מקרון צודק: בלי התורה אין ייחודיות למדינה יהודית / טור

בימים האחרונים נרעש העולם הדיפלומטי לאור הכרזתו של נשיא צרפת כי יכיר במדינה פלסטינאית בעצרת האו"ם בעוד כשבועיים, גם ראש הממשלה הבריטי חיזק את דבריו והודיע, כי גם הם שואפים להגיע לפתרון מהיר בהפעלת כח דיפלומטי על ישראל.

מדובר בכאב ראש לא פשוט לממשלה בפרט לאור היות שתי מדינות אלו חברות קבועות במועצת הביטחון של האו"ם – הגוף היחיד שיכול באמת לעשות נגדנו משהו בניגוד לכל שאר אגפי האום שיכולים בעיקר לדבר את עצמם לדעת.

אמנם יש אפשרות של הפעלת הוטו האמריקני אך איש אינו רוצה להסתמך רק על כך, גם משום שהנשיא הנוכחי ומדיניותו לא יציבים וגם משום שאי אפשר לאורך ימים לשרוד רק תודות להפעלת צעד קיצוני כמו וטו השמור למקרים יוצא דופן ולא לשימוש יומיומי.

הבעיה העיקרית היא דקלרטיבית, פתאום כל העולם נגדנו ואנחנו לבד, אנו מתחלחלים מהרעיון של הקמת מדינה פלסטינאית עם כל הסיבוכים שדבר כזה עלול להמיט עלינו (ואגב, עליהם יותר מאשר עלינו) וכל התוצאות המדיניות הבאות בעקבות כך.

אך מצד שני אי אפשר להתעלם מיד ההשגחה העליונה הנראית כאן בגלוי, כאשר כל אימת שממשלת ישראל מכבידה את ידה על בני התורה מתרחשת מפולת מדינית.

מדובר כמובן כחלק מההנהגה הניסית של הקב"ה עם בניו בארצו, אך גם ברמה הרציונלית ניתן להבין בפשטות כי אומות העולם שואלות את עצמן כל אימת שמגיעות תמונות מעזה – והתמונות אינן פשוטות – מה הייחודיות של היהודים על פני המוסלמים המתגוררים שניהם על אותה פיסת אדמה?

התשובה האולטימטיבית היא התנ"ך – התורה הקדושה שבה מאמינים רוב אומות העולם, ומכוחה אנו דורשים את הזכות על הארץ, ולפיכך כאשר הממשלה של היהודים לוחמת כנגד לומדי אותה תורה, מיד אומות העולם משנים את הטון ודורשים כי כל מה שיש ליהודים – ובכלל זה מדינה – יהיה גם לערבים.