ככל שמופלטה איננה מוגדרת כלחם (העשוי מקמח ומים) שיש לברך לפני אכילתה המוציא לחם מן הארץ, אלא היא מוגדרת כפת הבאה בכיסנין (או"ח סי' קסח סעי' ו-ז) שברכתה בורא מיני מזונות, וכן ככל שהיא נאכלת בשיעור הקטן מקביעות סעודה (וממילא שמברכים על אכילתה בורא מיני מזונות ולא המוציא לחם מן הארץ), הרי שיש לדון האם טיבולה בדבש או בחמאה (או ניתנת דבש וחמאה עליה) גורם לחיוב נטילת ידיים לפני אכילתה כדין כל דבר שטיבולו במשקה (כנפסק בשו"ע או"ח סי' קנח סעי' ד).
נאמר בתורה בפרשת שמיני (ויקרא יא לד): "מכל האוכל אשר יאכל, אשר יבוא עליו מים יטמא, וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא" מפסוק זה דרשו חז"ל בתורת כהנים (פר' שמיני) וכן מבואר במשנה (מכשירין ו ד) כי דבר מאכל יכול להיטמא (על ידי נגיעה בדבר טמא אחר) רק אם הוא רטוב והוכשר לקבלת טומאה על ידי אחד משבעת המשקים: יין, דבש, שמן (זית), חלב, טל, דם, מים, דין זה מבואר גם בגמרא מסכת פסחים (קטו ע"א): "אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא כל שטיבולו במשקה צריך נטילת ידיים".
ומבאר הרבינו יונה (ברכות מא ע"א (בדפי הרי"ף) ד"ה כל שטיבולו מובא גם בב"י או"ח סי' קנח), כי אומנם עיקר נטילת ידיים הותקנה לצורך אכילת פת (שכן התרומה המגיעה מהדגן קלה להיפסל על ידי נגיעת הידיים בפת, לעומת תרומת תירוש (יין) ויצהר (שמן) אשר אין רגילות לגעת בהם אלא בכלי בו הם מצויים), אך חכמים החמירו להצריך נטילת ידיים גם לכל מאכל שטיבולו במשקה משום חומרת טומאת משקין, שכן הידיים שהן שניות לטומאה (משום גזירת סתם ידיים – שבת יג ע"ב) מטמאות משקים להיות ראשון לטומאה (כמובא במשנה מסכ' פרה פ"ח מ"ז) ולכן כדי למנוע את היטמאותם של אוכלים ומשקים נוספים ע"י המשקים שהפכו להיות בדרגת ראשון לטומאה, החמירו חכמים והצריכו נטילת ידיים לכל דבר שטיבולו במשקה (משום סרך התרומה – טומאת התרומה).
תוספות (פסחים קטו ע"א ד"ה כל שטיבולו) חולקים וסוברים שנטילת הידיים לדבר שטיבולו במשקה אינה מתקנת נטילת ידיים לפת (וכתקנת רבי אלעזר בן ערך כדאיתא בחולין קו ע"א), אלא טעם הנטילה הוא כדי שגופו לא ייטמא, ולא ימשיך הלאה לטמא אוכלים ומשקים של תרומה (שכן מגזירת חכמים (זבים ה יב) האוכל או השותה דבר טמא (אף בדרגת שני לטומאה) גופו נטמא בדרגת שני לטומאה, וממילא הוא פוסל את התרומה בנגיעה בה).
עוד סוברים התוס', כי מאחר שהנטילה לדבר שטיבולו במשקה אינה חלק מתקנת נטילת ידיים לפת (תקנת ר"א בן ערך כדאיתא בחולין קו ע"א) הרי שאין לברך על נטילת הידיים לדבר שטיבולו במשקה.
וכתב בהית יוסף (או"ח סי' קנח), כי מאחר שנחלקו הראשונים (ר"י ותוס') האם דין נט"י לדבר שטיבלו במשקה הוא משום סרך התרומה (כדין נט"י לאכילת פת), או שהחיוב הוא משום שגופו לא ייטמא ולא ייטמא אוכלים ומשקים נוספים, הרי שמספק יש ליטול ידיים לדבר שטיבולו במשקה, אך אין לברך על נטילה זו, שכן ציווי חכמים לברך ולומר "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים" (מדין לא תסור מכל אשר יורוך) מתייחס לנטילת ידיים (לפת) משום סרך תרומה (כדברי הגמ' חולין קו ע"א שיש מצווה לשמוע את דברי רבי אלעזר בן ערך) ולא לנטילת ידיים משום החשש שגופו לא ייטמא (כשיטת התוס' לענין נט"י לדבר שטיבולו במשקה).
דין נט"י לדבר שטיבולו במשקה נפסק להלכה בשו"ע (או"ח סי' קנח סעי' ד): "אם אוכל דבר שטיבולו באחד משבעה משקין שסימנם: י"ד שח"ט ד"ם דהיינו: יין, דבש, שמן, חלב, טל, דם, מים) ולא נתנגב, ואפילו אין ידיו נוגעות במקום המשקה, צריך נטילה בלא ברכה. הגה: ואפי' אינו מטבל רק ראש הירק או הפרי, אפ"ה יטול בלא ברכה (ב"י)."
וכתב המג"א (סי' קנח סע"ק ח) בשם הלחם חמודות (חולין פ"ח סי' מא), כי המקל בנטילה לדבר שטיבולו במשקה יש לו על מה לסמוך "ופוק חזי מאי עמא דבר" וזאת כשיטת התוספות (פסחים קטו ע"א ד"ה כל שטיבולו) שהנטילה לדבר שטיבולו במשקה אינה חלק מתקנת נטילת ידיים לפת (תקנת ר"א בן ערך כדאיתא בחולין קו ע"א) אלא תקנה חדשה.
אך הט"ז (או"ח סי' תע"ג סע"ק ו) לענין נט"י לפני אכילת הכרפס בליל הסדר כתב, כי בוודאי שאין להקל בנטילה לדבר שטיבולו במשקה וז"ל :"מכאן יש תוכחת מגולה לאותן שאין נזהרין בכל השנה ליטול קודם שיאכל דבר שטיבולו במשקה דמה נשתנה הלילה הזה מכל הימים שבשנה."
וכן פסק בשולחן ערוך הרב (או"ח סי' קנח סעי' ג) "אף על פי שהשותה אין צריך נטילת ידים, מכל מקום אם אוכל דבר שטיבולו במשקה בין שמטבלו עתה בין שהיה מטובל מקודם ואוכל כשהוא מטובל ומלוחלח שלא נתנגב צריך ליטול ידיו תחלה…"
וכן פסק המשנה ברורה (סי' קנח סע"ק כ) "…אבל הרבה אחרונים החמירו מאד בדבר וכתבו דהעיקר כרוב הפוסקים דצריך נטילה מדינא אף בזה"ז, ועיין בביאור הגר"א שגם דעתו כן והחמיר מאד בזה שאף צריך לברך ע"ז ולכן אף דהעולם אין נוהגין לברך עכ"פ אין להקל לאכול בלי נטילה. וצריך לזה כל דיני נטילה כמו לפת."
לאור האמור עולה לכאורה, כי לשיטת המג"א (המקל בנטילת ידיים לדבר שטיבולו במשקה) אין חובת נטילת ידיים לאכילת מופלטה המטובלת בדבש או חמאה (חלבית), אך לשיטת הט"ז (שו"ע הרב, הגר"א והמשנה"ב) אין להקל בנטילה לדבר שטיבולו במשקה, וממילא שיש ליטול ידיים לפני אכילתה (וזאת כאמור לעיל ככל שהמופלטה איננה מוגדרת כלחם אלא כפת הבאה בכיסנין וממילא ברכתה בורא מיני מזונות, וככל שהיא איננה נאכלת בשיעור קביעת סעודה (סי' קסח סעי' ו-ז) שאז ברכתה המוציא, וממילא גם קיימת חובת נטילת ידיים לפני אכילתה כפי שנוטלים לכל סעודת פת).
יצוין כי בדומה לאכילת מופלטה המטובלת בדבש או חמאה (שנחלקו המג"א והט"ז לענין חיוב נט"י לדבר שטיבולו במשקה), כך גם טבילת מיני מאפה וכדו' בקפה או תה, תחייב בנטילת ידיים (לדבר שטיבולו במשקה), וכן טבילת פריכיות אורז וכדו' בגבינה או טחינה (ככל שרובה מים, עי' ערוך השולחן סי' קנח סע"ק י, גמ' בכורות כב ע"א בסוגיית טומאת הציר) תחייב בנטילת ידיים לדבר שטיבולו במשקה.
הדברים נכתבו אך לעורר את לב המעיין ואין בהם כל הוראות הלכה למעשה.
