המטוס הנשיאותי של ארצות הברית, ה'אייר פורס 1', ינחת היום בצהריים בנמל התעופה בן גוריון וממנו ייצא הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן, שיהיה הנשיא ה-12 המבקר בישראל. בשביל ביידן זה יהיה כבר הביקור העשירי במדינה במהלך 79 שנותיו. במהלכן פגש את כל ראשי ממשלת ישראל מגולדה מאיר ועד נפתלי בנט, והיום ייפגש עם יאיר לפיד.
למרות שהדעות שלו בנושאים רבים לא אהודים במיוחד על רוב הציבור בישראל, כך למשל רוב גדול מאוד בקרב אזרחי ישראל לא סומכים עליו שישמור עלינו במסגרת הסכם הגרעין, ביידן מבחינתו רואה בעצמו ידיד גדול של מדינת, ובהתחשב בכך שגם חלקים בשמאל הישראלי לא חושבים הרבה אחרת ממנו, אי אפשר להתעלם מכנות דבריו. "אני ציוני", אמר פעם, לטענתו "אין צורך להיות יהודי כדי להיות ציוני".
רוב עשייתו הציבורית מלווה בתמיכה פומבית בישראל, גם כשזה לא היה העמדה הכי פופולרית בארצות הברית, וגם כיום, עשרות שנים אחר כך, שוב לא פופולרית באגף הרדיקלי במפלגה הדמוקרטית. עם זאת, מבדיקת גיל תמרי בערוץ 10 עולה כי על אף הצהרותיו האוהדות, היסטוריית ההצבעות שלו בסנאט מצביעה על מיעוט הצבעות לטובת ישראל. מנגד, בעיתון ג'רוזלם פוסט טענו ההיפך.
לדברי ביידן, "במשך 35 שנים מהקריירה שלי עסקתי בנושאים הקשורים לישראל. התמיכה שלי בישראל מתחילה בבטן, הולכת אל הלב שלי ומסתיימת בראשי". ביידן הכחיש בתוקף טענה של קואליציית היהודים הרפובליקנים לפיה ניסה פעם להפסיק את סיוע החוץ לישראל.
בתקופת הנשיא הרפובליקני ג'רלד פורד חתם ביידן על עצומת סנאטורים נגד המדיניות העוינת של פורד כלפי ישראל. לימים תקף בשצף עסקת מכירה של 60 מטוסי קרב מתקדמים לסעודיה, שהנשיא הדמוקרטי קרטר יזם לרגל הסכם השלום בין ישראל למצרים. כשנשאל אם אינו חושש מתגובת הסעודים לביטול העסקה, השיב בשאלה ניצחת: "האם לא חשוב לנו יותר מה שיחשבו הישראלים?".
לישראל הזכות לתקוף באיראן
"אני מכיר את ביידן זמן רב, ואני יכול להגיד מהיכרות אישית שהוא אכן ציוני. הוא מאמין בקיום של מדינת ישראל, אבל זה לא אומר שהוא מסכים עם כל מדיניות שישראל מציגה", אמר הסנאטור לשעבר ג'ו ליברמן, ששירת עם ביידן בסנאט במשך יותר משני עשורים ואף היה מועמד לתפקיד סגן הנשיא מטעם המפלגה הדמוקרטית, במהלך ראיון ל'כאן חדשות'.
הארכיון מלא בדברים עוצמתיים של ביידן בעד ישראל, כך ששכר שיחה נאה בוודאי יש לו. "אני יושב ראש ועדת החוץ של הסנאט. אני נותן לכם את המילה שלי: לא הייתי מוותר על התפקיד הזה כדי להיות סגן הנשיא של ברק אובמה אם לא הייתי בטוח בבטני, בלבי, ובראשי שהשקפת העולם של אובמה לגבי ישראל תואמת להשקפת עולמי", אמר במהלך מערכת הבחירות.
ברקע המגעים הכושלים לחזרה אמריקאית להסכם הגרעין, מעניין לציין דברים שאמר במהלך קמפיין הבחירות ב-2008, אז התמודד להיות סגן הנשיא תחת אובמה, לגבי תקיפה פוטנציאלית של ישראל על מתקני הגרעין של איראן באומרו כי "אין זו שאלה עבורנו לומר לישראלים מה הם יכולים ומה אינם יכולים לעשות. יש לי אמונה בדמוקרטיה של ישראל, והם יגיעו להחלטה הנכונה". עם זאת, ביידן הצהיר כי יש לעשות מאמצים דיפלומטיים נוספים כדי למנוע את הצורך בפעולה צבאית.
