- מקור הדין
הגמרא במסכת שבת (קיט ע"ב) אומרת כי יש לומר את פסוקי ויכולו השמים וכו' (בראשית ב א-ג) בתפילת ערבית של שבת. "אמר רבא ואיתימא ר' יהושע בן לוי אפילו יחיד המתפלל בע"ש צריך לומר ויכולו דאמר רב המנונא כל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שנאמר ויכולו אל תקרי ויכולו אלא ויכלו"
ומבאר הטור (או"ח סימן רסח) כי פסוקי ויכולו צריכים להיאמר בברכה האמצעית של תפילת ערבית ולאחר אמירת אתה קידשת את יום השביעי וכו " וזה נוסחו …. אתה קדשת את יום השביעי לשמך תכלית מעשה שמים וארץ וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים וכן כתוב בתורתך ויכולו וגו' ויכל אלהים
כתבו הראשונים (תוספות פסחים קו ע"א ד"ה זוכרהו, טור או"ח סימן רסח) כי בנוסף לאמירת ויכולו בתפילה שבלחש, יש לחזור ולומר פעם נוספת את פסוקי ויכולו גם לאחר התפילה וזאת משני נימוקים ששניהם נוגעים למעלה ולחשיבות שיש באמירת פסוקי ויכולו.
הנימוק הראשון, כי יש לומר את פסוקי ויכולו בכל שבתות השנה לרבות שבת שחל בה יום טוב, וביאור הדברים הוא, כי מאחר שהברכה האמצעית של תפילת יום טוב היא ברכת "אתה בחרתנו" והיא אינה כוללת את פסוקי ויכולו, הרי שקיים חשש שמא ביום טוב שחל להיות בשבת לא ישלימו את אמירת פסוקי ויכולו לאחר התפילה, לכן תיקנו לומר בכל שבת לאחר תפילת ערבית את פסוקי ויכולו וממילא שגם ביום טוב שחל להיות בשבת ייאמרו הפסוקים לאחר התפילה.
הנימוק שני הוא כדי להוציא ידי חובה את אלו שאינם יודעים לומר את הפסוקים ולכן הציבור כולו חוזר ואומר את פסוקי ויכולו בקול רם לאחר התפילה שבלחש. וז"ל הטור (או"ח סימן רסח) "וחוזרים ואומרים ויכולו בציבור משום י"ט שחל להיות בשבת שאין אומרים אותו בתפילה שמתפללין אתה בחרתנו ואז צריך לאומרו מפני שלא אמרוהו בתפלה ואגב זה תיקנו לומר בכל השבתות וגם להוציא מי שאינו יודע אותו."
מלבד אמירת פסוקי ויכולו בתפילה ולאחריה, פסוקי ויכולו נאמרים בליל שבת פעם שלישית גם בקידוש כנפסק בשולחן עורך (או"ח סימן רעא סעיף י).
- החשיבות שבאמירת פסוקי ויכולו
כתבו הפוסקים (אליהו רבה סימן רסח סע"ק יב) כי יש עניין לומר ג' פעמים בליל שבת את פסוקי ויכולו ומלבד הטעמים המוזכרים לעיל על דרך הנגלה, ישנם טעמים נוספים וז"ל: "ומהאי טעמא אמר זקני הגאון [מה"ר אהרן שמעון] ז"ל הא [דאמרו חז"ל שבת קי"ט ע"ב] דכל האומר ויכולו [בערב שבת, שני] מלאכי השרת המלוין לו אומרים [ישעיה ו, ז] וסר עונך וכו', משום דאמרינן באבן העזר [סימן קנד, סדר הגט רמ"א ס"ב] דאומרים לעדים בגט שיהרהרו בתשובה כי רשע פסול לעדות, לכך אומרים לו וסר עונך. ור"ד אבודרהם [עמוד קמז] כתב וסר עונך שאינו בכלל אם לא יגיד ונשא עונו [ויקרא ה, א] דהא אומרים עדות. ובמדרש אמר ג' פעמים אשר בויכלו כמו בפרשת פרה אדומה [במדבר יט, ב], להורות שהאומר ג' פעמים ויכלו מתכפר. ובצרור המור [בראשית ב, ב פסוק וישבות ביום השביעי ד"ה והנה] טעם אחר על ג' פעמים נגד ג' עולמות עולם עליון ואמצעי ותחתון לומר שהקב"ה ברא כולם, ורבינו ירוחם דף ק"ב [ע"א] לפי שיש חיזוק בג' פעמים אומרו ג' פעמים בתפלה ואחר תפלה וקידוש, ועיין [אליה רבה] ס"ק י"ד וסימן רע"א ס"ק י"ט:"
[טעם נוסף לומר את פסוקי ויכולו ג' פעמים בליל שבת מובא גם בקבלת האר"י עי' שער הכוונות דרושי שבת דרוש יא, דרוש ערבית ליל שבת (דרוש ב)[
- ביאור האור החיים את חשיבות אמירת פסוקי ויכולו
לעיל הובאו דברי הגמרא במסכת שבת (קיט ע"ב) שכל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שנאמר ויכולו אל תקרי ויכולו אלא ויכלו.
