איתא בתוספתא (ידיים פ"א ה"ג) כי, הנוטל ידיו צריך לשפשפם, ונחלקו הראשונים מהי מטרת פעולת שפששוף הידיים, לשיטת הר"ש (ידיים פ"ב מ"ג) שפשוף משמעו ניגוב (ועי' בב"י סי' קסב המביא את ראיות הר"ש לפרש כן) וממילא חלק ממצוות נטילת הידיים, היא גם פעולת הניגוב. הטעם לחובת ייבוש וניגוב הידיים מצוי בדברי הגמרא במסכת סוטה (ד ע"ב) כי, האוכל לחם בלא ניגוב ידיים כאילו אוכל לחם טמא, ומבאר רש"י שדבר מאוס נקרא גם דבר טמא, ולכן יש לנגב את הידיים לפני האכילה כדי לשמור על הפת שלא תירטב ותימאס.
הרמב"ם בהלכות מקוואות (פרק יא הלכ' ב) פוסק את דברי התוספתא במסכת ידיים כי קיימת חובה לשפשף ידיו לאחר נתינת המים וכדאיתא בתוספתא שהובאה לעיל, אך בהלכות ברכות (פ"ו הלכ' ג) הרמב"ם מתאר את סדר נטילת ידיים לסעודה ופוסק שיש לנגב את ידיו לאחר נתינת המים על ידיו, וממילא מוכיח הבית יוסף (או"ח סי' קסב) כי הרמב"ם סובר שפעולת השפשוף ופעולת ניגוב הן שתי פעולות שונות, שכן הרמב"ם נוקט לשונות שונים לתיאור הפעולות שיש לבצע לאחר נתינת המים, האחת היא פעולת השפשוף והשניה היא פעולת הניגוב (ולהלן יבואר מהו הסדר לביצוען).
ומבאר הדרישה (או"ח סי' קסב סע"ק ד) כי, פעולת השפשוף נועדה להביא את טהרת הידיים להשלמה מלאה ולסילוק של שאריות טומאה ולכלוך, וממילא עולה כי פעולת השפשוף נועדה להשלים את טהרת הידיים, ואילו פעולת הניגוב (שגם היא חלק ממעשה הנטילה) נועדה לסלק את הרטיבות ולייבש את הידיים כדי שלא להרטיב את הלחם כדברי הגמ' במסכ' סוטה שהובאה לעיל (עי' משנה"ב סי' קסב סע"ק כד).
לאור האמור עולה כי הראשונים חולקים מהי פעולת השפשוף, ניגוב הידיים (לשיטת הר"ש) או השלמת הטהרה והניקיון (לשיטת הרמב"ם).
דין השפשוף נפסק להלכה בשולחן ערוך (או"ח סי' קנח סעיף יא)"מברך קודם נטילה שכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן ונהגו שלא לברך עד אחר נטילה משום דפעמים שאין ידיו נקיות ומפני כך מברכין עליהם אחר ששפשף ידיו שכבר ידיו נקיות קודם שיטיל עליהם מים שניים." וכן פסק הרמ"א (או"ח סי' קסב סעי' ב) כי הנוטל ידיו צריך לשפשפם זו בזו.
ומבאר המשנה"ב (סי' קסב סע"ק כד) שמטרת השפשוף היא העברת הלכלוך היטב (כדברי הדרישה שהובאו לעיל), אך מוסיף המשנה"ב שחובה זו היא דין לכתחילה ולא לעיכובא (שכן טהרת הידיים נעשית ברביעית מים וכנפסק בשו"ע או"ח סי' קס סעי' יג – טו).
ובפסקי תשובות מביא את מחלוקת הפוסקים באיזה שלב של נטילת הידיים יש לקיים את פעוךת שפשוף הידיים זו בזו, האם לפני הברכה (באופן שידיו יהיו נקיות וטהורות לגמרי לפני הברכה) או לאחר הברכה וקודם הניגוב (ובאופן שיהיו כמה שיותר פעולות של מצוות הנטילה לאחר אמרית הברכה וקיום דין עובר לעשייתן, עי' תוד"ה פסחים ז ע"ב): "ועפ"י תורת הקבלה יש להקפיד מאד בשפשוף זה כי יש בזה סודות גדולים, ועפ"י המבואר בשו"ע (סי' קנ"ח סעי' י"א) ובחיי אדם (כלל מ' סעי' ד') יש לשפשף לפני הברכה, אך בסידור הרב (בסדר ברכה"נ דיני נט"י) כתב בזה"ל "ואחר ששפך ב"פ על יד זו וב"פ על יד זו, מצות חכמים לשפשפם יפה זו בזו לטהרה יתירה, ולפי ששפשוף זה הוא מכלל מצות נט"י, לכך יברך ברכת ענט"י קודם שפשוף זה, כדי שתהא הברכה עובר לעשיית המצוה וכו', ואם לא בירך קודם השפשוף יברך אח"כ קודם הניגוב", ויראי שמים יוצאים ידי כולם ומשפשפים גם25 קודם הברכה ובכוונה כדי להעביר הלכלוך היטב היטב, וגם לאחר הברכה ובכוונה לשם טהרה יתירה ולהשלמת מצות חכמים."
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה.
