התרגלנו בעוונותינו, בכל בין הזמנים היהדות החרדית מקברת את טובי בניה, עמליה בטהרה שיצאו לפוש קמעה כדי לאגור כוחות לזמן הבא, כל זמן נפתח עם כמה בחורים פחות ז"ל, אך האסון הפעם של משפחת שפיגל ייחרט בלב כולנו כנורא מכולם, אסון כפול ומשולש.
ההלוויה אתמול של יששכר דוב קרעה שערי שמיים, לקבור בחור צעיר בשיא פריחתו זה צער שאי אפשר לתאר, אך הפעם נוסף לזה עוד שבר כאשר אחיו אברהם ישעיהו טרם אותר (בשעת הכתיבה) למרות חלוף שבוע מהאסון הנורא, זה כבר כאב שהלב אינו יכול להכיל ורק בורא עולם יודע לרפא שברם ולמצאו בקרוב.
והוא לא רק כאבה של משפחת שפיגל הרוממה אשר מראה כוחות עילאיים שאין כדוגמתם (הכוחות מגיעים מהסבא הגרמ"י מילצקי הזכור לכולנו לטוב מירושלים של מעלה ולמעלה בקודש אדמו"רי סווראן) הכאב הזה הוא של כולנו, לכל אחד מאיתנו יש או יהיו בע"ה בנים בגילאים הללו וכל אחד מבין – או בעצם לא יכול להבין – מה פירוש איבוד של ילד פרח כאשר הפרח השני עודנו טמיר ונעלם, כל בית ישראל בוכים את השריפה.
אין איתנו יודע עד מה ואיש לא יכול להגיד מה קרה ולמה, הדבר הזה מסור ליחידי הדור אשר מפיהם אנו חיים, ולפיכך כשלא יודעים את הסיבה לחרון האף צריכים להתחזק בכל המישורים והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית.
יחד עם זאת, במישור המעשי צריך לעשות משהו להגברת עניין הבטיחות אצלנו, האסון הזה חותם (הלוואי) שורה של אסונות נוראיים בחודשים הקרובים, בחורי ישיבות פרחי תורה שנקטפו במיתות משונות בים באוויר וביבשה, על הכבישים ובגאיות, בין רגע היה ובין רגע חלף כל בחור כזה לוקח איתו משפחה שלימה שכבר לא תהיה מה שהייתה, חייבים לעשות מה שצריך כדי לעצור את זה.
יש הרבה מה לעשות: לקבוע כללים ותקנות, לערוך מסע הסברה, וגם להתקין בשטח מה שצריך – (למשל אומרים שלא היה מציל במקום, מישהו צריך להסביר איך זה ייתכן כשיודעים שהמקום מלא בצעירים) – והשם יגדור פרצות עמו ולא נוסיף לדאבה עוד.
בשולי האירוע הטראגי ראינו זה לעומת זה, מה בין בני לבן חמי:
מצד אחד, מאות (!) אנשי הצלה, רובם ככולם חרדים ורובם ככולם בחינם, מחרפים נפשם כבר שבוע שלם סביב השעון כדי לנסות לאתר בחור שאיש מהם לא הכיר ולא יודע, רק בגלל שהם יהודים והוא יהודי – אשרינו שאנו חלק מהציבור הזה.
ומצד שני, מאות (!) תגובות ברשתות של אחינו התועים עם תגובות נאצה שמטרתן לזרות מלח על הפצעים המדממים באופן נורא ואיום וכל זה תוך כדי היום שהם מציינים כיום השואה – אשרינו שאיננו חלק מהציבור הזה.
שכויח על החיזוקים, אני מאמין שגם הרבה לא חרדים סייעו בחיפושים, ואם לא זה לא כי לא רוצים או שהם לא עוזרים במקרים אחרים, תבדוק באסונות שקרו בציבור החרדי כמה המצילים הי' חילונים, באסון מירון צעקו שיקצע על אחת המצילות, מה גם שקשה לטעון לאצילות תוך כדי הכפשת הזולת בהכתמה חסרת הבחנה.
לא צריך להאמין. זו עובדה גמורה. כל המקרים שציינת לעיל נכונים לגמרי, וגם במקרים האחרונים של הטילים מאיראן (ובמיוחד בערד, כמפורסם).
ולכותב הטור – לנסות להגדיל את עצמך ע"י הקטנת האחר (בפרט אם זה שקר) זה מעשי פתטי.