מובא בגמרא (מסכת סוטה מ ע"א), שבשעה ששליח הציבור אומר את ברכת מודים שבתפילת שמונה עשרה, על הציבור לענות ולומר את ברכת מודים, אך בנוסח אחר (מודים דרבנן). בהמשך הסוגיא מביאה הגמרא מחלוקת אמוראים לענין נוסח הברכה : "אמר רב מודים אנחנו לך ה' אלהינו על שאנו מודים לך ושמואל אמר אלהי כל בשר על שאנו מודים לך רבי סימאי אומר יוצרנו יוצר בראשית על שאנו מודים לך נהרדעי אמרי משמיה דרבי סימאי ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו על שאנו מודים לך רב אחא בר יעקב מסיים בה הכי כן תחיינו ותחננו ותקבצנו ותאסוף גליותינו לחצרות קדשך לשמור חוקיך ולעשות רצונך בלבב שלם על שאנו מודים לך."
ומבאר האבודרהם (הלכ' תפילת שמונה עשרה), כי על הציבור להשתתף בחזרת הש"ץ ולומר מודים דרבנן, מה שאינם עושים בשאר ברכות תפילת שמונה עשרה שבחזרת הש"ץ (מלבד עניית אמן וב"ה וב"ש), משום ששונה ברכת מודים משאר הברכות שבתפילת שמונה עשרה, בכך שאין מן הראוי ומן הנימוס כי העבד יודה לאדונו על ידי שליח (מה שאין כן בשאר הברכות שעניינן בקשות הנצרכות לאדם אשר ניתן לבקשם גם על ידי שליח) ולכן הציבור אינו יוצא ידי חובה בשמיעת מודים מאת שליח הציבור (בשונה משאר ברכות שמונה עשרה כאמור), אלא על המתפללים לומר את דבר ההודאה בעצמם: "וכשיגיע ש"ץ למודים וכורע כל העם שוחין ואומרין הודאה קטנה המתחלת כמו כן במודים שאין דרך העבד להודות לרבו ולומר לו אדוני אתה על ידי שליח אלא כל אדם צריך לקבל בפיו עול מלכות שמים ואם יקבל על ידי שליח אינה קבלה גמורה שיוכל להכחיש ולומר לא שלחתיו. אבל בשאר התפלה שהיא בקשה יכול לתבוע צרכיו על ידי שליח שכל אדם חפץ בטובתו ולא יכחיש ויאמר לא שלחתיו, וזה שאמר דוד (ע' תה' קמ, ז) אמרתי לה' ה' אתה אני בעצמי אמרתי לו ולא על ידי שליח."
בהמשך הסוגיא (סוטה מ ע"א) מביאה הגמרא את דברי רב פפא, כי מאחר שכמה אמוראים שקבעו את נוסח ברכת מודים דרבנן, ובאופן שהאמוראים הוסיפו כל אחד על נוסח ברכת חברו, לכן יש לומר את כל נוסחאות ההודאה, ולכן אוחדו הנוסחאות לברכה אחת שנקראת מודים דרבנן, ומבאר הבית יוסף (או"ח סי' קכז), כי משום האיחוד של הנוסחאות שנאמרו על האמוראים (רבנן), לכן הברכה נקראת מודים דרבנן שמשמעה היא מודים בנוסחאות שנקבעו על ידי רבנן (האמוראים).
עוד עולה מדברי הגמרא, כי אומנם נחלקו האמוראים לענין נוסח הברכה (ולכן הוסיפו נוסחאות), אך לענין נוסח סיום הברכה אין מחלוקת ולית מאן דפליג כי את הודאת מודים דרבנן יש לסיים במילים "על שאנו מודים לך" (ועי' ט"ז או"ח סי' קכז סע"ק ב לענין מח' הבבלי והירושלמי אם יש להוסיף ולחתום את ברכת מודים דרבנן גם בברכה ובשם ה').
ומבאר רש"י (סוטה מ ע"א ד"ה על שאנו מודים לך), כי הכוונה במילים על שאנו מודים לך היא "על שנתת בליבנו להיות דבוקים בך ומודים לך"
וכתב הבית יוסף (או"ח סי' קכז) כי האמירה "על שאנו מודים לך" הינה נימוק ופניה לה' שיענה לבקשת אריכות הימים שהתבקשה במילים "… כן תחיינו ותקיימנו" ובאופן שמבוקש מאת ה' שיענה לתפילתנו (לאריכות ימים) בזכות ההודאה שאנו מודים לה'.
כתבו הפוסקים (מקור חיים (לבעל החוות יאיר) בהגהה שבקיצור ההלכות סק"ב) כי יש חשיבות רבה לבקשת אריכות הימים שבתפילת מודים דרבנן, ואף מי שמתפלל ביחידות (ואינו שומע את חזרת הש"ץ) ראוי לו לומר את תפילת מודים דרבנן הכוללת את בקשת אריכות הימים (שאינה נזכרת בתפילת שמונה עשרה) וז"ל: "נראה לי דגם יחיד בביתו יאמר אחר שמו"ע או אחר התחינה (תחנון) מודים דרבנן, דתחינה יפה והדורה היא, ובקשה על אריכות ימים מה שלא נזכר בי"ח ברכות".
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה
