הס"ק רבי ישראל מרוז'ין והרה"ק רבי מרדכי מטשרנוביל זיע"א, נפגשו פעם לאירוע חנוכת הבית לקלויז החסידי בעיר ז'יטומיר. ערכו גדולי החסידות יחדיו את השולחן הטהור לקראת המאורע, והרה"ק מטשרנוביל בירך ראשון את הנוכחים.
אחריו, איחל הרה"ק מרוז'ין את הנוכחים בברכת לחיים, ואמר: "ה' יתברך ייתן לכם בריאות, פרנסה וערליכקייט (יראת שמיים)".
נענה יהודי שהיה במקום, ואמר לקדוש ישראל מרוז'ין: "יראת שמיים – זה העיקר", כמתמיה על סדר האיחול של הרה"ק, שהקדים פרנסה ובריאות ליראת שמיים.
החזיר רבי ישראל מרוז'ין את פניו אל רבי מרדכי מטשרנוביל, כינה את אותו היהודי 'שוטה', והסביר: "כאשר ברא הקב"ה את העולם, ברא תחילה את כל המצטרך לאדם – ורק אז ברא את האדם. אם הקב"ה ייתן לאדם פרנסה – אז יכולים להיות "עהרליך", יראי שמיים".
הוסיף הס"ק מרוז'ין והסביר בכך את בקשתו של יעקב אבינו בפרשתינו, פרשת ויצא. תחילה ביקש "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש". ורק אז, "ושבתי בשלום אל בית אבי – והיה ה' לי לאלוקים".
***
בפרשת השבוע אנו קוראים כיצד יעקב אבינו יוצא מבאר שבע לחרן, בדרך, מתרחשים עימו ניסים ונפלאות. ארץ ישראל מקופלת תחתיו, הוא זוכה לקפיצת הדרך, השמש שוקעת בפתאומיות, האבנים מתחברות והוא חולם על סולם.
רמזים רבים נרמזו על ידי פרשני המקרא ובספרי גדולי החסידות על הפרשה.
אומר הבעל שם טוב הקדוש על חלום יעקב כי סולם – גימטריה ממון. הסולם, הממון, מוצב ארצה. לכאורה מדובר בדבר גשמי, אך ראשו מגיע השמימה. יכולים להתנהל עם הכסף בצורה שתביא אותנו לקבלת שכר נצחי למעלה.
אך 'והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו', אומר הבעל שם טוב הקדוש, כי יש שמצליח להתעלות בזכות ממונו, ויש מי שממונו מוריד אותו למטה מטה, ככתוב שיש עושר השמור לבעליו לרעתו.
וכך מופיע בשמו של הבעל שם טוב הקדוש: "כי סולם בגימטריא ממון, וזהו אומרו והנה סולם שהוא ממון מוצב ארצה שהוא דבר גשמיי וארציי, רק שראשו השני מגיע השמימה שהוא שכר נצחיי, רק שמלאכי אלקים הם הבני אדם עולים ויורדים בו, ר"ל שיש מהם שעולים, שיש להם עליות גדולות על ידי הממון, ולהיפך ח"ו יש שיש להם ירידה גדולה לעמקי השאול על ידי ממונו".
מהו איפה היחס הנכון שלנו לפרנסה, לכסף? האם הכסף יכול להביא לנו יראת שמיים, לגרום לנו להתעלות מעלה-מעלה, או שזה מה שיוריד אותנו למטה-מטה, ונהיה מאלה היורדים בסולם הממון?
***
כאש יוצא יעקב אבינו מבאר שבע, שם למד תורה עם יצחק אבינו ומשם המשיך והטמין עצמו באוהלי שם ועבר, הוא צועד לכיוון של סכנה רוחנית עצומה. הולך יעקב אבינו אל 'חרן' – כדברי חז"ל, חרון אף של עולם. מרכז של עבודה זרה, מידות רעות והתנהלות שלילית.
השלב האחרון של האבות הקדושים, לפני הפיכתנו לעם, עוברת בירידה של יעקב אבינו מהעולם הרוחני בו שהה לצד אביו, לעבר התמודדות עם ניסיונות העולם. ההגעה לחרן, ההתנהלות עם לבן הארמי, כאשר הוא יודע לקראת מה הוא צועד – ומתפלל מראש "ושבתי בשלום אל בית אבי".
