אתמול התקבלה בצער הידיעה אודות פטירתו הפתאומית של כ"ק אדמו"ר מהרי"ד מלעלוב זיע"א בעת טהרתו במקוה, זכיתי להיות שכן שלו במשך עשרות שנים וראיתי את הנהגות האמת שלו הרבה לפני שהוכתר באדמו"רות.
בעת שעם ישראל היה עסוק במצוות החג כולל אכילת פירות מתוקין נערכה בירושלים הלווית הארז בלבנון הצדיק המופלא מהרי"ד מלעלוב אשר כל חייו היו בבחינת טמיר ונעלם, ילדותי עברה בצל תפילותיו ועבודת הקודש המיוחדת וכל אחד מבוגרי סנהדריה יכול לציין את זכרונו כיצד היה מסיים את התפילה בשעות הצהריים.
כבן להרה"ק הרמ"מ זיע"א נהג אף הוא בהנהגות מיוחדות שכל כולן אמת ואמונה בלי שום גינוני מלכות כלשהן, הוא נהג בפשטות שאינה מוכרת כהיום למרות שכולם ידעו שהוא בנו של הרבי מלעלוב ולאחר פטירת אביו שהוא אחיהם של אדמו"רי לעלוב, הוא היה משוחח רבות עם הפשוטים ביותר כולל פגועי נפש שאיש לא רצה לעמוד במחיצתם ואילו הוא היה החבר הכי קרוב אליהם, יושב עימם ומשוחח כאח.
כל ימיו היו ייסורין נוראין שחלקן אי אפשר להעלות על הכתב ואעפי"כ לא זכור לי פעם אחת שראיתיו בעצבות כלשהי, תמיד הייתה בפיו איזה אימרת שפר של צחות המעלה חיוך כאילו טוב לו בעולם הזה.
עם פטירת אביו סרב בכל תוקף לקבל את האדמו"רות למרות שכל אחיו נהגו בכך, הוא טען בפשטותו המופלאה שהוא לא מרגיש ראוי לשבת על כסא אביו וכשהוא אמר זאת הוא התכוין לכך, רק בערוב ימיו ממש הסכים לקבל על עצמו עול ההנהגה ורבים נהנו לאורו.
אמנם המדור עוסק בעניינא דיומא ולא בהילולא דצדקיא אך כאן מדובר בכמעט שריד אחרון לדור דעה שהיה פעם, איש חסיד היה ופרח לו איש האמת.
זכותו תגן עלינו.
חבל על דאבדין
רבי נתן היקר שליט"א תכתוב עוד כאלו דברים יפים