מובא במשנה במסכת מגילה (כג ע"ב) כי יש צורך במנין של עשרה אנשים (לכל הפחות) כדי לפרוס על שמע (מי שאיחר לבית הכנסת רשאי לפרוס מלשון לחלק פרוסה, ולומר קדיש, ברכו וברכה ראשונה של קריאת שמע בעשרה עי' רש"י ותוד"ה אין פורסין) ולעבור לפני התיבה בחזרת הש"ץ (ועי במשנה המונה עוד דברים שבקדושה שנאמרים במנין עשרה).
בהמשך הסוגיא מבארת הגמרא כי מנין בעשרה לכל דבר שבקדושה נלמד מהפסוק "ונקדשתי בתוך בני ישראל"(ויקרא כב לב), ולכן כדי ששליח הציבור יהא רשאי לחזור על התפילה כאמור במשנה (וכן לצורך פריסה על שמע, ברכת כהנים, קריאה בתורה וכו' כמפורט במשנה) יש צורך במנין של עשרה לכל הפחות (תשעה מתפללים בצירוף שליח הציבור) שישמעו את ברכות התפילה ויענו אמן.
הר"ן (עמ"ס מגילה יח ע"א בדפי הרי"ף) מבאר (ע"פ הירושלמי), כי המשנה מונה את חזרת הש"ץ (כדבר שבקדושה שמצריך מנין של עשרה) באופן נפרד ורק לאחר שהיא מציינת את הפריסה על שמע (שגם היא דבר שבקדושה וממילא נדרש מניין), שכן חזרת הש"ץ היא פרק נפרד מהפריסה על שמע, ולכן ככל שבעת חזרת הש"ץ אין מנין של עשרה אנשים לא ניתן להסתמך על המנין שהיה בעת הפריסה על שמע.
עוד מוסיף הרן (ע"פ הירושלמי), כי ככל שבתחילת חזרת הש"ץ היה מנין של עשרה, ובהמשך פחתו המתפללים והם כבר אינם מונים עשרה, בכל זאת רשאי שליח הציבור להמשיך בתפילתו, למרות שבמצב זה (כשאין מנין עשרה) אסור היה להתחיל את חזרת הש"ץ, (אך אותם שיצאו מבית הכנסת והותירו את המתפללים ללא מונין, מוגדרים כעוזבי ה' וכו, עי' רמ"א או"ח סי' נה סעי' ב) ומבאר האשל אברהם (או"ח סי' נה סעי' ב), כי מאחר שבתחילת חזרת הש"ץ (או כל דבר שבקדושה) היה מניין של עשרה, אזי חלה הקדושה (כפי שנלמד מהפסוק "ונקדשתי בתוך בני ישראל") אשר אינה פוקעת ומסתיימת, אלא רק בסוף חזרת הש"ץ (או בסוף הדבר שבקדושה שהתחילו בו), ולכן מותר להמשיך את חזרת השץ גם כשאין מני ( וזאת כאמור בתנאי שבתחילה היה מנין של עשרה לכל הפחות).
להלכה נפסק בשו"ע (או"ח סי' קכד סעי' ד) כי ככל שאין תשעה (המהווים עשרה עם שליח הציבור) שעונים אמן על ברכות שליח הציבור, הרי שברכותיו של שליח הציבור קרובות להיות לבטלה, ומבאר הדרישה (או"ח סי' קכד סע"ק א) כי השולחן ערוך נקט שהברכות "קרובות להיות לבטלה" ולא שהן לבטלה ממש, משום שכאמור מותר לשליח הציבור להמשיך בתפילתו גם כשאין מנין של עשרה וזאת בתנאי שבתחילת חזרתו על התפילה היה מנין עשרה (שו"ע או"ח סי' נה סעי' ג) ולכן כאמור נקט השולחן ערוך לשון שאינה איסור מוחלט.
מן האמור עולה כי לכתחילה יש להקפיד שלכל הפחות בתחילת חזרת הש"ץ יהיה מנין של עשרה ששומעים את הברכות וענים אמן, וכן כתב הפסקי תשובות (או"ח סי' קכד אות ט): "… ולפי זה צריך עכ"פ שבתחילת הברכה הראשונה יהיו תשעה שיקשיבו היטב כדי שלא יהיו ברכותיו לבטלה ממש, אמנם עדיין לנגד עינינו שיטת המהרי"ל המוזכרת במג"א (סימן נ"ה סק"ח) ובמשנ"ב (סקי"ט) שהעולם סומכים על ששה עונין, אמנם ח"ו להקל לכתחילה, אלא כשיש מנין מצומצם ויש טורח גדול לציבור עקב כמה המאריכים בתפילתן דאז אפשר למיעבד עובדא."
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה.
