שאלה: האם היה מותר לשחרר מחבלים רוצחים צמאי דם יהודי, בשביל מצוות פדיון שבויים, וא"כ האם צריך לברך ברכת הטוב והמטיב כל יום, על שחרור חטופים. [והאם אפשר לברך ברכת הטוב והמטיב על שחרור חטופים מתים, רח"ל].
תשובה: יש בזה כמה נידונים, מעלת פדיון שבויים, פדיון שבויים יותר מכדי דמיהן, מהו יותר מכדי דמיהן, פדיון שבויים במקום סכנת נפשות, האם מותר לשחרר רוצח, האם יש חיוב לפדות תינוקות שנשבו, שאלה של נפשות שצריך בי"ד של שבעים ואחד.
הקדמה – מעלת פדיון שבויים
אין ספק שמעלת פדיון שבויים רבה עד למאוד, כמבואר בגמ' בב"ב דף ח' ע"ב שפדיון שבויים קודמת לפרנסת עניים וכסותן, ובשו"ע יו"ד סי' רנ"ב ס"א. וכתב ברמב"ם בפ"ח ממתנות עניים הלכה י' וז"ל: פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, ואין לך מצוה גדולה כפדיון שבויים שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים ועומד בסכנת נפשות, והמעלים עיניו מפדיונו הרי זה עובר על לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך ועל לא תעמוד על דם רעך ועל לא ירדנו בפרך לעיניך, ובטל מצות פתח תפתח את ידך לו, ומצות וחי אחיך עמך, ואהבת לרעך כמוך, והצל לקוחים למות והרבה דברים כאלו, ואין לך מצוה רבה כפדיון שבויים. עכ"ל. ונפסק בשו"ע יו"ד שם ס"ב, ובס"ג הוסיף השו"ע "כל רגע שמאחר לפדות השבויים, היכא דאפשר להקדים, הוי כאילו שופך דמים". עכ"ל.
נידון א' – פדיון שבויים יותר מכדי דמיהן
בגמ' בגיטין דף מה ע"א מבואר ש"אין פודין את הבויים יותר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם", ובגמ' שם הסתפקה האם הוא משום דוחקא דציבורא בתשלום הממון או משום דלא ליגרבו וליתו, ויבואו לעשות כן עוד פעמים, ולהלכה נפסק משום דלא ליגרבו וליתו עוד, וכ"כ ברמב"ם בפ"ח ממתנות עניים הי"ב, וברמב"ן (גיטין שם ומלחמות ברכות דף יב מדפי הרי"ף) ובשו"ע יו"ד סי' רנ"ב ס"ד.
נידון ב' – מהו יותר מכדי דמיהן
מדברי הגמ' שם שיותר מכדי דמיהן הוא בכסף, יש לדון האם בשחרור מחבלים נחשב יותר מכדמי דמיהם. וברש"י בכתובות (נב ע"ב ד"ה תרי) שהיינו יותר מכדי דמיהם הראוי למכר בשוק, וכ"כ הריטב"א שם בשם הראב"ד, וכן כתב בשו"ת מהר"ם מלולבין סימן טו, מצינו בפת"ש יו"ד שם סק"ה שהביא בשם שו"ת הרדב"ז ח"א סימן מ' שיותר כדי דמיהן היינו כמו שפודים שבוי גוי, ע"ש, ולפי"ז יש להסתפק אם כאן בפדיון מחבלים הרי הוא יותר מכדי דמיהן. אך מאידך יש לומר ששחרור הרבה מחבלים דינו כהרבה יותר מכדי דמיהן, כיון שכל מטרתם לחטוף עוד יהודים ולדרוש לשחרר את כל המחבלים.
ויש שדנו שכמו שכתב ברמ"א יו"ד סי' רנ"ב ס"ד שאדם פודה את אשתו יותר מכדי דמיהם א"כ מי שמשלם מיסים למדינה הו"ל כבעל הפודה את אשתו, (עי' אורחות רבינו ח"א עמ' שסז).
