בנאום לאומה קרא הערב (ראשון) נשיא המדינה יצחק הרצוג לאחדות בעם: "אחיותיי ואחיי, אזרחיות ואזרחי ישראל. זהו ערב קשה. בכל פעם מחדש הלב של כולנו מתכווץ בכאב וביגון למשמע המילים "הותר לפרסום". מאחורי כל שם של חלל בלחימה נמצא גיבור ישראל. בן למשפחה. בן להוריו. בעל. אבא. אח. נכד. "מי יודע כל כְּאֵב. מי רופא לשבורי לב". הנופלים והפצועים הם הטובים שבטובים, היפים והערכיים. "מִנְּשָׁרִים קַלּוּ, מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ".
"יקיריי, בנינו ובנותינו נלחמים בגבורה עילאית; מחרפים את נפשם בסמטאות, בפירים, במנהרות ובמחילות עפר, בשטח האויב – המורכב, המאיים, המאתגר; הם מביאים תוצאות והישגים. הם נלחמים בגבורה, בנחישות, במוסריות ובאחריות, כדי לעמוד בשתי המטרות הכרוכות זו בזו: לנצח אויב מר ואכזר, ולהשיב הביתה את החטופים ולהוציאם מן האופל".
"הם נלחמים כדי להגן על הבית של כולנו, במלחמת אין-ברירה נגד טרוריסטים אכזריים. הם נלחמים כדי שלא נחזור לסבבי דמים שוב ושוב ושוב. הם נלחמים כדי שלנו – עם ישראל – יהיה עתיד טוב יותר. כדי שלכל האזור, ואפילו לאנושות כולה – יהיה עתיד טוב יותר. וכדי שאחיותינו ואחינו החטופים יחזרו הביתה במהרה. המצב בו אחיותינו ואחינו חטופים ומוחזקים בידי מרצחי החמאס – הוא אכזרי ולא אנושי. החובה להשבתם צרובה כציווי עמוק בתודעתנו. לא ננוח ולא נשקוט עד שהם יחזרו הביתה".
נשיא המדינה קרא למנהיגים הפוליטיים להמתין מעט עם ההתנגחויות הפוליטיות ואמר: "בל נשכח – אנחנו בעיצומה של מערכה נגד מי שבאו להרוג יהודים, טבחו, עינו וחטפו יהודים, מוסלמים ובני אמונות ודתות שונות. ולכן חשוב לי לומר לכם כאן הערב: זו מערכה הכרחית. זו מערכה הכרחית, קשה, ארוכה וכואבת. אין בה זבנג וגמרנו. אבל במיוחד ביום קשה וכואב זה – אסור לנו להישבר. אנחנו חייבים להרים ראש. האויב רק מחכה שנראה סדקים בתוכנו, שנתחיל לריב האחד עם השני. הוא רואה את העימותים, מאבקי האגו והניגוחים הפוליטיים – גם על היום שלפני וגם על היום שאחרי. הוא חוגג בכל פעם שהמחלוקת מפלגת אותנו".
"ודווקא בשל כך אני מבקש להביא כאן את תחינתן הצודקת של מאות משפחות שכולות ודואבות, ואת קולם של חיילינו בחזית, והמוני בית ישראל בעורף – שפגשתי בחודשים האחרונים; ולקרוא לכולם בואו נחדול מהמאבקים הפנימיים בשעת המערכה הקשה. ויכוחים הם הרי חלק מהדנ"א שלנו. מותר וצריך לקיים מחלוקת ולמתוח ביקורת – אפילו בשעת לחימה- אבל יש דרך כיצד להתווכח".
את גבולות השיח שרטט הנשיא כך: "אסור לחזור לשיח של השישה באוקטובר! אסור לחזור לשיח של "אנחנו והם"! אסור לחזור להפצת הרעל ברשתות! אני מזהיר בצורה מפורשת: כל מי שמחזיר אותנו לשיח של השישה באוקטובר פוגע במאמץ המלחמתי ובביטחון אזרחי המדינה. אני פונה באופן ישיר להנהגה שלנו, ובכלל – לכל מי שפועלים במערכת הפוליטית והציבורית – ודורש לחדול! גלו אחריות! אם לא למענכם – עשו לפחות למען חיילינו, ילדינו שבחזית, למען שלומם וביטחונם".
"תתאפקו עוד קצת עם הקמפיינים ועם המסרים הפוליטיים – לא יזיק. אבל בעת הזאת הציווי אחד – אחדות, נחישות וערבות הדדית. אנחנו במלחמת אין ברירה, מוצדקת, נכונה ומוסרית. צדקת הדרך גוברת על הכל. על הכל! זה רגע מבחן: לא נשברים, לא ממצמצים. מוחים דמעה – וממשיכים יחד".
הרצוג חיזק את ידי הלוחמים בחזית ואמר: "אני מבקש מכאן לגבות ולחזק את צה"ל, לוחמיו, ומפקדיו – אשר מחרפים את הנפש למען השבת החטופים וביטחון ישראל; ואת המטה הכללי והרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי – על הובלה אחראית, נחושה ומקצועית. אני מחזק מכאן את לוחמי השב"כ והמוסד ומפקדיהם, ואת המשטרה, השב"ס וכוחות ההצלה ומפקדיהם. "הקדוש ברוך הוא ישמור ויציל את כולם מכל צרה וצוקה". ברוח זו, אני מייחל ומתפלל להצלחת קבינט המלחמה בראשות ראש הממשלה. במצב חרום היסטורי שלא ידענו כמותו הצורך באחדות ואחריות עומד מעל הכל".
"אחיותיי ואחיי, דווקא ברגעים קשים אלו, אני מבקש לומר לכם שאני מאמין בכל ליבי שהניצחון בוא יבוא. הרוח הישראלית המדהימה, רוח של ערבות הדדית, של התגייסות מעל ומעבר – היא הניצחון האזרחי האמיתי שיסייע לניצחון הצבאי במערכה".
"לכל מתנדבת ומתנדב מכל גווני החברה הישראלית; וכל מי שפועלים לקיום משותף בישראל – ערבים לצד יהודים – גם בעת המורכבת הזאת, באחריות, בלכידות, בהתנגדות מוחלטת לטרור ובתמיכה מוחלטת בחיים משותפים ומשגשגים במדינה היהודית והדמוקרטית שלנו – אני אומר: אתם הניצחון".
"כל מי שחזר לזרוע חיטה במערב הנגב, או אומר תהילים לרפואת פצוע, או קוטף אצל חקלאי מהעוטף, או קונה בעסק של מילואימניק בחזית – כל אלה ניצחונות, וכל אלה תקוות. והניצחונות האלה מצטרפים אחד לשני, מחזקים את החזית, ומקרבים את הניצחון במערכה. כי לזה האויב פשוט לא ציפה. הוא לא ציפה שנקום, שנתאחד, ונוכיח את יצר החיים הישראלי שאין שני לו. זה הזמן לחזק את העורף והחזית עם ניצחונות קטנים של הוספת טוב וערבות הדדית. זה הזמן להשיב את החיים בכל תחום, ככל שניתן. זה הזמן להרבות אור, תקווה, ואחדות. זה בידינו. אך ורק בידינו. כי גם אם הדרך ארוכה, כמו שכבר נאמר – ללכת בה – זה לחיות".
זה הדנא של השמאל ,אין יחס לאחר צריך לזרוע פחד והרוס,אבל עם ישראלציותר חזק מהמחרחרי ריב וזדון