מגולדה עד בנט
הביקור הראשון של ביידן היה ב-1973, כסנאטור צעיר בן 30, שנה בלבד אחרי שנבחר, במהלכה נפגש עם ראש הממשלה דאז גולדה מאיר. הוא אוהב לחזור על סיפור המפגש המפורסם בין השניים כמעט בכל מפגש שלו עם יהודים או ישראלים. "היא ציירה תמונה קודרת מאד – שבכנות, הפחידה אותי מאד, לגבי הסיכויים". גולדה, ששאלה אותו מדוע הוא נראה מודאג, הבטיחה לביידן כי "יש לנו נשק סודי אדוני הסנאטור, אין לנו שום מקום אחר ללכת אליו".
יצוין כי באירוע הדלקת נרות בית הלבן בחנוכה האחרון סיפק פרטים שגויים לגבי אותה פגישה עם גולדה. רשת CNN ערכה "בדיקת עובדות" לדברי הנשיא באירוע שטען כי הפגישה התקיימה בזמן מלחמת ששת הימים. האמת היא שהוא נפגש עם מאיר חמישה שבועות לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים. באותו הזמן ביידן היה סנטור טרי ועוד היה בלימודי משפטים.
טעות משמעותית יותר עשה ביידן כשטען כי המנהיגה הישראלית רצתה להשתמש בו כ"מתווך" בינה לבין נשיא מצרים אנואר סאדאת. היסטוריונים של התקופה סבורים כי ביידן אמנם ביקר במצרים לפני שביקר בישראל, ואכן מסר למאיר את מה שהנציגים המצרים אמרו לו, אך אין שום עדות לכך שמאיר התכוונה להשתמש בסנאטור הצעיר כמתווך.
למעשה, בסיכום הפגישה של מאיר וביידן, שנמסר אז בידי משרד ראש הממשלה, צוין כי ביידן אמר כי הוא אינו מנוסה וש"הוא בא ללמוד". עוד נכתב כי מאיר דחתה את הצעתו שישראל תיסוג משטחים באופן חד-צדדי, ללא תהליך שלום. גם את יצחק רבין, לימים ראש הממשלה, פגש באותה עת כשגריר ישראל בארצות הברית. "הוא חי חיים של שירות לארצו וביטחונה – וקיפח את חייו במרדף אמיץ אחר השלום. היה לי הכבוד לקרוא לו חבר", כתב עליו לפני שנה, במלאות 25 שנה להירצחו.
עם מנחם בגין הייתה לא פגישה קצת פחות חביבה. ב-1982, כשבגין הגיע לוושינגטון כדי להסביר את נסיבות פריצתה של מלחמת לבנון הראשונה, הוא הותקף קשות בוועדת החוץ של הסנאט על ידי קבוצת סנאטורים בראשות ביידן. על פי העיתונות אז, ביידן איים בישיבה על בגין בהפסקת הסיוע לישראל אם לא תחדל ליישב יהודים מעבר לקו הירוק.
במברק של השגרירות אחרי המפגש נכתב כי בגין "ציין את תכונותיו של ביידן כאורטור (נואם) גדול", ותקף: "לא אקבל איומים. אני גאה כמותך, אינני רועד. נכון שארה"ב תומכת פיננסית בישראל ומוכרת לנו נשק. אנו מודים לה על הסיוע. עם זאת, זכור סנאטור, אין זה רחוב חד־צדדי. אנו שומרים על האינטרס של העולם החופשי במזרח התיכון. לולא ישראל, הייתם שולחים חיילים אמריקאים לאזור. ישראל הביסה את הנשק הסובייטי. זו תרומה חשובה לביטחון המערב ואנו נתחלק אתכם בכך. גם אנו תורמים לביטחונה של ארה"ב האדירה. לכן, אל תאיים עלי בהפסקת סיוע החוץ. אנחנו נעמוד על עקרונותינו גם אם אמריקה תקצץ בסיוע".
בגין אמר לכתבים אחרי הישיבה ש"בעת הדיון בסנאט, היה ויכוח גלוי לב בין מספר סנאטורים לביני. אינני רוצה לייפות דברים, זה היה ויכוח חריף. לשיא הוויכוח הגענו בעת דברים של סנאטור צעיר בשם ג'וזף ביידן, שאומרים עליו שהוא ידיד ישראל, אך הוא השמיע צעקות עד לב השמיים". כעבור יממה נוספת, עם שובו ארצה, התלונן בגין בישיבת הממשלה על "הצעקן הזה בסנאט, שדפק על השולחן פעמיים". לדבריו, "אני אמרתי לו: 'סנאטור, השולחן נועד לכתוב עליו ולא להכות עליו'".