וכמו כן יש לדון אם בהפסקת המלחמה, יש בזה פדיון שבויים יותר מכדמי דמיהם, כיון שגם במלחמה עצמה יש סכנה, ואין נעשית ע"פ דעת תורה, והרבה חיילים נהרגים בה, [עי' מנ"ח מצוה תכה ותרד ובשו"ת חת"ס חו"מ סי' מד ובהעמק דבר בראשית פ"ט פ"ה].
נידון ג' – פדיון שבויים במקום סכנת נפשות
בתוס' בגיטין דף נח ע"א ד"ה כל כתבו שאע"פ שלא פודים שבויים יותר מכדי דמיהם מ"מ במקום סכנת נפשות פודים יותר מכדי דמיהן, ולכן בגמ' שם מובא שפדה התינוק יותר מכדי דמיו. וכן כתב במאירי בגיטין שם, וכן כתב במהריק"ש סימן רנב, וביש"ש פ"ד דגיטין סימן סו וע"ב, וכן כתב בפת"ש שם סק'ד וסק"י בשם נחלה ליהושע סימן ח'.
ואמנם התוס' שם כתבו עוד ביאור כיון שהיה מופלג בחכמה, ובדף מה ע"ה ד"ה דלא תירצו עוד שבשעת החורבן הבית לא דייך שלא ליגרבו, וברמב"ן בגיטין שם ד"ה משום כתב עוד ב' ביאורים, ע"ש עוד בחידושי הרשב"א, ולפי התירוצים הנ"ל נראה שאין היתר, וכן נראה מדברי הרמב"ם שם שאף שהשבוי הוא בכלל סכנת נפשות מ"מ אסור לפדותו יותר מכדי דמיו, וכ"כ ביד אליהו סי' מג ד"ה הגם בדברי הרמב"ם שם, וכ"כ בשו"ת מהר"ם מלובלין שם ד"ה אמנם, וכ"כ בפת"ש שם סק"ד.
ולמעשה כתירוץ הראשון בתוס' בגיטין, שבמקום סכנת נפשות מותר לפדות שבויים יותר מכדמי דמיהן, כן פסק בשו"ת יביע אומר ח"י חלק חו"מ סימן ו' האריך שמותר לשחרר את המחבלים במבצע אנטבה כיון שבמקום חשש נפשות דעת הרבה מהראשונים שאפשר לפדות את השבויים, ובהערה שם כתב שכן הסכימו הגריש"א והגרשז"א והגר"ב זולטי והגר"א גולדשמידט והגר"ש ישראלי והגרב"צ אבא שאול זצ"ל ע"ש בארוכה מה שהאריך בזה, וכ"כ בדרך אמונה בפ"ח ממתנות עניים סקע"ח שבמקום שיש חשש שיהרגו אותו לכו"ע במקום נפשות חייבים לפדות אותם כמבואר בשו"ע סי' רנ"ב ס"ו, ע"ש, וא"כ ה"ה הכא שאפשר שיהרגו אותם ע"י הפצצת המנהרות, וכן נראה דעת הקה"י וכפי שהו"ד באורחות רבינו מהדורה ישנה ח"א עמ' שסז. וכן כתב בשו"ת שבט הלוי ח"ה סימן קלד סק"ד שבמקום סכנה יש להחמיר כיון שיש חשש מיתה ע"ש, וכן כתב בחשוקי חמד גיטין דף נח ע"א בשם הגריש"א, שבמקום סכנה פוסקים כשיטה שמותר לפדות יותר מכדי דמיהם ע"ש, ובספר שמרו משפט ח"ד עמ' תרפט. ואין ספק מוציא ודאי. [ועוד כתב שם שיש חיוב לשחרר חייל כיון שהחייל יוצא להלחם עבור הכלל וחייל יודע שיוצא להלחם שאח"כ יעשו הכל כדי לשחררו, וצ"ע מה המקור לחידוש זה].
