פעמים שחציצה המצויה על היד איננה פוסלת את הנטילה על אף שהמים המטהרים לא הגיעו אל כל חלקי היד וזאת ממספר טעמים (אשר לכל אחד מהם נדרשים תנאים הלכתיים שונים כדי שהוא יתקיים):
- החציצה נחשבת כחלק מהגוף וממילא נתינת המים על גבי דבר החציצה נחשבת כנתינת המים על היד.
- החציצה גורמת שהמקום עליו היא מצויה אינו נחשב כחלק מהיד וממילא שאין הוא חייב בטהרה.
- חציצה מועטת שאין מקפידים עליה איננה מוגדרת כחציצה הפוסלת.
- מקום החציצה אינו חלק מהיד
הטור (או"ח סי' קסב) מביא את דברי הרא"ש כי, רטייה שעל גבי היד איננה חוצצת בנטילת ידיים ודי בנטילת שאר חלקי היד שאינם מכוסים ברטייה.
הרא"ש מקשה על דברי עצמו מהגמ' במסכת גיטין (טו ע"ב) האומרת שאין נטילת ידיים לחצאין, ולכן נטילה הנעשית על חלקי היד בנפרד ולא בנתינה אחת של מים (ככל שאין היד רטובה בשיעור של טופח ע"מ להטפיח) איננה כשרה (כנפסק בשו"ע או"ח סי' קסב סעי' ג), וכמו כן מפרש הרא"ש את המשנה במסכת ידיים (פ"א מ"א) האומרת שאין מוסיפים על מים ראשונים, שכן יש ליטול את כל שטח היד החייב בטהרה (עי' שו"ע או"ח סי' קסא סעי' ד) בבת אחת (ולא ליטול חלק מהיד ולאחר מכן חלק נוסף), וממילא מקשה הרא"ש על דברי עצמו כאמור, מדוע נטילת ידיים עם רטיה על גבי היד איננה נחשבת כנטילה לחצאין.
ומתרץ הרא"ש שטהרת חלק מהיד שאין עליה רטייה, אינה נחשבת כנטילת ידיים לחצאין, שכן חלק היד המכוסה ברטייה נחשב כאילו שאינו קיים (כמי שנקטעה אצבעו) וזאת משום שלא ניתן להסיר את הרטייה ולטהר את חלק היד המכוסה (או משום שהסרת הרטייה תגרום לכאב, או משום שהריפוי ייפגע וכדו'), ועל כן חלק זה נחשב (לעניין נטילת ידיים) כאילו אינו קיים, וממילא טהרת חלק היד שאינו מכוסה ברטייה, נחשב כטהרת כל היד (הקיימת) ולא כטהרה לחצאין.
לאור האמור עולה כי, קיימת הבחנה בין רטייה שלא ניתן להסירה (כגון מחמת ריפוי) וממילא שהיא אינה מהווה חציצה, לבין רטייה שניתן להסירה (שניתנה על גבי היד בשל מיחוש וכדו') וממילא שהיא מהווה חציצה.
הבחנה זו שבין רטייה הניתנת להסרה לכזו שאיננה ניתנת להסרה נפסקה להלכה בשולחן ערוך: בסימן קסב סעיף י פוסק השולחן ערוך: "מי שיש לו מכה בידו ורטיה עליה, די לו שיטול שאר היד שלא במקום הרטיה, וצריך ליזהר שלא יגע ברטיה, שלא יחזרו המים שעל הרטיה ויטמאו את היד, או ישפוך רביעית על היד כאחת שאז לא נטמאו המים."
ואילו בסימן קסא סעיף א פוסק השולחן ערוך: "צריך ליזהר מחציצה שכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנטילה כגון… רטיה שעל בשרו…"
ומבאר הט"ז (או"ח סי' קסא סע"ק ב) כי, רטייה שמהווה חציצה (כנפסק בסי' קסא) הינה כזו שניתן להסירה שכן היא מונחת על גבי היד בשל מיחוש ולא מחמת מכה, ואילו רטייה שאינה מהווה חציצה (כפי שנפסק בסי' קסב) הינה כזו שלא ניתן להסירה וכגון רטייה שניתנה על גבי המכה.
