- מקור הדין
הגמרא במסכת ברכות (לח ע"א) אומרת כי על טרימא (תמר שאינו בצורתו המקורית אך אינו מרוסק לגמרי) מברכים ברכת בורא פרי העץ וזאת משום "דבמלתייהו קיימי כדמעיקרא" שכן הריסוק החלקי לא שינה את התמר באופן שגם ברכתו תשתנה.
ומבאר רש"י כי משמעות המילה טרימא היא "כל דבר הכתוש קצת ואינו מרוסק" וממילא עולה כי פרי או ירק שאינם מרוסקים לגמרי ברכתם אינה משתנית ויש לברך עליהם כדינם בורא פרי העץ או פרי האדמה.
נחלקו הראשונים מהי ברכתו של פרי אשר מרוסק לגמרי שאינו בצורתו המקורית, שיטת התרומת הדשן (סי' כט) כי פרי מרוסק לגמרי, ברכתו שהכול נהיה בדברו שכן רק רמת ריסוק חלקית (טרימא) אינה משנה את ברכת הפרי כאמור לעיל, אבל ככל שרמת הריסוק גדולה יותר, אזי הברכה משתנה, כפי שהפרי משתנה ויש לברך שהכול נהיה בדברו.
עוד מבואר בתרומת הדשן, כי לא בכל מקרה שהפרי או הירק כתושים לגמרי ברכתם שהכול נהיה בדברו, שכן הומלתא – עשבי בשמים כתושים ומטובלים בדבש (רש"י יומא פא ע"ב) ברכתה בורא פרי האדמה (כברכת העשבים) וזאת משום שדרך השימוש בעשבים הנ"ל היא באמצעות כתישה וערבוב בדבר מתיקה, וממילא גם כשהם כתושים העשבים נחשבים "קיימי במילתייהו" וברכת לא משתנית.
שיטת הרמב"ם (הלכ' ברכות פ"ח הלכ' ד) כי גם פרי שנעשה עיסה ברכתו בורא פרי העץ ושכן למרות הריסוק ועל אף שהפרי אינו נראה בתוארו המקורי בכל זאת נחשב כי הפרי "קיים במילתיה" (גוף הפרי קיים) ולכן ברכתו אינה משתנית.
- פסק השו"ע והלכה למעשה
להלכה השו"ע (או"ח סי' רב סעי' ז) פוסק את שיטת הרמב"ם: "תמרים שמעכן ביד ועשה מהם עסה והוציא מהם גרעיניהם, אפילו הכי לא נשתנית ברכתן, ומברך עליהם בורא פרי העץ ולבסוף ברכה מעין שלוש"
ומוסיף הרמ"א (שם), כי לפי פסק השו"ע יש לברך בורא פרי העץ על ריבת פירות (פאווידלא בלע"ז) שכן גוף הפרי קיים, אך יש אומרים (תרומת הדשן והב"י סי' רב) שעל אכילת ריבה יש לברך שהכול נהיה בדברו שכן הפרי מרוסק ואינו בתוארו ובצורתו המקורית.
נחלקו הפוסקים האם הרמ"א חולק על פסק השו"ע רק לעניין ברכת הריבה או שהרמ"א חולק גם על ברכת התמרים שנמעכו (ובכל מקרה שהפרי אינו בתוארו ובצורתו המקורית).
המגן אברהם סובר כי הרמ"א חולק על השו"ע רק לעניין ברכת הריבה שכן צורת הפרי אבדה לגמרי על ידי הריסוק והבישול, אבל לעניין תמרים שמיעכן מודה הרמ"א לשו"ע שברכתם בורא פרי העץ וזאת משום "שבשר" הפרי קיים ותוארו ניכר.
אבל הגר"א סובר הרמ"א נחלק עם השו"ע גם על ברכת פרי שרוסק ואינו בתוארו המקורי שיש עליו ברכת שהכול נהיה בדברו.