נידון ד' שחרור מחבלים יביא להרג
ויש לדון אם אם בשחרור מחבלים יביא לידי סכנה, שאם הוא ספק סכנה, כדי לקיים הדין של לא תעמוד על דם רעך, וכמבואר בסנהדרין דף עג ע"א ובב"י ובשו"ע חו"מ סי' תכו. וכן האריך בשו"ת שבט הלוי ח"ה סימן קלז שמותר לפדות שבויים במקום סכנה ואין צריך להסתכל על הסכנה יותר רחוקה ע"ש. אך יש לומר שאף לאחר עסקת ששחררו את גלעד שליט הרבה מהמחבלים עסקו בטרור כגון ראש ארגון החמאס יחיא סינאור ימ"ש, במלחמת שמחת תורה, ועוד הרבה מחבלים ששחררו בעסקת שליט כל הזמן חוזרים לטרור, וא"כ בודאי קשה להתיר, וכן הובא דעת הגר"מ שטרנבוך שליט"א שאין היתר בזה, כיון שיש סכנה ע"י שחרור מהמחבלים. וכן בספר שיח יצחק גיטין דך מה ע"א ע"ש. וכן נראה שכל ספק ערבי הוא מחבל, [עי' בשו"ת תורת העובר סימן ה' ובספר אדם ומלואו פ"ד סל"ז]. מ"מ כתב בספר שיעורי תורה לרופאים סימן קלח בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שבמקום פיקוח נפש מותר לשחרר מחבלים, כיון שהמחבלים בין כך עושים מה שיכולים, וכמבואר מדברי התוס' ע"ש, וכן נראה בשו"ת צי"א חלק יג סימן ק' שכיון שאר"י תמיד נמצאת במצב של מלחמה מותר לסכן אף הרבה יהודים משום ספק הצלחת יהודי אחד ע"ש, וכעי"ז בשו"ת דבר יהושע ח"ה חיו"ד סימן טו ויז, כיון שאין בודאי גמור שמכח השחרור ירצחו עוד יהודים, ע"ש, ואמנם כנ"ל שהרבה מחבלים מעיסקת שליט הרגו, א"כ אין שוב היתר בזה.
וכן נראה ממש"כ ברמב"ם בפרק א' מהלכות רוצח ושמירת הנפש הלכה ד' וז"ל: ומוזהרין בית דין שלא ליקח כופר מן הרוצח ואפילו נתן כל ממון שבעולם ואפילו רצה גואל הדם לפטרו שאין נפשו של זה הנהרג קנין גואל הדם אלא קנין הקדוש ברוך הוא, שנאמר ולא תקחו כופר לנפש רוצח, ואין לך דבר שהקפידה תורה עליו כשפיכות דמים, שנאמר ולא תחניפו את הארץ, כי הדם הוא יחניף את הארץ עכ"ל, וא"כ בודאי שאין שום היתר לשחרר רוצחים אף תמורת יהודים, וכל ההיתר לשחרר שבויין יותר מכדי דמיהן היינו דוקא בממון, אבל לא בשחרור מחבלים. ואכן הראש"ל הגר"י יוסף שליט"א אמר כמה פעמים שמותר לשחרר את המחבלים, רק אח"כ אם יהרגו אותם מיד, וממילא בודאי שאין שום היתר לשחררם בלא זה.
ובשו"ת משפט החושן ח"ב סימן עח אות יג' שאין היתר לשחרר שבויים תמורת מחבלים, כיון שלמדינת ישראל וכוחות הביטחון יש להם אפשרות לשחרר את החטופים רק ע"י לחץ מלחמתי חזק כגון ניתוק החשמל של כל רצועת עזה, ולמנוע להכניס לשם מזון דלק תרופות שמזה הם חיים במנהרות, ובמקום לעשות כן עושים רק הפוך ומכנסיים להם מאות משאיות של כל יום של סיוע, וע"י כן נותנים כוח לחמאס לחיות, והאריך שם עוד בעוד סברות שאין לקיים את שחרור חטופים בעד שחרור מחבלים, [ועוד כתב שם ארבעה חילוקים מההיתר שכתב ביביע אומר לשחרר מחבלים במצבע אנטבה].
