סכנת הפולי-פח / דעה

ושוב זה קורה באותו שבוע ובאותו מקום: שתי שריפות ענק השתוללו השבוע במודיעין עילית, באחת מהן נשרף קניון שלם של חנויות ועסקים ובשני מדובר "רק" בכמה חדרים של ישיבה, בשני המקרים בנס זה נגמר בלי אסונות אך אין סומכין על הנס.

אנחנו מדברים על שני מקרים קשים בעיר שלנו ואין לי מידע מה קורה בערים אחרות וייתכן בהחלט שאירעו מקרים נוספים שאיש לא יודע, זה לא רק שריפות, אלא קריסות ונפילות, חבלות ושאר נזקים. רק לפני מספר חודשים גג בית הכנסת שלי נפל מכובד הגשם ונס שזה קרה בדיוק כשלא היה איש בפנים, שוב נס בחסדי שמים.

לכל האירועים הללו יש בדרך כלל מכנה משותף אחד: מבנים ניידים שנבנו מחומר הפלא שנקרא איסכורית או פולי פח או פנלית מבודדת, בכל שום וחניכא דאית ליה. החומר הזה מיועד לתוספות בנייה במבנים יציבים, אך הוא לא מיועד שיבנו ממנו בניינים שלמים. אין שום בעייה להשתמש עם החומר ובתנאי שננקטים אמצעי בטיחות מינימליים, יען הוא חלש במיוחד ודליק במיוחד.

אכן, בעצמי בניתי עשרות מבנים כאלו בשורת מוסדות שזיכני הקב"ה במהלך החיים לסייע בהקמתם, ואז ראיתי מצד אחד את הפלא והחסד שבאפשרות להקים מבנים במהירות ובזול וזה מצוין, אך מצד שני ראיתי גם את הקלות הרבה מידי להיות כל איש שורר בקרוואנו וכל אחד חש כמו קונסטרוקטור מדופלם מבלי להבין את הכללים איך דברים עומדים, או נופלים חלילה.

נכון, הקב"ה שומר עלינו מכל רע ושומרי מצווה לא ידעו דבר רע, אך בהתקרב ל"ג בעומר אנו נזכרים בחלחלה מה קורה כאשר כולם סומכים על הנס וכיון שניתנה רשות למשחית הגענו למקומות נוראיים.

אלא שלא מנהלי המוסדות וגבאי בתי הכנסת אשמים, גם לא ציבור הלומדים והמתפללים, אלא הרשויות המקומיות אשר מוציאות את החשק ולפעמים גם את האפשרות מלבנות בצורה תקנית. אף אחד לא בונה בנייה קלה כשהוא יכול לבנות בנייה תקנית, אלא שנבחרי הציבור (כאילו, קשה למצוא פוליטיקאי חרדי אחד שהוא נבחר ציבור) עסוקים בלדאוג למקורביהם והמקורבים למקורבים, וכך יוצא שאנ"ש הפשוטים נותרים ללא ברירה ונאלצים לבנות ללא תקנים. אם חלילה יקרה משהו למישהו כולם יצעקו על הגבאי המסכן או ראש הישיבה האומלל, אך האשמה כאמור ברשויות "שלנו" שיכלו להסדיר את העניין אך העדיפו לעסוק בדברים "חשובים" יותר.

ויפה שעה אחת קודם.