ברכת השכיבנו של שבת נחתמת בנוסח שונה מהנוסח שבימות החול, בעוד שבימות החול נוסח החתימה הוא "שומר עמו ישראל לעד" בשבת חותמים "הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל …".
הסיבה לשינוי הניסוח היא משום שבשבת אין צריכים שמירה שכן הקב"ה הטביע טבע רוחני שהשבת בעצמה היא השומרת (טור סימן רסז) ועל כן התיאור של שומר עמו ישראל לעד בשבת איננו מדויק ואיננו תואם את סגולת היום .
וז"ל הטור (אורח חיים הלכות שבת סימן רסז): "… ומשנין בחתימה שחותם ופרוס סוכת שלום עלינו ועל ירושלים עירך בא"י הפורס סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלים וכן המנהג באשכנז ובצרפת ואין חותמין שומר עמו ישראל לעד ג*)כדאיתא במדרש שבשבת אין צריכין שמירה שהשבת שומר."
עוד כתב הטור כי אין להתפלל ולבקש בברכת השכיבנו "ושמור צאתנו ובאנו לחיים ולשלום…" כפי נוסח ברכת השכיבנו בימות החול "ואין לומר כי אל שומרנו וכו' ושמור צאתנו ובואנו וכו' כי הוא להסמיך מעין חתימת החול שחותמין שומר עמו ישראל לעד"
דברי הטור נפסקו להלכה בשולחן ערוך (או"ח סימן רסז סעיף ג) "בברכת השכיבנו אינו חותם בה שומר עמו ישראל, אלא כיון שהגיע לובצל כנפיך תסתירנו אומר: ופרוס סכת שלום עלינו ועל ירושלים עירך, בא"י הפורס סכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים."
ומסתפק הפרישה (סי' רסז סע"ק ד) האם השבת שומרת ומגינה מפני כלל הסכנות והמזיקים או שמא השבת מגינה רק מסכנות של אויבים וכדו' אך היא איננה שומרת מפני מזיקים רוחניים.
בהסברו הראשון את דברי הטור כתב הפרישה כי למרות שהשבת מגינה ושומרת, בכל זאת יש לומר בקריאת שמע שעל המיטה את הפרק יושב בסתר עליון המכונה בחז"ל שיר של פגעים, וזאת משום שהשבת שומרת מפני האויבים אבל השבת איננה מגינה מפני המזיקים הרוחניים [בניגוד לליל פסח שאין אומרים את המזמור יושב בסתר עליון].
לעומת זאת בהסברו השני את דברי הטור כתב הפרישה שהשבת אומנם שומרת מכל סוגי המזיקים, אך זאת בתנאי שישראל שומרים את השבת כראוי, לאור זאת כתב הפרישה שאין לומר בברכת השכיבנו "ושמור צאתנו ובאנו לחיים ולשלום…" שכן השמירה בשבת תלויה בנו ואם אנו נשמור את השבת כראוי ממילא השבת תשמור עלינו ולכן אין להתפלל ולבקש על שמירה בשבת.
מהסברו השני של הפרישה עולה לכאורה כי במצב בו ישראל שומרים את השבת כראוי הרי שהשבת שומרת ומגינה מכל סוגי המזיקים והסכנות.
וז"ל הפרישה (אורח חיים סימן רסז): "ומכל מקום אומרים שיר של פגעים בלילה מה שאין נוהגין לאמרו בלילי פסח הראשון מפני שהוא ליל שימורים דקיימא לן דשמירה זו מפני האויבים ולא מפני המזיקים דשכיחי בליל שבת במזל שבתאי וכמ"ש בסמוך בשם רב נטרונאי ז"ל בשבת דשכיחי מזיקים וכו'.
אי נמי אין השבת שומר אלא כשמשמרים אותו כראוי וידוע שאין משמרים אותו כראוי דאלמלא שמרו ישראל שני שבתות כראוי מיד נגאלין אלא שאין לנו להתפלל ולומר ושמור צאתנו כיון דתלוי בנו לשמור השבת ואז נהיה נשמרים בלי תפילה וק"ל."
לאור האמור לעיל [בעניין נוסח חתימת ברכת השכיבנו] כי לשבת יש כוח רוחני לשמור ולהגן, מקשה הב"ח (סי' רסז) מדוע נוסח חתימת ברכת השכיבינו משתנה מ"שומר עמו ישראל לעד" לחתימה של "ופרוס עלינו סוכת שלומך" ואילו בקשת "שמור צאתנו ובואנו לחיים ולשלום מעתה ועד עולם…" כחלק מברכת השכיבנו [לפי חלק מהנוסחאות] איננה משתנה והיא נותרת ללא שינוי על אף שהשבת שומרת ומגינה ואין לכאורה צורך לבקש על שמירה.
וז"ל הב"ח (אורח חיים סימן רסז): "ואין לומר כי שומרנו וכו' ושמור צאתנו ובואנו וכו'. כצ"ל וכ"כ במנהגים (עי' ר"א טירנא מנהג שבת ד ב) וכך נהגו קדמונינו מעולם כפי מה ששמענו וקבלנו מרבותינו אבל בדורות האלו נוהגים לאמרו ולא ידענו מאין הגיע לנהוג היפך דברי רבינו והמנהגים, ולבי אומר לי כי דבר זה וכיוצא בו הגיע אלינו מהשליחי ציבור שאינם מהוגנים שמקבלין בכל קהלות בשביל שהם משוררים להם בקול נעים אף על פי שאינן בקיאין ואינן יודעים הלכות תפלה ויד העשירים תקפה על חכמי הדור גם בזה אבל הגון הוא לחזור המנהג על כנו הראשון וכבר נוהגין כן מקצת שליחי ציבור ההגונים והיודעים ורוב הלומדים ומודים על האמת, שוב ראיתי שבעל הלבוש כתב ליישב מנהג טעות זה ואין דעתי הענייה כמוני נוחה מדבריו."
הפוסקים יישבו את קושיית הב"ח ואת המנהג לומר את בקשת שמור צאתנו ובאנו לחיים ולשלום וכו' כדלהלן:
הט"ז (סימן רסז סע"ק א) מבאר כי אומנם בכוח השבת לשמור ולהגן מפני המזיקים, אך כוחה של השבת לשמור ולהגן תלוי בקיום ישראל את מצוות השבת וכפי שמבואר בגמרא במסכת שבת (קיח ע"ב) "אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלים" ולכן אנחנו מבקשים בתוך ברכת השכיבו שמירה והגנה גם אם חלילה שמירת השבת מצד ישראל איננה כראוי.
וז"ל הט"ז (אורח חיים סימן רסז) "ומן התימה על מנהגנו שאומרים ושמור צאתנו וכו' הפך הדין. ובלבוש נתן טעם כי בשבת שכיחי מזיקין טפי מבחול ע"כ זוכרין השמירה תוך הברכה ואין זה מספיק…
ונ"ל דטעם שלנו ע"פ מ"ש הטור דהא דבשבת א"צ להתפלל על שמירה לפי שאם ישמרו את השבת השבת ישמור אותם והיינו אם ישמרו אותו כראוי כמ"ש אלמלי שמרו ישראל ואנו יודעים שאין אנו בחזקת שומרי שבת כראוי ע"כ צריכין אנו להתפלל על השמירה אלא דמ"מ אין לסיים שומר עמו ישראל לעד לפי שזה שם התואר לו ית' שהוא שומר אותנו תמיד משמע שהשמירה היא שוה בתמידות דהא אומרים לעד ובאמת אינו שוה כי בשבת יש מעלה טפי ואינו שומר אז כי נתן לנו שבת לשמור אלא שמצד האדם אין השבת שומרו ע"כ אנו מבקשין שישמור אותנו גם בשבת אבל עכ"פ אין לחתום כן אלא יחתום בפורס סוכת כו' שפירש שהשכינה סוככת עלינו והיינו בשבת כדאמרי' בואי כלה כנלע"ד נכון."
ועי' במגן אברהם (סימן רסז סע"ק ג) שכתב דרכים נוספות ליישוב המנהג לומר את בקשת "ושמור צאתנו וכו'.