נידון ה' השבוי עומד להריגה
בתוספתא בתרומות פ"ז הלכה כ' איתא "אם אמרו הגויים תנו לנו אחד ואם לאו אנו הורגים את כולכם" דעת ת"ק שכולם ימותו ואל ימסרו אחד להריגה, ודעת רב יהודה ואם ודאי יהרג ימסורו להריגה ואם ייחדו אחד ימסרוהו להריגה ואל יהרגו, וא"כ גם כאן השבוי כבר מסור להריגה ואיך נסכן נפשות ישראל להצלתו. [וכן הובא דעת הגר"מ שטרנבוך שליט"א].
ועוד יש לדון בחטופים שאינם שומרי תורה ומצוות ומחללי שבת שדינם שמורידין ואין מעלין, ואין חיוב לפדותם, אך שמא דינם כתינוק שנשבה כידוע מדברי החזו"א יו"ד סימן ב' סקט"ז. אך יש אומרים שבזמנינו בודאי אין דינם כתינוקות שנשבו.
נידון ו' – בי"ד של שבעים אוחד
ולגבי הנידון אם צריכים בי"ד של שבעים ואחד, כדיני נפשות, וכן בשו"ת באר משה ח"ז סימן פו כתב שרק סנהדרין סמוכים יכולים להכריע בשאלות אלו, ע"ש, וכן סיים הגר"י זילברשטיין שליט"א בקובץ ווי העמודים וחשוקיהם מס' 118 מרחשון ה'תשפ"ד סימן ב' שכיון שהשאלה קשה צריך בי"ד של שבעים ואחד כדי להכריע בשאלות אלו. ע"ש, וא"כ בודאי שכיון שקשה להכריע בשאלה זו, שאין להצביע בעד או בנגד עיסקה זו, ושב ואל תעשה עדיף.
נידון ז' – ברכת הטוב והמטיב על שחרור החטופים כל יום
ולגבי הנידון האם צריך לברך ברכת הטוב והמטיב על שחרור החטופים, כיון שנעשה ע"י שחרור של מחבלים. ולגבי עצם הברכה על הבשורות טובות, איתא בגמ' בברכות דף נט ע"ב "ותנן על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב", וכן כתב לדינא ברמב"ם בהלכות ברכות פ"י ה"ג "שמע שמועה טובה מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם הטוב והמטיב". וכן נפסק להלכה בשו"ע או"ח סימן רכב ס"א "על שמועות שהם טובות לו לבדו, מברך שהחיינו, ואם הן טובות לו ולאחרים, מברך הטוב והמטיב". וכן מבואר בס' חסידים סימן תתמא, ובמג"א שם, ועי' שם בשו"ע ס"ד שאף בשמועה טובה שתבוא מזה רעה צריך לברך, וכ"ש הכא שמהרעה הגיע לידי טובה ע"י שחרור מחבלים, ומ"מ אפשר לברך, כמבואר ברמב"ם בפ"י מברכות ה"ד שאע"פ שיש בזו רעה, אפשר לברך הטוב והמטיב. ומדברי השו"ע לא מבואר אם צריך לברך את הברכה בשם ומלכות, ומדברי השו"ע בס"ב לגבי בשורות רעות מברכים בשם ומלכות, אפשר שה"ה לגבי שמועות טובות, וכן כתב בשל"ה הקדוש שם, ובא"ר שם, אך מ"מ להלכה כתב במשנ"ב שם סק"א בשם הפרי מגדים שכמדומה שהיום ממעטין בברכות אלו, וכן כתב בכה"ח שם סק"ב, ולכן כתב שם שלהלכה נראה שיש לברך ברכה על שמועות טובות בלא שם ומלכות.
