שבוע שעבר אנו קוראים בתורה על קבלת התורה במעמד נורא הוד על הר סיני. עם ישראל מתרפא בגשמיות ומתעלה לדרגה רוחנית עד כדי שמיעת קולו של הקב"ה המדבר איתם מתוך האש – והשבוע, פרשת משפטים, "מן ההר אל העם", עוברים לדון בהלכות של אדם שנמכר בגניבתו, אנשים שמכים והורגים, כולל את הוריהם וכו'.
עם ישראל נמצא במצב של התעלות רוחנית, אחרי ההתגלות האלוקית הנעלית של קבלת התורה, ובמקום ללמוד סתרי תורה או עניינים גבוהים אחרים, מלמדים אותם הלכות שחלקם לפחות, הגיוניות – והיינו יכולים להבין אותם מעצמנו.
אנו מוצאים אצל חז"ל שאומרים על כמה וכמה הלכות שהיינו יכולים ללמוד אותם אפילו מחתול, ומדוע אנו זקוקים אנו להוראת התורה?
תשובה אחת, שמעתי כי היא מובאת בספרי חסידות (לא מצאתי מקור. אשמח לעזרת הקוראים), כי היא הנותנת. התורה רוצה ללמד אותנו כי את המצוות אנחנו לא מקיימים בגלל הרובד ההגיוני שבהם, אלא גם את החוקים וגם את המשפטים אנו מקיימים מפני שהוא רצון הבורא.
לא ניתן להסתפק חלילה רק בהיגיון שלנו, שכן השכל האנושי הוא מוגבל – וסובייקטיבי. כך, כאשר אדם המוגדר 'חכם' על פי תורה לוקח שוחד, עיניו מתעוורות. וכיוון שאדם קרוב אצל עצמו, השכל יוביל אותו להמציא צידוקי הלכות בנושאים שונים, ולחשוב שהוא יכול לנהוג כרצונו ועדיין להצהיר כי הוא אוהב את הקב"ה.
לכן, דווקא מיד אחרי מעמד הר סיני, מלמד אותנו הקב"ה כי כל המצוות, גם המשפטים – נאמרו מסיני ואנו מקיימים אותם רק מפני שכך ציווה הבורא, בלי לסור ימין ושמאל.
***
יש מחלוקת בין הרמב"ן, הסבור כי ההוראות בפרשת משפטים נאמרו אכן ביום שניתנה בו תורה, לבין רש"י הכותב בפרשת כי תשא כי הם נאמרו רק כאשר עלה משה לשמיים לשהות שם ארבעים יום. בין כך ובין כך, התורה מסדרת את ההלכות של פרשת משפטים, הנוגעים לחיי היום-יום של האדם, כולל בשעות הפחות יפות שלו, כאשר הוא מכה, הורג וגונב, מיד אחרי קבלת התורה.
התורה לא יכולה להישאר תיאורטית בלבד. תורה מלשון הוראה והיא מקיפה את כל החיים שלנו, ומורה לנו כיצד להתנהג בכל רגע ורגע.
המשפיע הגה"ח רבי חיים שלום דייטש שליט"א, מצטט בהתוועדויות חסידיות שהוא עורך, את דברי הגמרא כי בזמן התפילה האדם צריך להיות "עיניו למטה וליבו למעלה".
את ההגדרה של "ליבו למעלה" – מבינים. בשעת התפילה מתבוננים בגדולת ה', כיצד הוא מרומם מכל העולמות והכל בטל המציאות לגביו, ומתרוממים.
אך חשוב לזכור גם את "עיניו למטה" – לזכור, גם כאשר מתבוננים בדברים עמוקים, גם את העולם הזה. שלא ייווצר מצב של נפילה חדה מהתפילה בעת המעבר לחיי המעשה, אלא כבר בתפילה לזכור את העולם, את הירידה הצפויה, וכך היא לא תהיה דרמטית ולא תפיל אותו עוד יותר.
באופן דומה ניתן אולי להסביר בזאת את הוראת התורה בנושאים הכי פחותי ערך, מיד אחרי קבלת התורה. דווקא מתוך המעמד העילאי, אנחנו צריכים לזכור כי התורה תלווה אותנו ותדריך אותנו גם בהתנהגותנו בשלבים נוספים של החיים, כאשר נהיה למטה.
***
כדי לזכור תמיד, גם כאשר "ליבו למעלה" כי "עיניו למטה", יש צורך, כדי שלא ליפול, מסיבה נוספת. אם האדם יחשוב שהוא נמצא בעבודת ה' בדרגה נעלית יותר מכפי שהוא באמת, הוא עלול ליפול מכך.
הרה"ק רבי אברהם דב מאבריטש זיע"א, מסביר זאת השבוע בספרו הקדוש 'בית עין', בדין "עבד עברי" – גימטריה: "נחש".
עיקר עבודת האדם, צריכה להיות בבחינת אמת. האדם צריך לדעת היכן הוא אוחז בעבודת ה', ולא לשקר את עצמו כי הוא נמצא בדרגה נעלית יותר מכפי שהוא.
ובלשונו הקדוש: "ואפילו מי שבא ונתעלה לבחינת דרגא, ידע בעצמו באיזה דרגא עומד, ולא יתעלה במעלות אשר לא לו והמה למעלה מבחינתו, היינו מי שעדיין לא מאס בתאוות עולם הזה בתכלית המיאוס, ואין לו תשוקה לבורא עולם ב"ה בכלות הנפש ממש, ומחמת זה עדיין לא השיג כפי שורש מדרגת נשמתו, על כן אין לו לתפוס במדרגה שהוא למעלה ממנו".
גם אם כבר הגעת לדרגה מסויימת בעבודת ה', דע את מקומך. תזכור שאתה עדיין מתאווה לדברים שאינם של קדושה, ואל תתחיל להעריך את עצמך כי אתה כבר צדיק יסוד עולם. אתה לא.
ומה הבעיה בכך? כי הדבר גורר נפילה גדולה ברוחניות. כך לומד ה'בת עין' מסוף הפרשה הקודמת, בציווי "לא תעלה במעלות על מזבחי" – אל תקפוץ למדרגות גבוהות, "אשר לא תיגלה ערוותך עליו", כי אתה לא באמת נמצא בדרגה זו, ולשקר אין רגליים.
ומה העצה לכך? "כי תקנה עבד עברי", גימטריה נחש, לתקן את חטא הנחש, על ידי "שש שנים תעבוד ובשביעית יצא". על ידי שיעבוד את הקב"ה במידת האמת, המרומזת, כפי שמובא בזוהר הקדוש באות ו'.
***
נמצאנו למדים כי התורה סומכת את הפרשיות של קבלת התורה ואת המשפטים, ללמד את האדם לא לסמוך רק על השכל וההגיון שלו, שיכול להוביל אותו למקומות לא נכונים. אם משום גישה סובייקטיבית, שתגרום לו לא לקיים את המצוות כהלכתן, ואם משום דמיונות שווא כי הוא בדרגה נעלית יותר מכפי שהוא באמת.
בין כך ובין כך, הדברים עלולים להרחיק אותו מקיום מצוות התורה ולכן האדם צריך לדבוק במידת האמת והאמונה. להכיר בשפלות עצמו, ולזכור, גם כשהוא במצב גבוה בזמן התפילה, כי התורה צריכה ללוות אותו, כאמת אבסולוטית כפי שהיא, גם בחיי המעשה, בהתנהלות בעולם הגשמי שלנו.
