ליל חתונה בפחות מעשר אלף שקל לצד? / טור

העצרת הגדולה לפני שבועיים הוכיחה בדרך אגב שני דברים לעניין הדיור: הראשון, שכאשר כואב כל הציבור יודע להתאגד בתוך כמה ימים וראויים כל ישראל לישב בהפגנה אחת, מצד שני היא הוכיחה בדיוק את ההיפך: כל קהילה שמרה על הייחוד בתוך האיחוד ועמדה במקום נפרד ומלכה בראשה.

שני הקצוות הללו אנו מוצאים גם בעניין הדיור, מצד אחד מדובר כאן בבעיה חוצת מגזרים ומשכך צפוי היה לראות את כולם מתכנסים יחד לפתרונות משותפים, אך למעשה זה לא מה שקורה, אלא אף בתוך הפתרון הגדול יש לכל חוג את הפתרון הקטן שלו ושל כמה מאות אנשיו.

במבט שטחי זה נראה כחיסרון וזה אכן כך במידה מסוימת. ידוע פירוש רש"י שהחסידה נקראת כך, כי עושה חסד רק עם חברותיה, ולכן מצופה היה שאנשים ידאגו לכל עם ישראל ללא הבדל חוגים. ראיתי בני עלייה והם מועטים.

אך במבט מפוכח יותר עם ניסיון של שנים הבנתי דבר פשוט: אין שום אפשרות טכנית לפתור את הבעיות של כולם ולכן אם זה הכל או כלום זה כלום, ולפיכך מה שצריך זה שכל חוג ידאג לעצמו באופן שאינו על חשבון הזולת.

כל החסידויות מנסות לבנות קריות בפריפריה ובכך להרוויח גם מחיר נמוך וגם המשך חינוך הדורות במסורת העתיקה של כל חסידות. ניתן לעבור חסידות חסידות ודרכי ההתמודדות שלה עם משבר הדיור – יהיה מרתק אבל אין לנו מספיק מקום לכך, אז הפעם נספר קצת על צאנז.

למה צאנז? ראשית, כי זוהי החסידות הכי מאורגנת, היחידה שיש לה בית חולים ובית מלון ובית אבות ועוד כמה בתים שאין למצוא בשום מקום אחר, והסיבה השניה היא טכנית כי החיים שלי נעים על הציר של נתניה-מודיעין עילית מאז נכנס אאמו"ר שליט"א לבית האבות של צאנז ונהנה שם מאוד. השבוע יש שתי סיבות נוספות לכך: מצד אחד זכה לניאדו למקום הראשון בסקר דעת הקהל של משרד הבריאות, חתיכת קידוש השם הרימו כאן הצאנזרס, ומצד שני נפטר המנהל המיתולוגי של המקום מיום היווסדו ועד לזקנותו ה"ה ר' גרשון לידר ז"ל, שכאילו המתין לרגע הגדול הזה של לניאדו בטרם יעמוד לקץ הימים.

מה שצאנז עשתה בתחום הדיור הוא בלתי ייאמן בכל פרמטר שרק ניקח: מצד אחד הקמת קהילות מבוססות כבר בידי השפע חיים זצוק"ל בירושלים, נתניה ועוד. אגב התפללתי פעם בקהילה שייסד בארה"ב ביוניון סיטי, למרות שלא מתגוררים בה מידי הרבה משפחות היא מהווה אי של יציבות יהודית בתוך ים אמריקאי סוער שעוד יתגייר יום אחד.

בנו ממשיך דרכו שליט"א המשיך בעבודת הקודש והקים קהילות חדשות בחיפה, שם הפך בית מדרשם למרכז הרוחני של חיפה המתחרדת (ליד שאר קהילות הקודש כסערט ויזניץ, בעלזא ועוד), כך גם בצפת השטיבל שלהם הוא השטיבלך של כולם, וכמובן גם בכל הערים החרדיות, אפילו במודיעין עילית יש להם שטיבל שוקק חסד בראשות הרב פלדמן, אך עולה על כולנה זה בטבריה, שם הקים הרבי מצאנז שליט"א קריה איכותית של ממש.

יש להם עוד תכניות בטבריה אשר לצערי אסרו עליי לדבר אודותם, אך נכונו לנו עוד הפתעות לגבי קהילת צאנז בטבריה והקהילה החסידית בכלל.

מהצד השני ואת המודל הזה כדאי להעתיק לכל חוג ושכונה, הם מעניקים הלוואות מיוחדות לאנ"ש לנישואי הילדים. ההלוואה מורכבת מכמה הלוואות ייעודיות, אך בסוף מדובר בכמאה ועשר אלף דולר, שלוש מאות ושישים אלף שקלים חדשים יכול זוג צעיר לזכות את הוריו בהלוואה אינסופית ללא כל ריבית והצמדה.

