עורך הדין והחוקר מסביר: "זו לא סתם "מהפכה חוקתית שנייה". זה חמור בהרבה"

עו"ד דוד פטר, חוקר בפורום קהלת, מסביר בחשבון שלו ברשת X את הבעייתיות שבהכרעת בג"ץ לפסול ברוב דחוק את צמצום עילת הסבירות, כפי שהצביעו חברי הכנסת. הפוסט המלא:

א. זו לא סתם "מהפכה חוקתית שנייה". זה חמור בהרבה. המהפכה החוקתית יצרה מכוח פסיקה מצב משטרי של ערכאה חוקתית עם סמכות ביקורת שיפוטית על חקיקה. אומנם אין לנו חוקה ולכן זה היה מהלך חסר תקדים בדמוקרטיות אבל בגדול זה מזכיר מבנים משטריים מוכרים.

וחשוב מכל, איך אמר אהרן ברק – אם הכנסת לא מרוצה שהכנסת תשנה. כלומר נשמרה לכנסת הסמכות לבצע שינויים בכל מדרג חוקי כרצונה. כי היא הייצוג של ריבונות האזרחים.

כאן אנחנו מדברים על מצב שבו בית המשפט העליון הוא ערכאה חוקתית וכן ערכאה על חוקתית. ובכוחו לפסול כל הכרעה מכל סוג של הכנסת. בג"ץ מכתיר את עצמו כמעין בית נבחרים עליון שבכוחו להטיל וטו על כל דבר, רק שהוא לא מורכב מנבחרים.

כלומר בג"ץ יהפוך לערכאה חוקתית ללא חוקה ובית נבחרים עליון לא נבחר. זה חמור בהרבה מהמהפכה החוקתית הראשונה משום שאין מכאן דרך חזרה. הכנסת לא יכולה לשנות את המצב ללא הסכמת בג"ץ.

איך אמר אהרן ברק במאמרו האחרון – כעת הדרך לשנות תהיה רק בכינון רפובליקת ישראלית חדשה. במילים אחרות זו המדינה שלהם עם השיטה שהם יוצרים והכנסת כלל לא מוסמכת להתערב בכינון ההסדרים המשטריים ללא הסכמת השופטים.

ב. הכוח המוחלט הזה נוצר בהענקה עצמית תחת מטרייה אווירית של איומים, ראשית בפירוק הצבא והכלכלה וכעת בצל התותחים הרועמים. אף פטריוט לא רוצה כעת שוב מלחמות פנימיות. והשאיפה הזו לרוגע פנימי מנוצלת שיפוטית עד תום ללא רמז לאחריות לאומית או שיקול דעת. זהו המזג השיפוטי המפורסם, כך נראה.

ג. סגל מצטט את הנשיאה חיות כמי שקובעת שהסדרים משטריים לא יכולים להיווצר ברוב פרלמנטרי אקראי אלא רק בהסכמה רחבה. קביעה זו היא בבואה מושלמת של תיאטרון האבסורד של בג"ץ.

האם קביעתה של חיות היא קביעה "משפטית"? מכוח מה היא קובעת זאת? יש סעיף כזה בחוקה? חוק יסוד כבוד האדם נחקק בהסכמה רחבה? ולמעלה מהכל – השינוי המשטרי המוטציוני שהיא מובילה בפסק הדין הזה – הוא נעשה בהסכמה רחבה? אי הבחנה בין דעות למשפט, בין תפיסה סובייקטיבית של "מה ראוי" לתפקידו המוסדי של שופט בדמוקרטיה, וחוסר מודעות עצמית ביחס להשפעת פסק הדין.

אגב "רוב אקראי" זה תמיד רוב שאתה לא חלק ממנו. צירוף מקרים שכזה.

ד. שאלת הרוב והמיעוט בקרב השופטים בכל מה שקשור לפסילת החוק אולי מייצרת דרמה טלוויזיונית אבל היא משנית. הדרמה אמיתית נעוצה בשאלת עצם הסמכות לפסול חוקי יסוד ללא כל בסיס מלבד תחושות הבטן והאם זה עושה נעימי לעוטה הגלימה. בשאלה הזאת יש למחנה האנטי-דמוקרטי בקרב שופטי בג"ץ, כך נראה, רוב מובהק.

אם יש חוק שאנחנו לא אוהבים, אנחנו יודעים מה הלאה. אם יש ממשלה שאנחנו לא אוהבים, אנחנו יודעים מה הלאה. אבל מבג"ץ הסבירות אין איש אשר יודע לשרטט מה הלאה.