נציג חרדי לחרדים / יצחק גלזר

הנושא שתופס כותרות בעת האחרונה הוא חוסר נכונותם של אנשי השמאל לתת לימין למשול, קריאתם לסרבנות בצה"ל ושאר פעולות החורגות מהגבול המקובל. ההתנגדות הזו כמו גם הנושא כולו הכניסו אווירה רעילה במדינה וקיטוב שאין כל הכרח שיתאחה בזמן הקרוב. אם לא די בכך, בעוד כשלושה חודשים עתידות להתקיים הבחירות לרשויות המקומיות – שכידוע מביאות בכנפיהן 'שלום רב' בין חלקי האוכלוסייה. לפתור את הנושאים השנויים במחלוקת זה די יומרני ואינו פשוט בכלל, אך בהחלט ניתן לנהל את המחלוקות בתוך מסגרת מתאימה שתמנע נזקים משמעותיים.

אחת הרעות החולות שלצערנו חוזרת על עצמה מעת לעת ומעיר לעיר, זהו הנוהג לחבור לאנשים שאינם 'משלנו' לצורך מינוף פוליטי והכנעת הצד השני – וכמובן מתוך טענה שמביאים בכך הישגים. הבעיה הגדולה בכך היא, ששוכחים בכלל את ההבדל בין נציג פוליטי המזוהה עם ערכי החברה החרדית לבין נציג שלא גדל כלל על ערכים אלו. ראש עיר או כל איש ציבור אחר שה-DNA שלו חרדי – מרגיש בדרך כלל נכון יותר את המצוקות של האזרח החרדי. לעומת זאת ראש עיר ממגזר אחר לא בהכרח יהיה ער לאותם דברים, לא בגלל רוע, אלא מחוסר הבנת השפה ומסולם ערכים שונה.

נכון, ברור ש'המצווה הגדולה' ביותר היא שהנציג הספציפי של הקהילה שלנו יגיע לשלטון וח"ו לא זה של הקהילה השנייה, אך לא כדאי בשל כך לרמוס את זכויותיו של האזרח הקטן, ויותר מכך, אין זו סיבה לייצר תדמית פנימית בתוכנו שבעצם אין הבדל בין איש ציבור חרדי לכזה שאינו. לפעמים אין ברירה אלא להצטרף לדמות כזו או אחרת מבחוץ בשל חוסר יכולת להמליך נציג חרדי, אך לכתחילה וודאי שאין זה ראוי להעמיד נציג שאינו חלק מהמגזר. כמובן שבמקום שגדולי ישראל הורו לתמוך בנציג שאינו משלנו אין אנו מהרהרים על כך, אך כשלא מדובר בהוראה שכזו אלא נטו שיקול פוליטי ציני, אין לכך מקום ובשום אופן זה לא מייצג את רצון הציבור באופן נכון.

ניקח דוגמה בה ניתן להיווכח בהבדל המהותי בין נציג חרדי לנציג חיצוני: קורה לעיתים שאנשים בונים בית כנסת שלא אושר על ידי העירייה, אם מתוך הפקרות וחוסר קבלת עול, ואם משום שיש להם טענות על העירייה שגורמות להם לצאת מהכלים ולפעול באופן זה. במקרה ומי שמאייש את תפקיד ראש העיר הוא אדם חרדי, ברוב המקרים הוא יערוך שאלת חכם האם מותר לפרק כזה בית כנסת, ויותר מכך – מה הדרך הנכונה לעשות זאת, אך ראש עיר שאינו חרדי עשוי להרוס את הבית כנסת בחוסר רגישות ובצורה שעשויה לפגוע ברגשותיהם של רבים מתושבי העיר שכלל אינם קשורים למעשה, והיו דברים מעולם.

לכן, הקריאה היא שבמידת האפשר יש לייצג את הקהילות החרדיות באשר הן על ידי נציג חרדי, ואין להכניס לכך שיקולים פוליטיים כלל. אם יש חילוקי דעות בעניין, ראוי לכלל הקהילות לשבת בחדר סגור עד ש'ייצא עשן לבן', ובשום אופן לא לברוח לחסות בצילו (או בצילה) של נציג (או נציגה) שאינם מזדהים עם אורחות חיים חרדיים. צריך להתייחס לרצון הציבור המשלח, ורובו של הציבור מעונין בנציג המזוהה עם ערכיו ולא בנציג זר שכל מינויו בא למנוע שליטה של קהילה אחרת ולסדר ג'ובים לנציגים המזוהים מפלגתית. אם יפעלו בתוך מסגרת זו זה עשוי למנוע מחלוקות רבות בין אנשים, כאשר יבינו שאין ברירה אלא לשבת ולסדר את העניינים בהוגנות ובהתחשבות בצורכיהן של כלל הקהילות במגזר.