הפסק בדיבור בין הנטילה לברכה • הרב יהודה שטרן

• כל המצוות מברך עובר לעשייתן

הגמרא במסכת פסחים (ז ע"ב) אומרת כי את ברכת המצוות יש לומר לפני קיום המצווה ולא לאחריה וכדברי הגמרא "אמר רב יהודה אמר שמואל כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן".

בהמשך הסוגיא מבארת הגמרא כי, אומנם על כל המצוות מברך עובר לעשייתן, אך על מצוות הטבילה מברכים לאחר מעשה הטבילה ולא לפניה, משום שלפני מעשה הטבילה הטובל אינו ראוי לומר את הברכה ("דאכתי גברא לא חזי").

נחלקו הראשונים (רש"י ותוס') מדוע לא ניתן לברך על הטבילה עובר לעשייתה, רש"י מבאר כי הגמרא במסכת פסחים (ז ע"ב) האוסרת על הטובל לברך לפני קיום מצוות הטבילה, עוסקת בטבילת עזרא (טבילת בעל קרי),  וכדברי הגמרא במסכת ברכות (כ ע"ב) כי בעל קרי אסור (כתקנת עזרא) בלימוד תורה ותפילה בטרם טבילתו, וממילא שלא ניתן לברך על הטבילה עובר לעשייתה שהרי לפני הטבילה הטובל אסור באמירת ברכות.

תוס' (פסחים ז ע"ב ד"ה והלכתא) חולקים על רש"י וסוברים כי, מאחר שהגמרא במסכת ברכות (כב ע"א) אומרת שנהוג עלמא כרבי יהודה בן בתירא הסובר שבעל קרי מותר בתורה ותפילה אף אם לא טבל (עי' שו"ע או"ח סי' פח סעי' א), הרי שלא ניתן לפרש את סוגיית הגמרא בפסחים שהיא עוסקת בטבילת עזרא, אלא הסוגיא עוסקת בטבילה לשם גירות, וממילא שלפני הטבילה לא ניתן לברך "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו…" משום שהחיוב במצוות חל רק לאחר הטבילה.

• ברכת נטילת ידיים לאחר עשיית המצווה

בהמשך דבריהם מבארים התוס' (וכן מבואר ברא"ש ברכות פ"ז סי' לד) כי כפי שבמצוות הטבילה הברכה נאמרת רק לאחר מעשה הטבילה (ולא עובר לעשייתה), כך גם בנטילת ידיים ברכת המצווה נאמרת לאחר מעשה הנטילה (ולא לפניה), וזאת משום שפעמים הנוטל אינו רשאי לברך, וכגון מי שיוצא מבית הכסא וכדו', ולכן חכמים לא הבחינו בין הנטילות (האם הנוטל ראוי לברך לפני מעשה הנטילה), ובכולן הברכה נאמרת לאחר מעשה הנטילה.

שיטת האור זרוע (ח"א סי' עט) ועוד ראשונים (עי' ביה"ל סי' קנח ד"ה מברך) כי, ניתן לברך על נטילת ידיים לפני מעשה הנטילה (וזאת ככל שהמברך לא יצא מבית הכסא או שידיו לא נגעו במקומות המכוסים וכדו')  שכן בכל המצוות מברכים עליהן עובר לעשייתן (פסחים ז ע"ב).

עוד מבארים התוס' (פסחים ז ע"ב ד"ה והלכתא) והרא"ש (ברכות פ"ז סי' לד) כי, מאחר שאין לאכול בידיים רטובות (כדברי הגמרא במסכת סוטה ד ע"ב) הרי שקיימת חובה לנגב את הידיים לאחר הנטילה (כנפסק בשו"ע או"ח סי' קנח סעי' יב) ולכן מעשה ניגוב הידיים הוא חלק ממצוות הנטילה וממילא משום כך אמירת הברכה מיד לאחר הנטילה ועוד בטרם הניגוב, מוגדרת כברכה הנאמרת עובר לעשייתה (שכן היא נאמרת בטרם סיום המצווה על ידי הניגוב).

• חובת הניגוב לאחר הנטילה

הגמרא במסכת סוטה (ד ע"ב) אומרת כי האוכל בלא ניגוב ידיים דומה הוא למי שאוכל לחם טמא ולכן קיימת חובה לנגב את הידיים לאחר הנטילה (כנפסק בשו"ע או"ח סי' קנח סעי' יב).

ומבאר הבית יוסף (או"ח סי' קנח) כי המים שנותרו לאחר הנטילה על היד (הטהורה) עשויים להיות טמאים (שו"ע או"ח סי' קסב סעי' ב), ולכן קיים חשש כי ללא הניגוב, ידי הסועד הרטובות במים טמאים יגרמו לטומאת הלחם (בשל נגיעת המים הטמאים בלחם), ולכן יש לנגב את הידיים משאריות המים שנותרו לאחר הנטילה.

עוד כתב הבית יוסף, כי ככל שהנוטל שפך על כל אחת מידיו יותר מרביעית מים (או שהטביל את ידיו במקווה), הרי ששאריות המים שנותרו על הידיים הינן טהורות, ובמקרה זה לא יידרש ניגוב הידיים (עי' ט"ז סי' קנח סע"ק יג).

