שִׁירָה חֲדָשָׁה • "שיניתי את שירי השבת; זה היה סוג של תיקון בשבילי"

המונולוג של שלומי ברנשטיין

שלומי ברנשטיין, התחיל את דרכו המוזיקאלית בחתונות ובאירועים כמנגן על גיטרה חשמלית. היום, שמו מוכר בעיקר בזכות הביצועים המיוחדים שלו לשירים חסידיים אותנטיים. בשיחה עם פרוייקט החג המוזיקאלי שלנו, הוא מספר על היצירות הייחודיות שלו – והנה הוא לפניכם, בצורת מונולוג.

"כל הביצועים שפרסמתי, הם לשירים מוכרים ששרים אותם במקומות רבים, בעיקר שירי שבת. שרים אותם בסעודות המשפחתיות בבתים, ובבית הכנסת בסעודה שלישית. בשבילי, כל הנושא של השירים האלה, לא היה קל".

"הרגשתי שקצת שכחנו את המוזיקה ואת מה שזה אמור לעשות לנו, כי זה הפך למצווה. ילד שלא רוצה לשיר זמירות שבת, מעירים לו על כך. אבל מה ההיגיון לחייב מישהו לשיר? השירים האלה הפכו להיות מעט קשוחים מידי, ולפעמים אפילו לסמל של משחק עבור אנשים שמראים כביכול הם בדבקות או משהו כזה. עד כדי כך, כאשר אמנים אחרים מגיעים לביצוע של שירי שבת, הם מתאמצים יותר מידי".

"כל זה מאוד חרה לי, ולכן הוצאתי את השירים האלה. זה היה סוג של טיפול ותיקון עבורי. לקחתי את השירים, שזמרים רגילים בדרך כלל יבצעו אותם במלודיה אחת, ואני שיניתי אותם לשלושה קולות, בעיקר קול נמוך, כדי לתקן את הטון המתאמץ הזה שגדלתי עליו. בשבילי, זה היה חזרה לשורשים הקדושים של השירים האלה".

"כשיצאתי למסע הזה, לא ידעתי לאן זה ייקח אותי. לא התכוונתי שזה יעשה אותי למפורסם, ובכלל לא לזמר. עשיתי את זה בשביל לעבור תיקון לעצמי לתחושה שהייתה לי לשירים האלה, שירים ממקורות קדושים שקיבלתי אותם בצורה חווייתית בעייתית. העליתי את השירים ליוטיוב כדי שאוכל להשמיע לחברים, ומפה לשם קיבלתי פידבק מעבר לכל דימיון, וזה שינה לי לגמרי את החיים ואת ההגדרה שלי על עצמי".

"דפק לי הלב כשהעליתי בפעם הראשונה את השירים ליוטיוב. לא השקעתי בזה, ואפילו לא עשיתי מיקס ועריכה לשיר, אלא העליתי אותם בצורה טבעית. אולי זה מה שאנשים אהבו, אבל לא על זה חשבתי. עשיתי את זה לעצמי ואחרי כל פרסום של שיר, הייתי מאזין לעצמי במשך שעות ונהנה מהתוצאה שהחזירה לי את החיות באותם שירי שבת קדושים".

"זה גם הסיבה לכך שבניגוד לאמנים אחרים שמשקיעים בלוקיישנים מושקעים לקליפים של שירי שבת, אצלי רק רואים אותי שר, כי זה התיקון האישי שלי".

"קיבלתי הרבה מאוד תגובות מאנשים שסיפרו לי שההאזנה לשירים האלה עשה להם את מה שזה עשה לי, ואלו אנשים שהפכו להיות חברים טובים שלי וחלק מהחיים שלי. הם קיבלו מחדש את הטעם בשירים האלה. זכיתי להיות זה שמחייה להם את השיר מחדש".

ניגון מודז'יץ עם שטריימל, בעקיטשע וחולצת גופייה

"עברתי תקופות מאוד מורכבות בתקופה שהוצאתי את השירים, וזה מה שנתן לי נחמה. קיבלתי הרבה תגובות על השירים, בעיקר על הסגנון בו התלבשתי בחלק מהם, כמו לדוגמה באחד הניגונים בהם אני הולך לבוש עם שטריימל ובעקיטשע, עם חולצת גופיה. בשבילי, הרוגע של השירים, היה כמו לעבור הליך של מדיטציה והתבוננות פנימית, וזה התיקון שעשיתי".

