הגמרא במסכת חולין (קו ע"ב) אומרת כי, כל הנחשב חציצה בטבילה הרי שהוא חוצץ גם בנטילת ידיים, וממילא שיש לבחון מהי חציצה הפוסלת בטבילה כדי לבחון האם טבעת שענודה על האצבע חוצצת בנטילת ידיים.
הגמרא בעירובין (ד ע"ב) לומדת מהפסוק "ורחץ במים את כל בשרו" (ויקרא טז טו) כי, לצורך טהרה על כל הגוף לבוא במים, וממילא ככל שקיים דבר מה על גופו של הטובל אשר חוצץ בינו לבין המים, הרי שאין טבילה זו כשרה.
עוד מוסיפה הגמרא לבאר (ע"פ פי' תוס' ד"ה דבר תורה, ושי' הרמב"ם הלכ' מקוואות פ"ב הלכ' טו) כי, לא כל חציצה פוסלת את הטבילה, אלא חציצה המצויה על רוב גופו של הטובל (או על כל גופו) ואף אם הטובל אינו מקפיד על הימצאותה (וכגון חציצה שאינה מפריעה או שהטובל חפץ בהימצאותה), וכן חציצה המצויה על מיעוט גופו של הטובל אך הוא מקפיד על הימצאותה (כגון מעט לכלוך, צבע המצויים על הגוף), אבל חציצה מועטת שאין הטובל מקפיד עליה, הרי שאין בה כדי לפסול את הטבילה (מעיקר הדין, ואין כאן המקום להרחיב ולבאר את ההלכה למעשה בענין זה).
לאור האמור ניתן לכאורה לומר כי, טבעת הענודה על האצבע הרי שהיא חוצצת רק במעט (שכן היא מצויה על שטח קטן מתוך שטח היד אשר יש לטהרו במי נטילת ידיים) וכן אין העונד מקפיד על הימצאותה, שכן הטבעת נענדת ברצון ולכן לכאורה אין הטבעת מהווה חציצה הפוסלת בנטילת ידיים.
למרות מסקנת הביניים לעיל נראה כי גם טבעת אשר נענדת כאמור ברצון ועונדה חפץ בהימצאותה על אצבעו, פעמים שהיא מהווה חציצה הפוסלת בנטילת ידיים ונבאר את הדברים.
הראשונים (ההגהות אשר"י ברכות פ"ב סי' יא, מובא גם בב"י או"ח סי' קסא) פוסקים כי, לפני נטילת ידיים יש להסיר את הטבעת שכן הטבעת מהווה חציצה הפוסלת.
כראיה מביאים הראשונים את דברי התוספתא במסכ' מקוואות (פ"ו ה"ד) המבחינה בין טבעת שמהודקת על האצבע ומהווה חציצה בנטילת ידיים, לבין טבעת שאינה מהודקת ונתונה על האצבע באפן רפוי שאין בה חציצה, שכן מי הנטילה יכולים להגיע לכל חלקי היד.
ומבארים הראשונים (רא"ש הלכ' מקוואות סי' כו, דבריו מובאים גם בב"י או"ח סי' קסא) כי, למרות שהטבעת המהודקת על האצבע חוצצת רק במיעוט היד, בכל זאת הטבעת מוגדרת כחוצצת, שכן פעמים והטבעת מוסרת מהאצבע, כגון בעת לישת הבצק וכדומה, וממילא לא ניתן לומר שעונד הטבעת אינו מקפיד עליה ואין הוא חפץ בהסרתה כלל, שכן פעמים (אף רחוקות) הטבעת מוסרת.
לאור האמור עולה כי, הגדרת "שאינו מקפיד" לעניין חציצה, איננה נבחנית בשעת נטילת הידיים, אלא ככל ובעת מסוימת העונד מקפיד על הטבעת והיא מוסרת מהאצבע (כגון בעת לישת הבצק, או טבעת שיש בה אבן טובה ובעליה שומר אותה וחושש עליה) הרי שהיא מהווה חציצה שכן העונד אותה "מקפיד" עליה, וממילא רק במקרה שהטבעת מצויה על האצבע מבלי חשש שהיא תינזק וכדו' ואין מסירים אותה, הרי שהיא מוגדרת כטבעת "שאינו מקפיד" והיא אינה מהווה חציצה בנטילת ידיים.
דין זה נפסק להלכה בשולחן ערוך (או"ח סי' קסא סעי' ג) " צריך להסיר הטבעת מעל ידו בשעת נטילת ידים ואפילו הוא רפוי (בית יוסף) ואפילו אינו מקפיד עליו בשעת נטילה הואיל ומקפיד עליו בשעה שעושה מלאכה שלא יטנפו (הרא"ש פרק תינוקת). ונהגו קצת להקל אם הוא רפוי אבל יש להחמיר כי אין אנו בקיאים איזה מיקרי רפוי."
וכתב בפסקי תשובות (או"ח סי' קסא אות י): "ויש הכותבים שבזמננו אין דרך הנשים להוריד הטבעת אף לא בשעת לישה, ולכן אם יודעת בעצמה שהיא אכן אינה מורידה הטבעת בשעת לישה אינה חייבת להוריד הטבעת לנטילת ידיה, ואף לא טבעת שיש עליה אבן טובה, כי גם בזה אין הנשים מקפידות להוריד בשעת לישה, אך תקפיד ליטול ידיה בשפיכת רביעית בבת אחת על כל יד."
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה כלל.