המהרש"ל (עי' ט"ז סי' קנח סע"ק יג) חולק על הבית יוסף וסובר כי טעם ניגוב הידיים לאחר הנטילה  הוא כדי שהלחם לא יירטב וימאס בכך, וכדברי הגמרא (סוטה ד ע"ב) שאכילה ללא ניגוב דומה לאכילת לחם טמא, שכן דבר מאוס (הלחם הרטוב) נקרא גם דבר טמא (כביאור רש"י ד"ה כל האוכל), ומכך עולה כאמור שחובת הניגוב היא כדי שהלחם לא יירטב ויימאס.

• פסק השו"ע והרמ"א

להלכה פוסק השו"ע (או"ח סי' קנח סעי' יא) "מברך קודם נטילה, שכל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן, ונהגו שלא לברך עד אחר נטילה משום דפעמים שאין ידיו נקיות…"

ומוסיף הרמ"א "גם יכול לברך עליהם קודם ניגוב, שגם הניגוב מן המצווה, ומקרי עובר לעשייתן…"

כתבו הפוסקים (שבט הלוי ח"ג סי' יב; פסקי תשובות סי' קנח אות כג) כי כפי שבכל ברכת המצוות אין להפסיק בדיבור בין אמירת הברכה למעשה המצווה, כך גם אין להפסיק בדיבור בין מעשה הנטילה לברכה, ובוודאי כפי הנהוג בזמנינו שנוטלים בשפע וביותר מרביעית על כל יד, הרי שלשיטת הבית יוסף (שמטרת הניגוב הינה להסיר את המים הטמאים מהיד, כמובא לעיל) אין חובת ניגוב מעיקר הדין (שכן כאמור לעיל נטילה בשיעור של רביעית על כל יד מטהרת גם את המים שנותרו על היד) וממילא שמצוות הנטילה מסתיימת לכאורה לאחר נתינת המים על הידיים (ולא לאחר הניגוב) ועל כן יש להסמיך את הברכה לסיום הנטילה ללא הפסק.

וז"ל שו"ת שבט הלוי (חלק ג סימן יב): "… והשתא בזמנינו דנוטלים רובם מרביעית בבת אחת א"כ להב"י שוב אין הנגוב מעכב מן הדין, והא דאהני לענין עובר לעשיתה היינו דנקרא עכ"פ עדיין זמן עסק המצוה. וראיתי בעה"ש סו"ס קנ"ח שהרגיש קצת בזה, וא"כ פשיטא דזה דוקא כל זמן שלא הפסיק בין נטילה לנגוב אבל בהפסיק ולא נשאר רק נגוב פשיטא דלא שייך ע"ז ברכת נט"י לדידן כמו לענין נענועים כנ"ל, ואף דמהרש"ל וט"ז לית להו כהב"י ודעתם דגם בנוטל ברביעית בב"א דצריך נגוב מעיקר הדין וכן הי' תקנת חכמים, מ"מ י"ל דגם לדידהו אינו ברור אם ניתק עצמו מהנטילה לגמרי אם יכול לברך ברכת נט"י על נגוב לחוד…"

ובענין איסור הפסק בדיבור בין הנטילה לברכה כתב בדרשות הצל"ח (דרוש ד): "ומה מאד השגחתי בסעודות שאפילו הלומדים אינם נזהרים מלהפסיק בין נטילה לברכת על נטילת ידים, ויותר המה נזהרים להפסיק אחר ברכת נטילת ידים לברכת המוציא, וטעות הוא בידם, כי קודם ברכת על נטילת ידים אם סח צריך ליטול שנית, ואחר ברכת על נטילת ידים הוא רק זהירות בעלמא"

ובשו"ת תשובות והנהגות (כרך ב סימן קטו) כתב שיש להקפיד שלא להפסיק בדיבור לא רק בין סיום הנטילה לברכה, אלא אף בין נטילת יד ראשונה לשנייה וז"ל: "ונראה שגם בין יד ליד צריך ליזהר, שהברכה על שניהם ובפרט לשיטת עה"ש (קס"ג ס"ק ב') שאין לברך אלא כשנוטל שניהם, והברכה כברכת המצוות ואין להפסיק, ולפי זה לא מיבעיא אלו האומרים שאו ידיכם קודש אחרי גמר הנטילה יש לחוש טובא להפסק שאינו חיוב מדינא, אלא גם לדידן שלא אומרים שאו ידיכם, מצוי בחתונות וכדומה שמדבר באמצע נטילה למי שסמוך לו, וראוי לחוש להפסק בין תחילת הנטילה להברכה, ולכתחילה בודאי ראוי ליזהר ולהזהיר ע"ז לא לדבר באמצע הנטילה וכ"ש לאחריה (וכן המנגבין תוך כדי שמברכין דמצוי שהברכה אחר הניגוב, מביא ב"אור חדש" (בכת"י) שלפי הגר"א זצ"ל ראוי לחשוש שאין כאן עובר לעשייתן)."

הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה.