שבת אחרי חג השבועות, חג מתן תורה, קוראים את פרשת נשא – שכן המהות של התורה, שהיא מאוחדת עם נותן התורה, מביאה ל'נשא את ראש', מרוממת את ראשו של האדם, למעלה מגדי העולם.
*
בפרשה אנו קוראים על ברכת כהנים. בברכה, הכהן שהוא איש החסד, ממשיך השפעה ממרומים אל בני ישראל, ומברך אותם בברכה הכתובה בתורה, מדרגה נעלית ביותר. בספרי חסידות מוסבר כי לא לחינם קבעו חז"ל את סדר ברכת כהנים בסוף חזרת הש"ץ.
בתפילת שמונה עשרה, מגיע האדם לדרגת הביטול, אחרי ההתבוננות בגדולתו של הקב"ה במהלך ברכות השחר והברכות שלפני קרי"ש, גילוי האהבה לה' בקריאת שמע, והביטול, כעומד לפני המלך, ובפרט בהשתחוויות בתפילת העמידה.
רק במצב כזה, של ביטול מוחלט לפני הקב"ה, האדם יכול לקבל באמת את אותה השפעה נעלית, ולהמשיך על עצמו את האור האלוקי.
*
הקב"ה מצווה את משה לדבר אל אהרן ואל בניו לאמור: "כה תברכו את בני ישראל", מהו "כה"? המפרשים מדייקים הן את הצורך לדייק במילים ולא להוסיף בברכות, והן לגבי צורת הברכה, כיצד הכהנים נושאים את ידיהם.
על צורה זו, של ידי הכהנים בשעת הברכה, כותב הקדושת לוי זי"ע בפרשתינו, כי יש תנוחה של אדם המקבל, ותנוחה של יד האדם המשפיע. לצורך הדוגמה, נדמיין את תנוחת היד של גבאי הצדקה, שגב ידו כלפי מטה – לעומת ידו של נותן הצדקה, שגב ידו כלפי מעלה.
מובא בשם הבעל שם טוב הקדוש על הפסוק 'ה' צלך' המובא בספר התהילים, כי הקב"ה נוהג כלפי האדם, כמו שהצל של האדם העוקב אחריו. ילדים קטנים, כאשר הם מגלים את הצל שלהם, הם נהנים לראות כיצד הצל שלהם מתנהג בדיוק כמוהם.
הם מרימים את היד גבוה ומנופפים לשלום – הדמות שבצל שלהם מרימה את ידה ומנופפת לשלום; הם קופצים – הדמות בצל קופצת, וכך הלאה.
כך גם הקב"ה נוהג עם האדם. הקב"ה רואה את מעשי האדם, ומתנהג כפי שהאדם מתנהג. אם האדם מתנהג בצורה חיובית עם סביבתו, הקב"ה מתנהג עימו בצורה חיובית, וח"ו להיפך, אין צורך לפרט.
נקרא את הדברים בלשונו של הקדושת לוי: "הבעל שם טוב היה מוכיח תמיד את העולם בזה הפסוק ה' צלך, דהיינו כמו שהצל עושה מה שאדם עושה כך הבורא ברוך הוא כביכול עושה מה שאדם עושה. ולכך צריך האדם לעשות מצות וליתן צדקה ולרחם על העניים כדי שיעשה הבורא ברוך הוא גם כן עמו טובות".
אומר רבי לוי יצחק מברדיטשוב, כי למידה זו, קוראים 'כה', שכן הפירוש של המילה 'כה', היא 'כך'. "פירוש כמו שהוא עושה גם כן הבורא ברוך הוא עושה".
ידוע כי הקב"ה רוצה להיטיב עם עם ישראל, ולכן, צריך האדם כאשר הוא עומד לפני המלך בתפילת שמונה עשרה, או בשאר הפעמים בהם הוא עומד ומתחנן לפני הקב"ה, לא להתפלל על הצרכים הגשמיים שלו, אלא להתפלל על כך שיהיה לקב"ה תענוג.
מכיוון וידוע מאמר חז"ל כי 'יותר ממה שהעגל רוצה לינוק פרה רוצה להניק', והקב"ה הרי רוצה להיטיב לנו, אנו מתפללים שיהיה לקב"ה תענוג מכך שלא חסר לנו דבר, והוא יכול להשפיע עלינו טובה וברכה.
כותב על כך הקדושת לוי, ונצטט את לשונו הקדוש במדוייק: "כשאדם מתפלל רק שיהיה לבורא ברוך הוא תענוג מזה, אזי נקרא משפיע – שהוא משפיע כביכול בהבורא ברוך הוא".
כעת, נחזור לדוגמה של גבאי הצדקה מול נותן הצדקה, בהבדל בתנוחת היד שלהם, ומדוע הכהנים כאשר הם מברכים את עמו ישראל באהבה, אוחזים את ידיהם בתנוחה של גב היד כלפי מעלה, כמי שנותן לחבירו.
"והנה ברכת כהנים הוא בנשיאות כפים, דהיינו שאוחזים גב ידיהם כנגד פניהם כמו מי שירצה להשפיע. וזה פירוש הפסוק כה תברכו את בני ישראל, דהיינו שיברכו את ישראל כדי שיהיה להבורא ברוך הוא תענוג מזה, ותהיו אתם משפיעים כביכול בהבורא ברוך הוא, ואחר כך הבורא ברוך הוא ישפיע לכם כל טובות וברכות על ישראל כמו שאמרנו שזה המדה נקרא כ"ה, כמו שישראל עושים כביכול הבורא ברוך הוא גם כן עושה, ומשפיע לעמו ישראל טובות וברכות חיים ושלום אמן".
*
הרה"ק מברדיטשוב מדבר אומנם על ברכת כהנים, אך אנו למדים מכאן דרך תפילה ובקשה לכל אדם, בכל שעה ובכל עת. לא להתפלל רק על עצמנו כי 'חסר לי', אלא להתפלל שהקב"ה ימלא את החסרון שלנו ויביא לנו את הנדרש לנו, איש איש כפי צרכיו והתמודדויותיו בעולם הזה, כדי לגרום לו תענוג.
זאת, מלבד הלימוד כי כל דבר שאנחנו עושים, משפיע על מה שאנחנו מקבלים. ככל ונרבה בצדקה וחסד, נעשה טוב בעולם – הקב"ה יתן לנו צדקה וחסד, וכל טוב וטוב.
למאמרים נוספים של שלומי זייבלד לחצו כאן
לפניות, הערות והארות: [email protected]
