כך התכנסו לפיד, ליברמן וסער ביוזמתם – בדיוק למקום שנתניהו רוצה לראות אותם בו

1.
השלישיה והרגל החמישית:
במהלך מופלא ומפתיע, הסתדרו חלקי הפאזל בדיוק לטובתו של נתניהו

תמונה אחת שווה אלף מילים ותמונה אחת יכולה להיות שווה גם אלף אלפי מאמצים ושעות של יגיעה, שמשקיע פוליטיקאי כדי לבנות מנהלך, עד שתמונה אחת היא זו שמסכמת את ההישג שלו בלי להוסיף מילה מיותרת אחת.

תמונה אחת שנשלחה השבוע לכלי התקשורת, משלימה עבור נתניהו את כל מה שהוא ניסה להשיג מאז שהתחילה המלחמה ומאז שעם ישראל התרגל שנבחריו ממשיכים לעשות פוליטיקה על מלא גם כשהחיילים נלחמים בעזה ודם יהודי ממשיך להישפך רח"ל.

בתמונה שנשלחה נראים לפיד, ליברמן וסער יושבים סביב שולחן אחד ומטכסים עצה איך להפיל את הממשלה. הטקסט הקצר שנלווה לתמונה, שנוסח ונערך ע"י שלושת המפלגות, סיפר כי "השלושה סיכמו על תוכנית פעולה להחלפת הממשלה למען עתיד מדינת ישראל. ראשי מפלגות האופוזיציה מצפים שגנץ יפרוש מהממשלה ויצטרף לפורום להחלפת הממשלה".

מסתבר, שליותר מזה, לא יכול היה נתניהו לצפות.

לאורך כל השנים, לפני שהגיעה המלחמה הארורה וטרפה את הקלפים, היו לנתניהו שיטות עבודה קבועות וצפויות מאוד. אחת מהן היתה לשמור תמיד על חלוקה מאוד ברורה של המפה הפוליטית ולהבדיל בין ימין לשמאל, בין טובים לרעים, בין "אנחנו" ל"הם", כשהקונוטציה תמיד ברורה: רק אנחנו ימין, רק אנחנו הטובים, ומי שלא איתנו – אינו ימין ואינו טוב. אפילו ליברמן הימני הקיצוני, האיש הקרוב בדעותיו לבן גביר יותר מהרבה חברי ליכוד, הפך להיות שמאלני מסוכן רק בזכות החלוקה השבטית והקבועה הזאת.

בזכות השיטה הזאת, הצליח נתניהו לחולל מולו התארגנויות בלתי צפויות ובלתי סבירות, כך ניסה השמאל לגייס דמות חדשה וחצי פיקטיבית בשם בני גנץ, כך לפיד הסכים לשבת בממשלה של איש ימין עם ששה מנדטים העיקר שלא יקראו לו ביבי, הרבה התרחשויות הזויות קרו בגלל ההתעקשות של נתניהו לשמור על החלוקה הדמיונית הזאת שהצליחה לשנות את המציאות. וזה בעצם היה סוד ההישרדות שלו. בדיוק כמו שכל פרסום הוא טוב ואפילו פרסום שלילי, כך גם כל התארגנות נגד נתניהו היא טובה לו ובלבד שתוכתר כהתארגנות נגדו, שהוא יהיה הסיפור, שהוא יהיה הציר סביבו הכל סובב. כל זמן שזה היה המצב, הוא נשאר על כסאו.

המלחמה שפרצה איימה לשנות את המצב כי היא חשפה שבעצם נתניהו מעולם לא היה ימין ומעולם לא השליט מדיניות ימין, מפלצות הטרור שצמחו סביבנו בגלל המדיניות שלו התפוצצו לכולם בפרצוף. בשבועות הראשונים נתניהו היה לכאורה אבוד פוליטית, זה היה יכול בהחלט להיות הסוף שלו. אבל איש כמוהו שנוהג לקום מכל משבר ולהמציא את עצמו מחדש בכל מצב, שכנע את עצמו שהוא הולך לעשות זאת גם הפעם. גם עכשיו הוא יוכיח שמוקדם להספיד אותו ומוקדם לשמוח על היעלמותו האפשרית מהפוליטיקה.

הראשונים שעזרו לו בכך היו ארגוני השמאל, שכיוונו אליו את האש תוך התעלמות משאר מקבלי ההחלטות ובכך גרמו לרבים לחשוב מחדש ולומר: נכון שנתניהו עבד עלי ואיכזב אותי, אבל אם זו האלטרנטיבה – אני חוזר למקור.