מאחורי כל האופרציה הזו עומדים אנשים רבים ומעליהם מי שמקפיד שלא יקראוהו ראש וכו'. "אני רק עסקן קטן כאן בצאנז, עושה מה שהרבי רוצה", הוא אומר לי כששואלים אותו על איך לכנותו בעיתון, טוב אז לבקשתו בלי כינויים וגינונים: קוראים לו רבי לייבוש רייך והוא אחראי על קרוב לחצי מיליארד שקל (!) שגולגלו כאן בעשורים האחרונים לצדקה וחסד.

השבוע ישבתי איתו ואחרי שדברנו על ענייני הדיור (סוד כאמור) הוא מבקש לדבר על הנושא השני שכואב לו מאוד, והוא רואה משימת חייו לנטרל את זה. מדובר בהוצאות הגדולות של הנישואין, מלבד הדירה שהיא סיפור עצוב בפני עצמו.

שהרי בניגוד לדירה, שם בסופו של דבר הזוג נותר עם נכס ולכן גם אם האבא נותר עם גיבנת של חובות, הוא מנחם את עצמו שהיה שווה שהרי מה לא עושים עבור הילדים, אך איזה תועלת תיוותר בידיהם מכך שכסא הכלה עלה חמש אלף או הזמר שהחתן נאלץ לאלץ לקחת עלה עשר אלף (כי חייבים לקחת את האורגניסט שלו גם), על אלה אני בוכיה אומר הרב רייך.

רבים בוכים אך רבי לייבוש מתנער כארי ומחליט לעשות מעשה: הוא שם את העין על אחד מהמבנים השייכים למוסדות ובונה עליו בימים אלו ממש בניין חסד ענקי מכספים שאסף מנדיבי עם. הסכיתו ושמעו ותחי נפשכם:

בשתי קומות יהיו שני אולמות, לא יותר מ-300 מקומות אך לא פחות מ-250, אין עניין להרגיש נעבאך אך גם אין שום סיבה לבזבז כספים שאין, ולכן אפשר להזמין את מי שרוצים עד גבול מסוים.

כל נותני השירותים שזה זמרים, כלי זמר, צלמים קייטרינגים וכל שאר המשמחים כולם יהיו כאן איש בל יעדר, אבל מה? כאן מגיע רעיון גאוני שלו: הם יעבדו לפי משכורת קבועה, הרווח שלהם יהיה שתמיד יקבלו משכורת, כולל בחודשים "מתים" ובערבים נטולי אירועים, ותמורת הביטחון הכלכלי הזה הם ייקחו מחירים סבירים שישולמו ישירות לאולם.

המחותן צריך להגיע כמו מחותן, הוא לא צריך לבחור כסא כלה כי יש רק אחד, כנ"ל הזמר והצלם וכל שאר נותני השירותים, אין אפשרות לבחור – אומרים תודה על מה שיש ומשלמים בהתאם.

קומה שלימה הוא מייחד למוכרי מוצרי חתן-כלה, מתכשיטים ועד ריהוט ומוצרי חשמל ונדוניה, כל מה שנהוג לקנות יהיה כאן – ובמחיר הקרן.

התוצאה לפי הרב רייך תשנה את כל זווית ההסתכלות של הציבור החרדי על חתונות, והמחירים יירדו בבת אחת ממאה ושמונים אלף (כן, זה מה עולה חתונה פלוס כל המסביב, כולל שכירות, אך לא כולל דירה) לשליש מכך לכל צד, ואז נוכל באמת לשמוח שמחה שלמה. ליל חתונה לבד יהיה פחות מעשר אלף לכל צד.

הלוואי.

השבוע אחרוג ממנהגי שלא להביא כל תגובות (ויש עשרות מידי שבוע) וזאת משום שהתגובה הקולגיאלית של הרב הנדלר מ"אינווסט" הייתה בעצם תזכורת ששכחתי לדבר על הנקודה המרכזית והיא הרווחיות הצפויה (או שלא) בעסקאות פינוי בינוי.

הוא היה מלך בתחום ועכשיו עבר להשקעות אחרות ומסביר שלפני מספר שנים היה בוחר עבור לקוח דירה קטנה במחיר מוזל והיזמים היו רצים אחריו, היו מקרים שזה הגיע לגודל של פי שניים בדירה.

אך כל זה הסתיים כאשר מצד אחד מוכרי הדירות החלו לבקש מחירים הזויים, "כי יש צפי לפינוי בינוי" ואנשים טיפשים ממשיכים לתת להם בלי להבין את הספקות שדברנו עליהם בשבוע שעבר.

מצד שני הוא מסביר שגם היזמים ירדו קצת מהאופוריה שלהם והחלו להיות יותר מציאותיים ופחות נדבנים וגם גוררים רגליים ולא ממהרים לשום מקום. התוצאה הסופית זה שהתחום הזה די מיצה את עצמו.

כל זה לדבריו, ארשה לעצמי לחלוק עליו בנקודה אחת: אם אתה מוצא דירה טובה במחיר הוגן תקנה, בינתיים תרוויח שכירות ועליית ערך, ואם יקרה הנס ויהיה פינוי בינוי?

להצלחה אין גבולות.