את חומש בראשית, אנו מסיימים עם הנסיבות שהובילו לירידתם של בני ישראל למצרים עם יעקב אבינו, בלי שלשלאות של ברזל, והשבוע אנו פותחים את חומש שמות – עם סיפור הגלות והגאולה במצרים.
אם באופן קבוע אנו יודעים כי כל מה שמסופר בתורה, אינו נועד לסיפור מעשיות בעלמא כי אם ללמד אותנו את הדרך הנכונה בעבודת ה’, ככל הנוגע לסיפור הגלות והגאולה במצרים, הרי שהדבר הומשל פעמים רבות לגלות שלנו ולגאולה העתידה, אז, “כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות”.
תיאור הגלות במצרים בתורה, מתחילה בפרשתינו עם הפסוק “ויקם מלך חדש על מצרים”, וישנו מחלוקת בגמרא האם מדובר במלך חדש כפשוטו, או שרק נתחדשו גזירותיו, “אשר לא ידע את יוסף”, מסביר רש”י כי עשה את עצמו כאילו לא ידע.
הוא פונה אל המצרים ומפחיד אותם “עם בני ישראל רב ועצום ממנו”, ולכן הוא מציע להתחכם פן “ועלה מן הארץ”, והם מבצעים את המלצתו, “וישימו עליו שרי מסים”.
הרה”ק רבי יעקב יוסף מפולנאה זיע”א, חיבר את הספר הראשון על פי תורת החסידות, “תולדות יעקב יוסף”, והיה וותיק תלמידיו של הבעל שם טוב הקדוש. הוא מצטט השבוע את הפסוקים הנ”ל, ושואל: “והקושיא מפורסמת, איך נוהג זה בכל אדם ובכל זמן”, שכן, כאמור, התורה לא מתארת לנו את המתרחש במצרים לצורך ידע כללי, אלא כדי ללמד אותנו כיצד להתנהג.
***
שלמה המלך בקהלת, מגדיר את היצר הרע בתואר “מלך זקן וכסיל”. כעת, כאשר אנחנו כבר יודעים מיהו וכיצד הוא מופיע בפנינו, עולה השאלה, מדוע לעתיד לבוא ישחטו את היצר הרע? הוא הרי הגיע אל האדם, שידע במי מדובר, ובידי האדם הכח להחליט אם להתפתות ולשמוע בקולו, או להתנער ממנו, ומדוע איפה מאשימים את היצר הרע?
מסביר ה’תולדות’ את הפסוק ‘ויקם מלך חדש’, כי מגיע אותו מלך זקן וכסיל, והוא מציג את עצמו כ’חדש’, כמו אותו ‘ילד קטן וחכם’, כפי שמתאר שלמה המלך את היצר הטוב, והוא מגיע אל הבן אדם, ומפתה אותו דווקא לחדש גזירותיו – דווקא כן לעשות מצוות, ולהוסיף בקיום עוד ועוד מצוות חדשות!
אך הוא עושה זאת מתוך מניע נסתר, ובעייתי. “אשר לא ידע את יוסף”. הוא משכנע את האדם לקיים מצוות על מנת להתגאות כי הוא מתעלה מעלה מעלה בעבודת ה’, שהרי הוא “יוסף”, מוסיף במעלת השלמות.
והאמת היא, כי “אלה תולדות יעקב – יוסף”, כפי שלמדנו לפני מספר שבועות בפרשת תולדות. יעקב, קיבל את שמו מלשון ‘עקב’, הקצה של הגוף, המרמז על מידת השפלות, כמי שאינו מחזיק טובה לעצמו גם כאשר הוא עוסק הרבה בלימוד התורה. אך אותו מלך המתחזה לחדש, מנסה לגרור את האדם לתחושה של ‘יש’, שיש לו רב זכויות, כמו עשיו שאמר על עצמו ‘יש לי רב’, ולכן האמת היא, כי אותו אדם שמקיים מצוות כדי להתגאות בהם, לא ידע את יוסף, התולדה של יעקב.