- חציצה עשויה להיחשב כחלק מהיד
הראשונים (ההגהות אשר"י ברכות פ"ב סי' יא, מובא גם בב"י או"ח סי' קסא) פוסקים כי, לפני נטילת ידיים יש להסיר את הטבעת שכן היא מהווה חציצה הפוסלת.
כראיה מביאים הראשונים את דברי התוספתא במסכ' מקוואות (פ"ו ה"ד) המבחינה בין טבעת שמהודקת על האצבע ומהווה חציצה בנטילת ידיים, לבין טבעת שאינה מהודקת ונתונה על האצבע באפן רפוי שאין בה חציצה, שכן מי הנטילה יכולים להגיע לכל חלקי היד.
ומבארים הראשונים (רא"ש הלכ' מקוואות סי' כו, דבריו מובאים גם בב"י או"ח סי' קסא) כי, למרות שהטבעת המהודקת על האצבע חוצצת רק במיעוט היד, בכל זאת הטבעת מוגדרת כחוצצת, שכן פעמים והטבעת מוסרת מהאצבע, כגון בעת לישת הבצק וכדומה, וממילא לא ניתן לומר שעונד הטבעת אינו מקפיד עליה ואין הוא חפץ בהסרתה כלל, שכן פעמים הטבעת מוסרת.
דין זה נפסק להלכה בשולחן ערוך (או"ח סי' קסא סעי' ג) " צריך להסיר הטבעת מעל ידו בשעת נטילת ידים ואפילו הוא רפוי (בית יוסף) ואפילו אינו מקפיד עליו בשעת נטילה הואיל ומקפיד עליו בשעה שעושה מלאכה שלא יטנפו (הרא"ש פרק תינוקת). ונהגו קצת להקל אם הוא רפוי אבל יש להחמיר כי אין אנו בקיאים איזה מיקרי רפוי."
ומבאר האגרות משה (יו"ד ח"א סי' צז, בביאור הראשון) כי, ניתן לפרש שחציצה שאינו מקפיד עליה איננה פוסלת שכן החציצה מתבטלת לגוף ורואים את דבר החציצה שלא מקפידים להסירו כאילו הוא חלק מהגוף, וממילא שנתינת המים על גבי דבר החציצה נחשבת כנתינת מים על גבי היד.
וז"ל שו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק א סימן צז): "והנה תלוי זה בטעם שאינו מקפיד אינו חוצץ דיש לפרש בשני טעמים (א) דהוא מחמת דנבטל לגוף כיון שלא איכפת לה אם ישאר שם ונחשב כבשרה. (ב) דלאו משום בטול לגוף… ומ"מ אינו חוצץ, ואין לומר משום דא"צ שתהיה כולה במים אלא רובה, דהא אם לא היתה כולה במים אף שערה אחת אינה טבילה כלל מדאורייתא…"
- סיכום
- חציצה המצויה אפילו על רוב חלק היד שחייב בנטילה, פעמים שאינה פוסלת (בהתקיים התנאים ההלכתיים הנדרשים) שכן חלק היד המכוסה בחציצה עשוי להיחשב כאילו אינו קיים (כמי שנקטעה אצבעו) וממילא שאין חלק זה חייב בנטילה.
- חציצה שאין מקפידים עליה ומצויה תדיר על מיעוט משטח היד ("מיעוט שאינו מקפיד") עשויה שלא לפסול את הנטילה (בהתקיים התנאים ההלכתיים הנדרשים) משום שהחציצה מתבטלת לגוף ונחשבת כחלק מצורת היד (לפי' הראשון של האגרות משה) או כביאור השני באגרות משה שהחציצה איננה נחשבת כחלק מהגוף, אך בכל זאת איננה פוסלת (ואין כאן המקום להרחיב בביאור טעם הדברים, עי' עירובין ד ע"ב ובביאור הראשונים והאחרונים האם ההלכה למשה מסיני בענין חציצה באה להקל או להחמיר, עי' תוד"ה דבר ותוס' ישנים ד"ה דבר – עירובין ד ע"ב, ועי' תוס' הרא"ש ד"ה דבר תורה- סוכה ו ע"ב).
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה כלל.