"בתגובה ביוטיוב לניגון של ר' אביש מאיר, כתב לי ליפא שמעלצר שזה מזכיר לו את הניגונים מהימים שהיה בחצר הקודש סקווירא, כילד קטן. הוא הוסיף בתגובה שלו באידיש שזה ניגון בקצב שמתאים למדיטציה. כנראה שגם הוא הבין את המטרה ואת הביצוע המחודש של ניגון קדוש זה".

הניגון שמתאים לליפא למדיטציה

"לא חשבתי שאני יוציא מספר דו ספרתי של ניגונים, רובם שירי שבת. כבר כמה חודשים שהפסקתי ואני מרגיש שהפרק הזה בחיים שלי ננעל. עכשיו אני רוצה להוציא שירים מקוריים".

"המטרה שלי היא לא לשנות כלום במוזיקה החסידית. אני לא באתי לשנות ואני לא חושב שאני יכול לשנות משהו. למוזיקה יש שפה מסויימת, וזה משהו שאתה לא יכול להגדיר במילים אז אתה מגדיר את זה במוזיקה. זה התהליך שעברתי דרך הביצועים האלה".

השינוי האמיתי במוזיקה החסידית והפארודיה המרקידה

זווית נוספת למהפכה במוזיקה החסידית, מעניקים לנו מני גירא שוורץ ויוחנן בלייך. בימינו, עם עודף תחנות הרדיו החרדיות שגם מפעילות תחנות בת לצרכי מוזיקה בלבד, לצד שלל כותבי טורים על מוזיקה בכלי התקשורת השונים, קשה לבחור את מי לראיין. אנחנו בחרנו להתמקד דווקא באלה שגם יוצרים מוזיקה בעצמם.

מני גירא שוורץ, מלהטט בהצלחה רבה בין הגשת תכניות אקטואליות, ליווי תקשורתי לפוליטיקאים לבין החיבה שלו למוזיקה ולהגשת תכנית מוזיקה פופולארית. במקביל, הוא גם די ג'יי, שאפילו ליווה את יאיר אלייצור במסיבת הפורים אותה תיארנו בפרק שעסק בו ובתופעה שהוא מביא למוזיקה החסידית.

דווקא מנקודת מבט זו, הוא מתקשה להבין את הטענה כי מדובר בתופעה שחודרת עמוק לציבור החרדי. "אני עושה מסיבות פורים כבר שנים רבות, בהם אני מרקיד רבים. לא ראיתי שהיה קהל גדול מהרגיל השנה בגלל ההופעה של אלייצור", הוא טוען.

"גם לא מדובר במשהו חדש. תמיד, גם בשנים שלי כבחור ישיבה, היה את האמן התורן שהצליח לסחוף להופעות שלו בחורים רבים שהכירו את השירים שלהם, אבל במבט לאחור, אם ניקח לדוגמה את עדי רן שהיה פופולארי מאוד באותם שנים, הם לא באמת שינו את המוזיקה החסידית. זה נשאר בשוליים".

מהצד השני, מני שם את האצבע על תופעה אחרת. "מה שכן מצליח לחדור פנימה לציבור החרדי, הם זמרים ישראליים כמו ישי ריבו ואולי גם קצת עקיבא, שלמרות שהם מייצרים מוזיקה ישראלית לחלוטין ולא מנסים אפילו לייצר משהו שנכנס תחת ז'אנר המוזיקה החסידית, הם מצליחים לחדור עמוק לתוך המיינסטרים החרדי".

"תופעה נוספת, של מוזיקה חסידית מתקדמת אלקטרונית, המובלת על ידי אמנים כמו מוטי וייס ופיני איינהורן. הם מייצרים מוזיקה חסידית עם עיבודים מאוד חדשניים".

לסיום הוא מדבר על תופעת המוזיקה בחתונות, מה שמעורר את התנגדותם של אנשי החינוך, איתם נשוחח בפרק הבא. "יש את הקלידנים החרדים שמנגנים בחתונות מוזיקה חסידית עם מעברים שמגיעים מעולמות המסיבות וההרקדות בעולם הגדול. זו תופעה שקיימת ונראה כי הציבור התרגל אליה, כי אנחנו כבר לא רואים התנגדות גדולה לזה כפי שהיה בעבר. יש אנשי חינוך שאולי פועלים בנושא, אך כאשר זה קורה בפועל בחתונות, מכל המגזרים, לא רואים אנשים שקמים ומביעים התנגדות".