להלכה למעשה פוסק המשנה"ב (סי' רב סע"ק מב וכן בביאור הלכה ד"ה תמרים שמעכן) שיש לנהוג כשיטת השולחן ערוך ולכן פרי מרוסק שתוארו ניכר וידוע מהו סוג הפרי הרי שברכתו היא בורא פרי העץ, אבל במקרה שהפרי עבר תהליך של עיבוד ואין תוארו ניכר, כגון ריבה שהפרי שהיא מכילה רוסק ועבר תהליך של בישול, מברכים שהכול נהיה בדברו.
עוד פוסק המשנה"ב (סי' רב סע"ק מד) את שיטת התרומת הדשן (סי' כט) כי פירות או ירקות שדרך אכילתם היא על ידי ריסוק וכגון תפוחי אדמה, הרי שברכתם לכתחילה היא כברכתם המקורית בורא פרי העץ או פרי האדמה.
- ברכת השוקולד
לאור האמור, ברכת השוקולד לכאורה היתה צריכה להיות בורא פרי העץ, גם משום פסק השולחן ערוך לעניין תמרים שמעכן (שיש לברך עליהם בורא פרי העץ), וגם משום פסק המשנה"ב (את שיטת התרומת הדשן) שיש לברך את הברכה הראויה (בורא פרי העץ או פרי האדמה) ככל שדרך אכילת הפרי או הירק היא על ידי ריסוק, ולכן מאחר שדרך אכילת פולי הקקאו היא על ידי ריסוק ובישול, הרי שברכתם היא בורא פרי העץ, ובדומה למאכל התפוחי אדמה (פירה) שאף לאחר בישול וריסוק ברכתו בורא פרי האדמה שכן כאמור רוב אכילת תפוחי אדמה היא על ידי עיבוד של בישול וריסוק.
אך כבר כתבו הפוסקים (שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' צא, תשובות והנהגות ח"א סי' קפז) ללמד זכות על מנהג העולם לברך שהכול נהיה בדברו על אכילת שוקולד שכן במאכל השוקולד מעורבים רכיבים רבים נוספים וכן פרי הקקאו בדרך כלל אינו מהווה את רובו של מאכל השוקולד וכן משום שאין פרי הקקאו ניכר, אך למרות האמור יש לכאורה לעיין מהי ברכתו של שוקולד המכיל 60% ויותר של מוצקי קקאו.
וז"ל תשובות והנהגות (כרך א סימן קפז) "לכן כפי הנראה בשאקאלדע אוכלים רק בשביל הטעם הטוב דוקא, וצורת פרי הקקאו משתנית לגמרי על ידי התערובות שנותן טעם וחשוב ולא בטל, ואף אם רובו פרי מעץ, בשוקלדע חשוב יותר התערובות שמטעים ומשנה צורה וטעם, לכן ראוי לברך שהכל דאזלינן בתר טעם וצורה, ולא דמי לשוקלדע לבד העשויה בלי תערובת, שהתערובות שנאכל בשבילו משנה צורתה לגמרי כמ"ש.
וכעת ראיתי במנחת שלמה להגרש"ז אוירבך שליט"א (סימן צ"א) שדן דאפשר דכיון דהקקאו אינו נאכל כלל אלא ע"י תערובת ונשתנה צורתו ע"כ מברך שהכל, אך העיר ע"ז שהרי גם על אינגבער שחוקים שאוכלים עם צוקער מברכין בפה"ע וכמבואר בט"ז וכ"ה במשנ"ב סימן רב ס"ק מ"ד, אף שאינגבאר אינו נאכל אלא ע"י שחיקה ונאכל עם דברים אחרים. ומסיים וצע"ג, ועכ"פ אותם שמערבים קקאו עם סוכר יחד ואוכלים נראה שאם הרוב הוא קקאו צריכין וודאי לברך בפה"ע שהרי לא נהפך לדבר אחר ודומה ממש לאינגבער עכ"ל, אך שוקלדה למשנ"ת עיקרו רק כתבלין להנאת הטעם וטעם התבלין עיקר וכמו שביררנו בזה, ואין דומה לאינגבער שהסוכר אינו העיקר ולכן מברך בפה"ע, ולכן מנהג העולם לברך שהכל על שוקלאדה שפיר יש על מה לסמוך וכנתבאר."
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כל הוראות הלכה למעשה