וכיצד הוא מצליח לשכנע את האדם? מסביר ה’תולדות’: “ויאמר על עמו”, אל אברי הגוף, שמקבלים את חיותם מהנפש הבהמית של האדם, שכן הנשמה האלוקית היא רוחנית ואינה יכולה לזון אותם במאכלים ובמשקים.
“הנה עם בני ישראל רב ועצום *ממנו*”, שכן האדם מנצל את הכח שלו ללימוד ולתפילה, מהמאכל והמשקה שמגיע דרך הנפש הבהמית אל הגוף, “ועלה מן הארץ”, ועל ידי כך הוא מתעלה מן הארצית ומן החומר.
לכן, מנסים להפיל אותנו עם “וישימו עליו שרי מסים”, להטריד אותנו בטרדות העולם הזה, כדי שניפול לגלות מצרים, אשר כפי המבואר בספרי חסידות, הכוונה היא מלשון ‘מיצר’ – ‘מן המיצר קראתי י-ה’, ולא נוכל להתעלות בעבודת ה’.
כך, הדרך להצליח לחמוק מעצת היצר, מתחילה בידיעה כיצד הוא פועל, וכך לנטרל את השפעתו עלינו. אם נדע להיזהר לקיים מצוות וללמוד תורה מתוך המטרה הנכונה, לשמה, ולא כדי שנוכל להתגאות בידיעותינו וצדקותינו, לא נעניק בכלל דריסת רגל ליצר הרע.
***
הצד השני של מי שנוהג בשפלות, הוא המתגאה הנוהג בישות, ומכאן המקור לרבים מהמידות הרעות. גם הכעס, לדוגמה, הוא תולדה של מידת הגאווה – שכן אם הוא לא חש בערך עצמו, מדוע יכעס על מעשי זולתו?
הזוהר הקדוש, מביא על המתואר בפרשה את העבודה הקשה של בני ישראל במצרים: “וימררו את חייהם בעבודה קשה, בקושיא, בחומר בקל וחומר, ובלבנים בלבון הלכתא, ובכל עבודה בשדה דא ברייתא, את כל עבודתם וגו’ דא משנה”.
האדמו”ר הזקן, בעל התניא והשו”ע מביא במאמרים הראשונים בפרשתנו את ביאור העניין בעבודת האדם, ומוסיף לגבי תחילת הפסוקים, “ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך”. רש”י במקום מבאר: “בעבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו”, אך בגמרא, יש מחלוקת לגבי ביאור הפסוק, כאשר רבי אלעזר אומר: “בפה רך”.
על פי האמור, מבאר האדמוה”ז כיצד צריך האדם לעבוד כדי לתקן את מידותיו.
הביאור הראשון: עבודה קשה, וכתוב בחז”ל כי הקושי לא היה פיזי, אלא נתנו לגברים לעבוד את עבודת הנשים – ולהיפך. ומה קשה היה לגברים לעשות את עבודת הנשים, הרי מדובר בעבודה קלה יותר פיזית? אלא שהם הוצרכו לשנות את טבעם. וכאן טמון הקושי.
לכל אדם יש את המידות שלו, את הרגשות שלו, כמו אהבה ויראה וכו’, והאדם נצרך לשנות אותם, ולהשתמש בהם לאהבת ה’ ויראתו, ולשנות את מידותיו שיהיו מתוקנים רק לה’ לבדו.
הביאור השני: בפה רך. כאשר אדם עומד לכעוס על חברו, להתגאות מולו או להתפאר עליו, ידבר בפה רך – כמו שכתוב כי “מענה רך ישיב חימה”, לא רק את החימה של האדם אליו מדברים בפה רך, אלא גם את החימה של המדבר, ובכך הוא מתגבר על המידות הרעות ששורשם ממידת הגבורות, והם המקור לכל המידות הרעות בענייני בין אדם לחבירו.
***
לומדים אנו כך, מתוך הכתוב בפרשת השבוע על תחילת גלות מצרים, כיצד אנו יכולים לשפר את דרכינו, לתקן את מידותינו, ולהינצל מהיצר הרע המעוניין לגרור אותנו פנימה אל הגלות ואל המיצרים שלנו.
