השתתפתי אמש בעצרת אלפים – אחת מיני רבות – שהתקיימה בבני ברק בעקבות חיטוטי שכבי, אלפים עמדו למטה ברחוב לאחר שההיכל היה צפוף והקשיבו בעמידה של שעות לדרשות של מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א, ובפרט זעקתו בעוד ליל של מרן הגר"ד לנדו שליט"א שקונן על הצרות שחלילה יכולים להיגרם כתוצאה מהחפירות ביהוד.
בדרך חשבתי לעצמי מדוע התחושה האישית של חלקנו כאילו זה עסק של חוגים מסויימים ומצומצמים?
ואז שמעתי את מורי ורבי הגר"מ קסלר מתייחס לכך בהשקפתו הבהירה, בצטטו על מה שאחז"ל שבעקבתא דמשיחא האמת תהא נעדרת, וכתוב ש"נעדרת" הכוונה גם מלשון עדרים עדרים, וביאר הרב כי גם על דברי אמת כואבים כל אחד יאמר "זה לא שייך לעדר שלי אלא לעדר של הזולת".
אנו היום בתענית על שריפת ספר תורה והעמדת פסל ואירועים דומים אשר נדמה כי היום היינו יכולים לעבור עליהם בשתיקה לפי המצב שלנו, ייתכן שהיינו אומרים לעצמנו: נכון זה כואב שאיזה אופסטמוס שורף ספר תורה והשלטון הכפרני מעמיד צלם אך מה זה קשור אלינו? היינו יכולים לפטור את העניין שזה שייך לכמה אנשים שעוסקים בכך ואין צורך להאבק על כך, אך חז"ל כה הזדעזעו עד כי קבעו שגם לאחר אלפיים שנה אנו מענים את נפשותנו היום בצום לא קל בעיצומו של קיץ.
צום הוא הזדמנות להזכיר לנו כי מה שהיה הוא שהווה והוא שיהיה, עלינו לצאת מהשאננות כאשר חופרים בריש גלי בית עלמין שלם, וכדברי הגר"ד שליט"א מי יודע איזה צרות אפשר לחסוך בעצירת החפירות.
הסתובבתי בעשרות מדינות ובכל מקום רואים איך בדיוק במרכז העיר, בפנינת הנדל"ן היקרה ביותר בדרך כלל, יש בית עלמין שתופס שטח גדול ויקר, והשלטונות המקומיים לא רק שאינם מעלים על דעתם לפרק את המקום אלא אדרבה מטפחים ומועדדים, גם כאשר מדובר בבתי עלמין עתיקים ביותר שאיש אינו דורך במקום.
איך ייתכן שדווקא במדינת היהודים לא יזכו אבותינו למנוחה? כל זכותנו על הארץ היא בזכות אותם יהודים שהיו כאן ומסרו לנו את הארץ?!
אך אנחנו עסוקים בשאלות חשובות בהרבה, התקיימו כבר כל סימני עקבתא דמשיחא, האמת אכן נעדרת והגאולה כבר יכולה להגיע וכפי שאנו מתפללים הבוקר בסליחות לי"ז תמוז לתחייתם של אותם שוכני עפר והגאולה הקרובה ביום זה:
שְׁעֵנוּ שֹׁכֵן רוּמָה , וְקַבֵּץ נְפוּצוֹתֵינוּ מִקַּצְווֹת אֲדָמָה, תֹּאמַר לְצִיּוֹן קוּמָה, וְשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז הֲפָךְ לָנוּ לְיוֹם יְשׁוּעָה וְנֶחָמָה