המשימה הבאה שעמדה מול נתניהו היא להחזיר לעצמו את אותו הרגל ותיק, את אותה שיטת עבודה מנצחת של חלוקה לשבטים, לטובים ולרעים. כאן המצב כבר נהיה יותר קשה משום שגם בתוך הליכוד גוברים הקולות נגדו, וגם במפלגות סביבו אנשים התחילו לדבר יותר בימנית ופחות בסיסמאות. את המשוכה הזאת הוא הבין שיהיה לו קצת יותר קשה לעבור, הציבור פתאום מחפש ימין אמיתי ולא סתם רוח.

השבוע בצהרי יום שני, החששות שלו החלו להירגע. ליברמן ולפיד עמדו בפתח ישיבות סיעותיהם ודיברו על הצורך להקים "חמ"ל להפלת הממשלה", הדיבורים הללו הביאו אותנו ליום רביעי לרגע בו נשלחה אותה תמונה לכלי התקשורת וסימנה רגע של תקווה לנתניהו: הנה שוב יש התארגנות נגדו, התארגנות בלתי צפויה בין ליברמן וסער ללפיד, כשהוא הנושא, שוב הוא במרכז הדיונים שלהם ושוב המאבק שלהם מוקדש אליו.

זה צעד חיובי ראשון בדרכו של נתניהו לזירת הקרב האהובה והמוכרת שלו בה הוא כל כך טוב ובה הוא רגיל לנצח.

השלב הבא הם כמובן גנץ ואיזנקוט, שבאופן פורמלי חברים בממשלתו אבל במהותם אופוזיציה נגדו. וגם בנקודה הזאת סייעו לו שלישיית החברים החדשה כשהכניסו בהודעה שלהם את הקריאה לגנץ להצטרף אליהם. בחוש השישי שלו הבין נתניהו בדיוק את מה שכתוב בין השורות והוא מיהר להמשיך את המהלך הזה הלאה.

גנץ ואיזנקוט חוטפים ביקורת קשה מאוד בחוגים שאותם הם רואים כבייס הפוליטי שלהם, לפיד הוא זה שממנף את הביקורת הזאת ולא מפסיק להצליף בהם על כך שהם נכנסים שוב ושוב לממשלת נתניהו ועוזרים לו לשרוד. כיום, מצבו של גנץ בתוך הממשלה אינו מזהיר, הוא לא מצליח להוכיח שהשותפות שלו בממשלה שווה משהו ולכן הוא כבר מנסה לסלול את דרכו החוצה.

אבל היום הוא כבר מבין שאין לו כל כך מה לחפש בחוץ. השלישיה החדשה של יאיר-איווט-גדעון ממתינה לו לכאורה בזרועות פתוחות אבל פה בדיוק טמון המוקש. הם כבר התארגנו בלעדיו ועכשיו אם הוא מצטרף אליהם – הוא כבר שותף רביעי ואפילו רגל חמישית, הוא כבר לא זה שינהיג אותם וספק אם יצליח לקבל מהם תפקיד משמעותי כלשהו.

אם בשבוע שעבר גנץ עוד לא הבין את הטעויות שעשה, כעת הוא כבר מבין היטב איזה פח טמנו לו. לממשלה הזאת הוא לא שייך אבל עכשיו גם לאופוזיציה המתגבשת הוא כבר לא שייך. נדמה שלפיד הכין לו את הנקמה המושלמת והשאיר אותו מחוץ לעניינים, עם סקרים מחמיאים אבל עם אפס תקווה.

ואם עצם החיבור של השלישיה החדשה הפיח בנתניהו רוח אופטימית, הרי שהיחס שלהם לגנץ כבר היה עבורו מציאה של ממש. וכאילו להשלים את התמונה, יצא גם איזנקוט למיקרופונים והחל לתקוף את נתניהו על מדיניותו, על ניהול המלחמה הכושל לטעמו ועל הפוליטיזציה שהוא עושה לטענתו על גבי החטופים.

נתניהו לא היה צריך יותר מזה. הוא מיהר להוציא הודעות חריפות מטעם הליכוד נגד איזנקוט, נגד גנץ ונגד המחנה הממלכתי כולו, הוא גרם להם להתכתש עמו ולענות לו על כל הודעת גינוי שפרסם נגדם, הכל במטרה לקעקע את הלגיטימיות שלהם ולהדגיש שהם לא חלק מהממשלה. כך הוא השלים את המילכוד של גנץ ואיזנקוט, מצד אחד הממשלה שלהם תוקפת אותם ומהצד השני החברים שלהם באופוזיציה כבר לא כל כך חברים שלהם.