ולמעשה נראה שרק בני משפחות החטופים יברכו שהחיינו. וכן חבריהם וידידיהם אם שמחים מאוד בראייתם לאחר כיון שלא ראו אותו שלושים יום אפשר לברך עליהם שהחיינו. כדין ראיית פני חבירו ששמח בו. וכן החטופים שיצאו מהשבי צריכים לברך ברכת הטוב והמטיב בשם ומלכות, וכן צריכים לברך הגומל בשם ומלכות, בפני עשרה, [כדין היוצא מבית השבי כמבואר בסי' רי"ט], ומברכים ברכת מתיר אסורים בלא שם ומלכות, (עי' לקט יושר ח"א עמ' מ' ובספר שערי יוסף הל' ברכות) וצריכים גם לעשות סעודת הודיה. (עי' משנ"ב סו"ס רי"ט).
נידון ג': "וא”כ ה”ה הכא שאפשר שיהרגו אותם ע”י הפצצת המנהרות"
הסכנה היא מפני הוצאה להורג!!!! ולא רק ירי דו"צ, ומנהרות ממולכדות
נידון ד': "כיון שלמדינת ישראל וכוחות הביטחון יש להם אפשרות לשחרר את החטופים רק ע”י לחץ מלחמתי חזק כגון ניתוק החשמל של כל רצועת עזה, ולמנוע להכניס לשם מזון דלק תרופות שמזה הם חיים במנהרות"
המציאות, 'הדין' הבינלאומי, מקורות אספקת הנשק של המדינה, והנשיא ביידן [ימ"ש] – הוכיחו מעבר לכל צל של ספק שלא מאפשרים למדינה ישראל לעשות כך, בשום פנים ואופן! כך שכל 'הסברא' בטל ומבוטל.
יש עדיין חטופים בעזה.
פיצוץ מנהרות מסכן אותם.
אי הכנסת מזון גם מסכן אותם.
חזק מעניין מאד
מעניין אם אחד המחבלים ששוחררו אתמול היה חוטף את הבן של מי שהתיר לשחרר מחבלים מה הוא היה אומר אז?
שחרור מחבלים=חטופים והרוגים בכפל כפליים
כל האסירים הפלסטינים לא שווים חיים של ישראלי אחד. וכל נושא המסוכנות הוא סיפורי סבתא, על על אסיר, ולא משנה מי, יש 100 מחליפים, אף אחד מהם הוא לא סופרמן. הנוסף כשהם לא בכלא אפשר לחסל אותם סוף סוף.
אסור לכרות בור ברשות הרבים אפי' פחות מעשרה טפחים שאין חזקתו להרוג, ובמילא אין שום היתר לשחרר אפילו לא מחבל אחד!
להלכה ברור שכיום כולם כתינוקות שנישבו.
וכן לא הוזכר בפסק את ענין מסירת צפון הרצועה שנאסר מסימן שכ"ט "נכרים שצרו.. בעיירות הספר.."
וכידוע סכנת הטילים לעוטף ולשדרות, וכן עפ"י הלכה אסור לסכן חיילים שיצטרכו שוב לכבוש את צפון הרצועה מיד חמאס, שכידוע עד היום נפלו שם מאות חיילים ל"ע, ובזה מזמינים שיצטרכו לעשות הכל כמעט מחדש ה"י!
וכן איסור גמור להכניס 600 משאיות ביום כפי שנכתב בעיסקה כיון שכבר כשיו היו הרוגים בבית חנון ממצלומות שהכניסו בסיוע הומניטרי, ובודאי על אחת כמה וכמה שב600 משאיות לא יוכלו לפקח שלא יכנס נשק שיסכן בפיקוח נפש ודאי את אנשי הצבא.