המרואיין השני הוא יוחנן בלייך, שהחל את דרכו את התקשורתית בכתיבת טורים על מוזיקה, ומשם המשיך לעבודה בכלי תקשורת שונים – במקביל לכך שהתחיל לייצר מוזיקה מקורית משלו. הפריצה שלו לתודעת הציבור הגיעה עם הפרוייקט המעולה 'קפיצת הדרך', בו הוא לוקח שירים ישנים, שומר על פס הקול המקורי, אך משנה לחלוטין את המוזיקה ומתאים אותה לשנת תשפ"ב.

אנימציה ועריכת וידיאו: סטודיו MATISHRIKI

ניסינו לבדוק איתו האם זו המגמה החדשה של המוזיקה החסידית. כדי להנות מלהיט עבר יש צורך בעיבוד חדשני? לדברי יוחנן, זה בכלל התחיל כמשהו משעשע שיצר עם איש היח"צ קובי סלע. "משם זה הפך לפרויקט רציני שמטרתו להעניק ערך מוסף לשירים הגדולים של פעם. העיבודים שהיו מקובלים אז כבר לא קיימים היום – והסגנון של הרמיקסים שאני מייצר להם, מחזירים את הלהיטים הגדולים לאופנה בעיבוד חדשני".

הוא בעצמו מייצר בעיקר מוזיקת ריקוד אלקטרונית, אך הוא מסביר שגם בתוך סגנון זה, אפשר ליצור עיבודים שמטרתם להעביר סיפור, מול עיבודים שמטרתם, כפי שהזמרים עצמם מציינים בבקשות שלהם, ליצור משהו שיהפוך ללהיט, יתנגן בתחנות הרדיו ויושמעו ברחבות הריקודים בחתונות ובאירועים.

"סגנון המוזיקה שאני מעדיף לעסוק בו, הוא כזה שמעביר מסר, סיפור. זה מה שאנחנו עושים בפרוייקט 'קפיצת הדרך', אנחנו לוקחים שירים חסידיים ישנים שהמטרה שלהם הייתה להעביר מסר כלשהו, ואנחנו בסך הכל משנים את העיבוד שלו ומתאימים אותו לימינו".

כדוגמה לשיר שמטרתו להקפיץ את הרוקדים בחתונה בלי שום קשר בין תוכן המילים למנגינה המתלווה, הוא מציין את הפארודיה המעולה, שלא ברור מי המוכשר שיצר אותה. מדובר בלחן מקפיץ על המילים מתוך הפרשה של נגע צרעת עם פירוש רש"י: "ירקרק – ירוק שבירוקים. אדמדם – אדום שבאדומים", בליווי קליפ עם מכוניות בצבעים אדום וירוק, וקופים מקפצים להנאתם.

"מה שעצוב בכל הסיפור הזה, שאילולא היה מדובר בפארודיה, זה עוד היה הופך ללהיט ענק בחתונות", הוא מסכם את המצב הירוד של חלק מיוצרי המוזיקה 'החסידית'.

במבט צופה פני עתיד, יוחנן בלייך סבור כי המוזיקה החסידית עוברת שינויים, אך בתוך גבולות הגזרה. "כמו שיבוא אדם שיטען שהעניבות הצבעוניות או טרנד הגרביים הצבעוניות מהוות הוכחה לכך שהחרדים משנים את לבושם. הם לא, אבל מצאו את הפינה בה אפשר לבצע שינוי בתוך גבולות הגזרה".

"כך גם במוזיקה. בעבר, מרדכי בן דוד היה נחשב לפורץ גדר. דודי קאליש בגלגול הקודם שלו היה נחשב ליוצר מוזיקה נועזת, וכך גם ליפא שמעלצר ורבים אחרים. היום, הם כולם במיינסטרים. יש את משה פלד לדוגמה שיוצר מוזיקה בז'אנר שניתן להגדיר אותו יהודי ישראלי. הם כולם שינו את המוזיקה החסידית, אבל בתוך גבולות הגזרה".

בתגובה לביקורת על השינויים במוזיקה הוא טוען לסיום, "אין מה לעשות. כל עוד זה בתוך גבולות הגזרה, מדובר בעיני במהלך מבורך כי בסוף, זה מונע מאותם בחורים לרעות בשדות זרים".

• פרקים קודמים בסדרה:

מוטי וייס בראיון חג: "אני מנגן את עצמי, מנגן את הלב"

היפ הופ ורוק חרדי? "חזרתי למוזיקה בהוראת הרב שלי"