אומר הרבי מליובאוויטש, זהו תכלית בריאת האדם בעולמו. לא להישאר ספון בבית ולהיות בבחינת מלאך, אלא להיות ולחיות בתוך העולם הגשמי – בתוך כל הניסיונות שהעולם הזה גורם לנו, ודווקא כאן לעמוד בניסיון וכך לזכך את העולם ולרומם אותו לדרגה רוחנית נעלית יותר.
אומנם, אסור לאדם לחפש ניסיונות בכוח, ואדרבה. אנו מתפללים מידי יום 'ואל תביאנו לידי ניסיון', אך כאשר האדם נתקל בניסיון – אל לו ליפול ברוחו, אלא להיפך. עליו להבין כי זוהי התכלית של חייו. לשם כך נוצרת.
וכיצד יכול האדם להתגבר על הניסיונות שלו?
***
בדרכו לחרן, להתמודד עם חרון אף של העולם, מתכונן יעקב אבינו ללון במקום, בהר המוריה, שכן לפתע פתאום שקעה עליו השמש. מספרת לנו התורה כיצד הוא נערך לכך: "וייקח מאבני המקום וישם מראשותיו".
רש"י מביא את המדרש המפורסם כיצד החלו האבנים לריב ביניהם על מי מהם יניח הצדיק את ראשו, ועשאן הקב"ה לאבן אחת. אך עוד קודם לכן, מפרט רש"י מה עשה יעקב אבינו עם האבנים. "עשאן כמין מרזב סביב ראשו", כי התיירא מהחיות הרעות.
עולה השאלה: מדוע דווקא על ראשו היה צריך להגן מהחיות הרעות. וכי מה עם כל שאר חלקי גופו? אותם הוא מפקיר לחסדי החיות?
הרבי מליובאוויטש מגלה כאן רמז, כיצד להתמודד עם ניסיונות העולם, עם טרדות הפרנסה. כיצד נצליח למנף את הכסף שלנו שיעלה אותנו, רוחנית, מעלה – ולא נהיה מאלה היורדים בסולם.
יעקב אבינו מבין כי כעת הוא עומד להתמודד עם החיות הרעות, עם הניסיונות של העולם, עם חרון אף של עולם, ועם כוחות הרע. כדי להצליח, הוא מגדיר לעצמו את הראש ומבהיר. אומנם אצטרך לעסוק בענייני העולם הגשמי – אך הראש יישאר מוגן.
***
בספר התהילים אומר לנו דוד המלך: "יגיע כפיך כי תאכל – אשריך וטוב לך". מה כל כך טוב בעובדה שאנו נאלצים להתייגע כדי לאכול לחם? הרי אנו נאלצים לעשות כן רק בגלל קללת הקב"ה לאדם הראשון אחרי חטא עץ הדעת?
מסבירים בספרי החסידות, מדוע 'אשריך וטוב לך'? – משום יגיע כפיך כי תאכל. כי רק הכפיים, הגוף, מתייגע בעבודה וטרוד בטרדות הפרנסה. רק הגוף, בלי הראש הנשאר פנוי לעסוק בלימוד התורה וקיום המצוות.
כאשר משקיעים רק את כוחות העשייה ולא את כוחות הנפש בפרנסה, כאשר טרודים בהשגת כסף על מנת לפרנס את האישה והילדים, לעשות חסד עם הקרובים אליו – אך את הראש משאירים פנוי לתורה ומצוות – אזי אשריך וטוב לך.
במצב כזה, אז מצליחים להיות מאלו שעולים על סולם הממון, מאלו שהפרנסה מביאה ליראת שמיים, ולא ח"ו מהיורדים בו.
אתר מוצלח ומתאים לציבור החרדי. לדעתי מציק מאוד הפרסומות ( על פניו זה מפרנס אתכם אבל למה אי אפשר לדלג מיד כמו שיש באתר המחדש זה לא מועיל ורק מציק במיוחד שכל הסרטונים זה כמעט אותו פרסום פשוט חופר) אשמח מאוד שתשנו את זה תודה