שלושה חודשים אחר כך ניסה ביידן לפשר במעט את היחסים וכתב למזכיר המדינה האמריקאי גו'רג' שולץ נוסחה להידברות עם ראש ממשלת ישראל: "אילו הייתי בישראל הייתי תומך שם באופוזיציה, אבל אני מודע לכך שהשלטון נמצא בידי בגין. בגין הוא ששולט שם. כל הסקרים מצביעים על כך שבגין ימשיך לשבת בשלטון בחודש הבא, בששת החודשים הבאים, וכנראה גם הלאה. זו עובדת חיים, ולכן, גם אם אין אנו מרוצים מכך, חייבים אנו להתחשב בעובדה הזו" , כתב אז.
מה שבטוח זה שהנשיא אמריקאי אולי אהוב את ישראל, אבל את ראש ממשלתה הקודם קודם הוא לא ממש מחבב. "ביידן מרוצה במיוחד מהעובדה שמקבלי פניו בירושלים יהיו לפיד ובנט. יש לו, לביידן, הנאה קטנה שהביקור העניק לו הזדמנות לנקום בבנימין נתניהו, שהעליב אותו בביקורו בירושלים כסגן נשיא וכמי שהתפאר בידידותו עם דונלד טראמפ", אמר פרשן אמריקאי בכיר המקורב לבית הלבן, כפי שצוטט ב'מעריב'.
הביקור שהתפוצץ והחלטת השפל
כסגן נשיא ביידן ביקר בישראל 3 פעמים, הראשונה כשנה אחרי שנבחר, הייתה ציון דרך שלילי ביחסי שתי המדינות. הוא נפתח בתקלה מביכה, ראש הממשלה ביקש להעניק לאורח תעודת הוקרה המנציחה את אמו, אך בטעות גרם להתנפצות מסגרת הזכוכית שלה בעיצומו של טקס קבלת הפנים. כמה שעות אחר כך הי פיצוץ גדול יותר, הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה בירושלים החליטה לאשר את בנייתן של 1,600 דירות חדשות ברמת שלמה, שעדיין כונתה אז רכס שועפאט.
ביידן זעם, והתייחס להחלטה כאל עלבון ישראלי זדוני, אף שהתזמון היה מקרי לחלוטין. נתניהו התנצל והבהיר ש"איש לא התכוון להביך אותך או לפגוע בביקורך", אבל ביידן לא התרצה. ביידן אמר לכתבים ש"העיתוי של ההודעה, במיוחד עם תחילת שיחות הקרבה (בין ישראל לפלסטינים), זה בדיוק הצעד שפוגע באמון שאנו זקוקים לו כעת. לא ניתן להמשיך בסטטוס־קוו לאורך זמן".
בפעם השנייה היה נציג ארצות הברית בהלווייתו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. בשנתו האחרונה בתפקיד הגיע בשלישית לביקור בירושלים, שם נפגש עם ראש הממשלה נתניהו ועם הנשיא ראובן ריבלין, ומתח ביקורת על כך שאבו מאזן לא גינה את הפיגועים שאירעו בישראל במהלך ביקורו.
באופן כללי עמדתו בנושא הסכסוך הישראלי פלסטיני לא מפתיע, כמו כל הדמוקרטים. הוא תומך בשיחות שלום עם הרשות הפלסטינית ואמר כי "אין תחליף למשא ומתן ישיר, פנים אל פנים, שיוביל בסופו של דבר לשתי מדינות לשני עמים – מדינת ישראל היהודית ומדינת פלסטין העצמאית. זוהי הדרך היחידה להביא לידי גמר את המרדף בן עשרות השנים אחר ביטחון העם הישראלי, והדרך היחידה למימוש השאיפה הלגיטימית של הפלסטינים להגדרה עצמית".
ביידן הכחיש את הידיעות לפיהן שידל מנהיגי מדינות זרים להצביע בעד החלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם נגד התיישבות ביהודה ושומרון, החלטה עליה ארצות הברית לא הטילה ולמעשה איפשרה לו לעבור, מה שנתפס עד היום כביטוי לשפל ביחסי ארצות הברית–ישראל. על פי הדיווחים, ביידן שידל את מנהיגי אוקראינה להצביע בעד ההחלטה, מנגד טען כי הוא היה ז שהזהיר שהתנהלות רובמה תוביל לתגובה חריפה הן מצד הקונגרס והן מצד המערכת הפוליטית בישראל.
