה זו.
(ליקוטי-שיחות, כרך ז, עמ' 323).
*
"יכול כמוני? תלמוד-לומר כי קדוש אני – קדושתי למעלה מקדושתכם" (ויקרא-רבה)
המשפיע הנודע ר' שמואל-בצלאל (הרשב"ץ) היה אומר:
"יכול כמוני" – בניחותא, יהודי יכול להיות "כמוני" כביכול.
"תלמוד-לומר" – הנתינת-כוח לזה באה מהתורה.
"כי קדוש אני" – "קדושתי למעלה (באה כביכול) מקדושתכם".
(ליקוטי-שיחות, כרך ז, עמ' 311).

לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך (יט,יז)
הרי שרק מי שמקיים כראוי "לא תשנא" יכול לקיים כנדרש "הוכח תוכיח".
(היום-יום, עמ' נז).

לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא (יט,יז)
לא תלבין את פניו ברבים (רש"י).
"לא תשנא את אחיך בלבבך" – לא זו בלבד שאסור לך לשנוא את חברך, עליך אף לדאוג לכך שחברך לא ישנא אותך. שכן, יש להניח שהוא שונא אותך משום שראה בך דברים שלפי דעתו יש בהם דופי, ולכן
"הוכח תוכיח את עמיתך" – מחובתך להוכיח לעמיתך את צדקת מעשיך, וכך תסלק את השנאה מליבו.
"ולא תישא עליו חטא" – כשתעשה זאת, שוב לא יישא חברך חטא בגללך.
"לא תלבין את פניו ברבים" – ואף שבטוח אתה בצדקת דרכך, וכוונתך אינה אלא להציל את חברך מעוון שנאת-ישראל, אסור לך להשמיע לו דברים קשים ולהלבין את פניו.
(כתר-שם-טוב (הוספות) סימן יז).

ואהבת לרעך כמוך (יט,יח)
הרב המגיד ממזריטש אמר פעם לתלמידו, הרב הקדוש רבי אלימלך מליזנסק:
שמע מה שמכריזים במתיבתא דרקיעא – שיש לאהוב רשע גמור באותה אהבה שאוהבים צדיק גמור!
(ספר-השיחות ת"ש, עמ' 117).
* * *
כ"ק אדמו"ר הריי"צ נהג לקרב כל אדם מישראל, אפילו יהודי שעליו נפסק בשולחן-ערוך (חושן-משפט סימן תכה) שלגביו לא חל הדין של "לא תעמוד על דם רעך".
וטעמו ונימוקו עמו:
ארבעה חלקים הם בשולחן-ערוך, ו'חושן משפט' הוא החלק הרביעי. ב'חושן משפט' עצמו יש יותר מארבע-מאות סימנים, ואילו פרטי הדינים הנ"ל מופיעים בסימנים האחרונים שבו. כשילמדו ויקיימו את כל דיני השולחן-ערוך, מתחילת 'אורח-חיים' עד לסימנים אלו, או-אז יהיה מקום לעסוק גם בדינים אלו…
(ליקוטי-שיחות, כרך א, עמ' 134).

לא תאכלו על הדם (יט,כ)
לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם (ברכות י).
הטעם הפנימי לאיסור האכילה לפני התפילה:
כאשר יהודי אוכל, הוא מברר את הניצוץ האלוקי הטמון בתוך האוכל ומעלהו לשורשו. אך ביכולתו לעשות זאת רק לאחר שהתפלל והעלה את עצמו תחילה; שכן לפני התפילה, כשהוא עצמו עדיין מקושר למטה, אין בכוחו להעלות את האוכל.
(ליקוטי-תורה ויקרא עמ' ח).
* * *
לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם (ברכות י).
"אדם" הוא א-דם. א – זו הנפש האלוקית, שהיא מופלאת ומובדלת מהגוף ומהנפש הבהמית. דם – זו הנפש הבהמית, שהיא מלובשת בדם האדם.
לפני התפילה אדם הוא "דם" בלבד, שכן הנפש האלוקית עדיין אינה מאירה בנפש הבהמית; ואילו לאחרי התפילה הוא "אדם", שכן הנפש האלוקית מאירה ומתלבשת בנפש הבהמית, ושתי הנפשות נעשות מציאות אחת.
(המשך תער"ב ב עמ' תתג).

כי תבואו אל הארץ (יט,כג)
יכול משבאו לעבר הירדן, תלמוד לומר אל הארץ, הארץ המיוחדת (רש"י).
יש אדם שטוען כי הוא שואף להגיע ל'ארץ-ישראל' הרוחנית, וכפתגמו הידוע של ה'צמח-צדק' – "מאך דא ארץ-ישראל" (=עשה כאן ארץ-ישראל), ולכן לא אכפת לו אם יצטרך להישאר בגלות תקופה נוספת, שכן בזמן זה יוכל "לעשות ארץ-ישראל" במקום נוסף בעולם. על כך אומר הכתוב:
"יכול משבאו לעבר הירדן" – שגם היא נקראת ארץ-ישראל (נחלת בני גד ובני ראובן), בדוגמת 'ארץ-ישראל' ברוחניות,
"תלמוד לומר אל הארץ, הארץ המיוחדת" – צריכים לבוא לארץ-ישראל כפשוטה, בגשמיות, בביאת משיח צדקנו בקרוב.
וכסיפור הידוע, שפעם שאל הרבי מהר"ש את אביו, ה'צמח-צדק', על ה'קץ' של שנת תר"ג, והשיבו ה'צמח-צדק' שבאותה שנה נדפס הליקוטי-תורה. נענה הרבי מהר"ש: אנו רוצים וצריכים משיח כפשוטו!
(מהתוועדות אחרון-של-פסח תשד"מ. התוועדויות תשד"מ כרך ג, עמ' 1523).

מפני שיבה תקום (יט,לב)
בזוהר כאן (ח"ג פז) מפרש:
"מפני שיבה" – עוד בבחרותך, לפני שאתה מזדקן,
"תקום" – בעמידה טובה וישרה, לפי רצון התורה,
"והדרת" – אדם הנוהג כן הרי הוא הדור ומשובח. ואילו אדם ש"קם" לעת זקנתו – אין לו במה להשתבח כל כך.
* * *
"מפני שיבה" – לפני שהיצר-הרע, הנקרא "מלך זקן וכסיל", משתרש בך, היינו בשנותיך הצעירות,
"תקום" – עליך להתייצב ולעשות תשובה.
(מהתוועדות שבת-קודש פרשת קדושים תשי"ד).

והדרת פני זקן – זה שקנה חכמה (קידושין לב)
"זה שקנה חכמה" – היינו אדם שדברי תורה חקוקים בזיכרונו ועל לוח ליבו. אדם כזה שוכן בו הקב"ה בכבודו ובעצמו, כביכול, שהרי "הוא וחכמתו אחד".
ואכן: הרוצה "לקנות חכמה" ולהידבק בה' יתברך בדבקות תמידית – יחקוק דברי תורה בזיכרונו, לפחות חמישה חומשי תורה, וסדר קודשים מתורה שבעל-פה.
(ליקוטי-תורה ויקרא, עמ' ל).
©לזכות ישראל בן רחל שלה
חיה קלרה בת רבקה
יוסף יצחק בן חיה קלרה
מנחם מענדל בן חיה קלרה
שמואל בן חיה קלרה