ראש האופוזיציה יאיר לפיד, נאם אתמול במליאת הכנסת והציב תנאי לחזרתו לשיחות המשא ומתן בבית הנשיא – הקפאת קידום החקיקה למשך 18 חודשים. לפיד הדגיש שהופנתה כלפיו ביקורת הן מצד אנשי המחאה והן מתוך מפלגתו על נדיבות ליבו לאשר את קיום השיחות, אך "הרגיש חובה לעשות זאת כדי להציל את המדינה מקריסה כלכלית, ביטחונית ובינלאומית".
מפלגת הליכוד הגיבה לדבריו: "יאיר לפיד מוכן לדבר עם אבו מאזן בלי תנאים מוקדמים, אבל לליכוד הוא מציב רשימת תנאים מוקדמים להידברות". היא הוסיפה: "אנו מזמינים את לפיד להיכנס להידברות עוד היום כדי שכולנו נוכל להגיע להסכמה רחבה".
נדיבות לב, אין מה להגיד. "תעצרו את החקיקה לשנה וחצי" הוא אומר, "ואז אסכים לחזור לשיחות". מעניין, מאז ומתמיד היה מושג 'נדיבות של מנצחים', כעת הציבור נחשף למשהו חדש, 'נדיבות של מפסידים'. החידוש הגדול יותר הוא, שנדיבותם של המפסידים גדולה משל המנצחים. המנצחים רק הסכימו למכור את כל המדינה כולל ראשיה ושריה לשמאל תמורת הסכמה מצידו לשבת ולשוחח, ואילו המפסידים המיוצגים על ידי לפיד הרבה יותר נדיבים, הם דורשים בסך הכל להמתין חצי קדנציה, ובתמורה הם יישבו בבית הנשיא לשיחות מפוהקות נטולות כל תוכן כמעט כמו תפקידו של בעל הבית במקום.
אבל האמת צריכה להיאמר, הקואליציה אומנם זכתה בקרב אך היא לגמרי הפסידה במלחמה. ניתן לתאר אילו השמאל היה זוכה ב-64 מנדטים, הרי שום התנחלות ביהודה ושומרון לא הייתה נותרת על תילה, והחרדים כולם היו צריכים לגלות לאוגנדה ולבנות שם מחדש את עולם הישיבות. כל מה שלא התקדם בממשלה הקודמת נבע מכך שלא היה להם רוב, אך אם היה להם את הרוב הדרוש הם היו מבטלים לגמרי את השפעת הרבנות הראשית, מאפשרים כשרויות שלא שערום אבותינו, ומגיירים אנשים בתנאים שאינם קרובים אפילו להלכה היהודית. אלא מה, שה-64 מנדטים נפלו בידי הימין, והוא כזוכה לוטו פתאומי אינו יודע להתמודד עם השלל הגדול שנפל בחלקו.
במחשבה שניה, ייתכן שדווקא הומוגניות הקואליציה עומדת לה לרועץ. השמאל הרי נטול כל רסן, במידה והיה כוח מאזן בתוך הממשלה לא ניתן היה לחצות גבולות ברמה שהוא עושה זאת היום. אם הייתה שותפה מפלגת שמאל כלשהי בקואליציה היא הייתה מעין חותמת לפעילותה, ואולי כך היה ניתן להתקדם טוב יותר מהמצב הנוכחי. הדיבורים על ממשלת אחדות החלו להישמע מסיבות אינטרסנטיות לחלוטין, אך בפועל ייתכן שהימין יצליח להגשים את עצמו שבעתיים בממשלה שכזו. אם הימין מתכוון לשנס מותניים ולהמשיך לצעוד כל הדרך עד להשלמת החקיקה הרי שטוב הוא עושה ועל הקואליציה להישאר במתכונתה הנוכחית, אך אם הוא מתכוון להיכנע לפסיביות שהשתלטה עליו עדיף כבר שילך לממשלת אחדות וישיב את היציבות למדינה.
הממשלה הנוכחית היא מבחן זהות של הימין. המבחן הוא האם הימין יודע לעמוד על שלו ולהוציא את ערכיו ורצונותיו לפועל, או שהוא נכנע לרעשי הרקע המתייפייפים המדברים על אחדות ישראל ושלמות העם כשאין לכך כל קשר למציאות. השמאל מעולם לא היה מחובר לימין באופן רגשי, כך שאין פה מה להפריד ואין כאן שום יצירת פילוג בעם. כל הטענות הללו באות לנגן על מצפונם של אנשי הימין טובי הלב. יש כעת רק שתי אפשרויות: או שהימין תופס את עצמו וממשיך להזיז את העניינים בעוצמה, או שאפשר להיפרד לשלום מהרפורמה הנחשקת וללכת לממשלה רחבה.
