הגמרא במסכת ברכות (ד ע"ב) מתארת את החשיבות הרבה שבאמירת אשרי יושבי ביתך – מזמור תהילה לדוד (תהילים פרק קמה) – וכי כל האומרו שלוש פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא.
בהמשך הסוגיא מבארת הגמרא, כי שתי מעלות ייחודיות מאפיינות את מזמור תהילה לדוד, המעלה הראשונה מתוארת בפסוק "פותח את ידך ומשביע לעל חי רצון", כי הקב"ה זן ומפרנס את כל הברואים, והמעלה השניה היא שפסוקי המזמור מסודרים לפי אותיות האלף-בית (וכוללים את כ"ב האותיות מלבד האות "נ"), ומבאר המהרש"א (ברכות ד ע"ב ח"א ד"ה תהלה) כי שתי המעלות (של שבח הפרנסה וסידור המזמור לפי אלף-בית) משלימות האחת את השנייה, משום שהתורה שניתנה בכ"ב אותיות הינה מזון לנפש, והשבח המתואר בפסוק פותח את ידך וכו' מתייחס למזון הגשמי, וממילא מתקיים היחס שבין המזון הרוחני והגשמי כפי שהמשנה במסכת אבות (פרק ג משנה ז) אומרת: " אם אין קמח אין תורה, ואם תורה אין קמח".
כאמור לעיל, מלבד החשיבות שבאמירת מזמור תהילה לדוד (המתייחס למזון הנפש והגוף) יש לדברי הגמרא (ברכות ד ע"ב) גם לחזור על המזמור שלוש פעמים בכל יום (עי' רא"ש ברכות פ"א סי' ו שלא הזכיר את החזרה על המזמור ג' פעמים), ומבאר הרבינו בחיי (ויקרא פר' ז פסוק לז) כי בוודאי שאין די באמירה לבדה כדי להביא את האדם לחיי העוה"ב (מלבד זכות לימוד התורה שיש באמירת הפסוקים) אלא: "מתוך שיתבונן במה שיורו הפסוקים ואל מה שירמזו, אז יכיר ויבחין נפלאות תמים דעים ויתחזק לבו באמונת הש"י ועבודתו, ובזה יירש חיי העולם הבא." (עי' מגן אברהם או"ח סי' א סע"ק ז שמבאר גם את ענין אמירת פרשת העקידה בכל יום ע"פ דברי הרבינו בחיי).
כתב הערוך השולחן (או"ח סי' קלב סעי' א) (ועי' גם מהרש"א ח"א ברכות ד ע"א ד"ה תהלה) כי הטעם שמזמור תהילה לדוד נאמר בתפילת שחרית פעמיים ובמנחה פעם אחת, הוא משום שיש במזמור תהילה לדוד את קדושת ה' (כפי שיבואר להלן), ולכן בשחרית שהקדושה נאמרת פעמיים (בחזרת הש"ץ ובקדושה דסדרה שבתפילת ובא לציון) אזי גם מזמור תהילה לדוד (שיש בו כאמור קדושה כפי שיבואר להלן) נאמר פעמיים, ובתפילת מנחה שנאמרת הקדושה פעם אחת (בחזרת הש"ץ), אזי גם מזמור תהילה לדוד נאמר פעם אחת (לפני התפילה).
ומבאר הערוך השולחן (או"ח סי' קלב סע"ק א) כי פסוק הקדושה "קדוש קדוש קדוש ה' צב-אות מלא כל הארץ כבודו" (ישיעהו פרק ג פסוק ו) מורכב משני חלקים שכל אחד מהם הוא שבח בפני עצמו: א) קדושת ה' – שמשמעה שהקב"ה מרומם ומובדל מכל (עי' תוד"ה דאסר לה אכולי עלמא כהקדש קידושין ב ע"ב). ב) מלוא כל הארץ כבודו – כי על אף שהקב"ה קדוש (מרומם ומובדל מכל), בכל זאת מלוא כל הארץ כבודו ומלכותו ניכרת בעולם. בדומה לכך גם מזמור תהילה לדוד מורכב משני השבחים של קדושת ה' ומלוא כל הארץ כבודו, שכן הפסוקים הראשונים של המזמור מתארים את גדלותו ורוממותו של הקב"ה (קדושת ה'): ארוממך ה' וכו', בכל יום אברכך וכו', גדול ה' וכו', דור ולדור ישבח וכו', הדר כבוד הודך וכו', ופסוקים נוספים במזמור מתארים את שבח מלוא כל הארץ כבודו בכך שהקב"ה משגיח על כל מעשיו, חנון ורחום וכו', טוב לכל וכו', עיני כל אליך ישברו וכו', פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון וכו' וממילא עולה כי מזמור תהילה לדוד הינו תיאור נרחב ומפורט יותר של השבחים הנאמרים בקדושה ( קדוש, ומלוא כל הארץ כבודו), וז"ל הערוך השולחן: "… דגם באשרי יש קדושתו של הקדוש ברוך הוא כדכתיב [תהלים קמה] ארוממך וגו' בכל יום אברכך גדול ה' דור לדור הדר כבוד הודך ועזוז נוראותיך להורות שהוא יתברך מרומם על כל ברכה ותהלה שזהו ענין קדוש קדוש כלומר קדוש ומובדל מכל ברואי מעלה וק"ו מברואי מטה וכשם שבקדושה אומרים מלא כל הארץ כבודו כלומר אף שהוא קדוש ומובדל מ"מ מלא כל הארץ כבודו כמו כן באשרי שעם כל גודל גדולתו הוא חנון ורחום וטוב לכל ורחמיו על כל מעשיו ועיני כל אליו ישברו והוא נותן להם את אכלם בעתו פותח וגו' על דרך שאמרו במקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו וכו'."
טעם נוסף לאמירתו הכפולה של מזמור תהילה לדוד בתפילת שחרית (בפסוקי דזמרה ובאשרי-ובא לציון) מבאר הערוך השולחן, כי לאחר שהנפש קיבלה מזון ממצות, טלית, תפילין, קריאת שמע ותפילה, יש לבקש גם על המזון הגשמי וענייני הפרנסה שהם צורך הגוף ולכן חוזרים ואומרים "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", (ועי' שו"ע או"ח סי' נא סעי' ז שיש לכוון באמירת פותח את ידיך ואם לא כיוון, חוזר) וז"ל : "ועוד טעם באשרי לפי שהכננו מזון הנפש בק"ש ותפלה וטלית ותפילין ויחוד השם ואהבתו לכן מבקשים עתה שישפיע לנו בחסדו מזון הגוף שיתן לנו את אכלינו בעתו שיזמין לכל איש ואיש די פרנסתו וזהו פותח את ידך וכו'"
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה.




