לעומת זאת, מול ההתארגנות של יאיר, איווט וגדעון – נתניהו לא אמר מילה. הוא לא הגיב ולא התייחס כאילו זה לא קיים, וגם זה בכוונת מכוון. הוא צריך שההתארגנות הזאת תימשך ותצליח, הוא זקוק לה עבור הקמפיין הבא שלו, זה טוב מאוד עבורו שכולם מתכנסים ביוזמת עצמם למקום בו הוא יכול אחר כך לכרוך אותם כאחד ולהצביע עליהם כשמאל, רע, מסוכן ומה לא.

הוא לא יכול היה לעשות זאת לבד, קשה היה לו לכוון את התותחים שלו נגד כל אחד בנפרד והנה הם עושים עבורו את השירות הזה, הם מתכנסים ביוזמת עצמם לחצר אחת כך שכל מה שנותר לו זה לא להפריע.

התמונה ששלחה השלישיה לתקשורת היא תמונת הניצחון הראשונה של נתניהו בבחירות שיבואו. גנץ לא נוכח בה והוא ידאג שהוא לא יהיה נוכח בה גם בהמשך, וכל הנותרים הופכים לגוש אחד שכבר יהיה הרבה יותר קל להגדיר אותו ולהשניא אותו על העם, שאולי לא כל כך יאהב את נתניהו אבל שוב יאמר לעצמו: אם זאת האלטרנטיבה, אני נשאר עם מה שהייתי רגיל אליו.

2.
מירוץ צמוד:
אם ההתארגנות האופוזיציונית רוצה להצליח, היא חייבת לצרף אליה מורדים מהליכוד

ההתארגנות של שלושת חברי האופוזיציה להקמת אותו חמ"ל להפלת ממשלה, מעניקה אמנם שירות עקיף לנתניהו אבל בפני עצמה היא מהלך שיכול להיות נכון, רק אם הם יעשו אותו נכון.

השאלה המתבקשת הרי היא מה בכל זאת יכולים לעשות חברי אופוזיציה, אם כל התארגנות בעצם משרתת את נתניהו. והתשובה לכך היא שהתארגנות כזאת צריכה להיות יותר מהירה ויותר יעילה מהיכולת של נתניהו להילחם בה.

כיום, גם אם גנץ יצטרף לשלישיה הזאת והם ירוצו כגוש אחד, לא בטוח שהם יצליחו להביס את נתניהו בבחירות כי במלחמות מהסוג הזה מולו – הוא יותר חזק. הסיכוי היחיד שיש להם הוא לדאוג לכך שלא רק גנץ יצטרף אליהם אלא גם כמה וכמה חברים מהליכוד שיפרשו מהמפלגה ויעשו את הפוטש הבלתי ייאמן שמעולם לא נעשה.

הסיכוי לכך כרגע הוא נמוך, אבל עדיין קצת יותר גבוה מבעבר. בתוך הליכוד כיום נשמעים קולות רבים נגד נתניהו, דעותיהם של בן גביר וסמוטריץ' נראות קורצות יותר ונעימות יותר לאוזן הימנית וגם היום שומעים בתוך הליכוד הרבה ביקורת כלפי הנעשה ברפיח, כלפי היד הרכה מול הטרור וכלפי אי הכרעת חמאס והשבת החטופים.

נתניהו מתאמץ מאוד להשתיק את הקולות הללו ולמוסס כל התארגנות אם תהיה. הוא מנסה לעשות זאת בפגישות ובשיחות אחד על אחד, אבל גם כוחו מוגבל במידה מסויימת ואם יופעל הרבה לחץ מבחוץ ואנשים בליכוד יבינו שהם יכולים לקבל ביטוי ומקום של כבוד בחוץ, הם יכולים לעשות זאת.

ההתארגנות באופוזיציה יוצרת סוג של מירוץ, סוג של תחרות בה כל צד מדרבן במעשיו את הצד השני ולכן חייב להיות ותר חזק וזריז ממנו. הפגישה בין ליברמן לפיד וסער מעניקה זריקת עידוד רצינית לנתניהו אבל מצד שני אין אפשרות אחרת, ההתארגנות לכשעצמה היתה חייבת להיעשות ולכן אם היא כבר יוצאת לדרך, היא חייבת להשתמש בכל הכלים הכבדים ולמצות את כל האפשרויות כדי לגבור על המחיר שהיא משלמת בסיוע לנתניהו.

אם להתארגנות הזאת לא יצטרפו גנץ ועוד כמה דמויות משמעותיות מהליכוד, אין לה סיכוי ואין לה תוחלת, נתניהו יביס אותם בקלות יתרה כשהוא משתמש בעצם האחדות שלהם.

זהו מירוץ עם מקסימום סיכון: ברגע שהם סימנו טריטוריה הם חייבים לכבוש אותה. אם הם לא יכבשו אותה, היריב יכבוש אותה בזכות אותם סימונים שהם שרטטו.

3.
ועדת קישוט:
גנץ דורש ועדת חקירה ממלכתית, כי הוא מבין שלנתניהו יש יותר מה להפסיד ממנו

בתחילת השבוע, הניח בני גנץ על שולחן הממשלה הצעת החלטה, בה הוא דורש שהממשלה תכריז על הקמת ועדת חקירה ממלכתית למחדלי המלחמה והתקופות שקדמו לה. גנץ דרש כי הוועדה תוקם מיידית ותקבל את כל הגיבוי והתקצוב מהממשלה לפעילותה.

המהלך נועד כמובן להלחיץ את נתניהו אבל רבים זקפו גבה בתמיהה, שהרי גנץ עצמו אמור להיות בין הנחקרים אם תקום ועדה כזאת. אם באנשי הקונספציה עסקינן, הרי שגנץ הוא מהבולטים שבהם, עוד לפני שהיה שר ביטחון הוא היה רמטכ"ל ופיקד על מבצע צוק איתן בעזה, במהלכו הוא נשא את נאום הכלניות הידוע בו התפייט ואמר כי "יש פה קיץ חם. הסתיו יבוא אחריו. הגשם ישטוף את אבק הטנקים. השדות יוריקו, ו'דרום אדום' במובן החיובי של המילה, של כלניות, פרחים ויציבות, יהיו פה, ויהיו פה להרבה מאוד שנים קדימה". כמה ימים אחר כך התפוצצה הפסקת האש והמלחמה נמשכה עוד 20 יום.

גנץ אמנם חושש מוועדת חקירה אבל גם הוא יודע שכזאת לא תקום ולא אמורה לקום בקרוב. בדיוק כמו שהנוסע במטוס לא בודק מי הטייס, כי הוא יודע שהטייס נמצא גם הוא באותו מטוס ודואג באותה מידה גם לגורלו, כך גם גנץ בממשלה יודע שלנתניהו יש יותר מה להפסיד מוועדת חקירה ולכן הוא לא חושד שהיא תוקם בקרוב.

משום כך, לא אכפת לו להגיש הצהרות, להשמיע סיסמאות ולהציב דרישות, מילים לא עולות כסף אבל הן מביאות יותר תועלת מכסף. בזמן שנתניהו מצטייר כמי שבורח מאחריות, הוא יכול לבוא ולהצטייר כמי שמוכן לקחת אחריות ומסכים גם הוא להיבדק על חלקו במחדלים. אפשר להפגין את האומץ הזה כלפי חוץ, הוא בכל מקרה לא יבוא לידי מעשה.

למילים אין שום משמעות במציאות הפוליטית אבל יש להן שימוש נהדר. ככל שהמלחמה מעמיקה כולם הופכים לגיבורים של מיקרופונים, לאמיצים של מקלדת. תושבי השרון מבוהלים מהירי המתגבר מכיוון טול כרם וחוששים להפוך לעוטף עזה או עוטף צפון, ומה שהשרים עושים זה לדבר. שר אחד שולח מכתב חריף לשר הביטחון ודואג שכל מילה תצוטט בתקשורת, שר אחר מגיע בעצמו לבת חפר ומשמיע נאומי רהב על היד הקשה שצריך לנקוט, שרים נוספים ממהרים לשלוח הודעות דרמטיות לתקשורת על כך שטול כרם צריכה להפוך לעזה, הצד השווה שבהם – שכולם מדברים.

אם חשבנו שדיבורים זה תפקידה של התקשורת, מסתבר שזה גם תפקידם של שרים ומקבלי החלטות לדבר ולהצהיר כאילו הם קהל בהפגנות. ובתוך המצב הזה, מתקבל המהלך של גנץ כמעט בטבעיות. הוא דורש ועדת חקירה, אז שידרוש. העיקר שיש הודעה לעיתונות ומסר לתקשורת. כל השאר כבר לא חשוב.

הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
לתגובות: [email protected]