האור החיים הקדוש (בראשית ב ג) מבאר כי האומר ויכולו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית משום שהקב"ה ברא את העולם באופן שיחזיק שישה ימים בלבד ועל ידי שמירת השבת העולם מקבל חיות לשישה ימים נוספים וכך חוזר חלילה מידי שבוע.
לאור האמור מבאר האור החיים, כי כל המעיד שהקב"ה ברא שמים וארץ ומקדש ושומר את השבת כהלכתה הרי שבכך הוא שותף לקב"ה במתן חיות לעולם לשישה הימים הבאים
וז"ל האור החיים: אכן מצינו כי הקדוש ברוך הוא גילה הדבר במה שאמר (שמות כ) בעשרת הדברות כי ששת ימים עשה ה' את השמים וגו' הרי גילה כי בשעת הבריאה לא ברא ה' כח בעולם זולת לעמוד ששת ימים לטעם הנודע לו גם ידוע ליודעי אמת. ונתחכם ה' וברא יום אחד הוא ידוע לה' ובו ביום חוזר ה' ומשפיע נפש לעולם שיעור המקיים עוד ששת ימים וכן על זה הדרך וזולת זה היום היה העולם חרב בגמר ששת ימים וחוזר לתוהו ובוהו וצריך ה' להכינו פעם ב' ובאמצעות שבת העולם עומד, והוא אומרו כי בו פירוש באמצעות יום זה שבת מכל מלאכתו ופירש מה הוא המלאכה היא הבריאה עצמה כי לא מהתיקון שהוא המעשה לבד שבת אלא גם מהבריאה, וכבר כתבתי למעלה שהבריאה היא יש מאין והוא מה שנברא ביום ראשון בדיבור אחד והמעשה הוא התיקון אשר תיקן דבר יום ביומו ובאמצעות יום שבת משפיע בכללות העולמות רוח המקיימת עוד ששת ימים.
ולפי פירושינו זה מצאנו נחת רוח במאמר אחד שאמרו ז"ל (שבת קיט ב) כל המקדש וכו' ואומר ויכלו וגו' כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ע"כ. ודבריהם רחוקים ודחוקים לפי הנראה מי שמע כזאת שיבא אדם וישתתף בדבר שכבר נגמרה מלאכתו אין אחר מעשה כלום ובמה יעשה שותף. עוד מה היא הפעולה הגדולה הזאת שבאמצעותה ישיג השגה זו:
ועוד לו יהיה שיהיה מעשה זה גדול עד מאוד מנין להם לומר דבר זה שהוא נעשה שותף ואם לצד הגדלת השכר היה להם להגדיל שכרו לחלק לו ברבים (ישעי' נג) ואורך ימים וגבורה ועושר וכו' ומנין מצאו להאריך לשון לצד עילאה להשתתף עמו במעשה בראשית.
ולמה שפירשתי אמת יהגה חכם ודבר ה' בפיהם אמת בטעם צודק כי להיות שהשבת הוא המקיים העולם כל ששת ימים ואחר עבור ששת ימים יבא שבת אחרת ויחייהו ויקיימהו עוד ששת ימים אחרים, ולך לדעת כי מציאות השבת בעולם הוא קיומו שמקיימים אותו כי אם אין מקיימים שבת אין שבת, ותמצא שאמרו ז"ל (שבת קנא ב) חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה ואם אין שומר שבת מה זאת עושה. ולזה כל המקדש את השבת וכו' פירוש מקיים ושומר קדושתו באמצעות זה ישנו לשבת ומאמצעותו מתקיים העולם.
הראת לדעת כי הוא המקיים העולם ואין לך שותף גדול מזה כדין וכהלכה.
ולך לדעת כי מיום ברא אלהים אדם לא חסר העולם דבר המעמיד צדיק יסוד עולם שהוא שומר שבת כי אדם שומר שבת היה ע"ה (שוח"ט צב) ואחריו קם שת בנו כי הוא היה צדיק גמור ואחריו כמה צדיקים וכשזה נופל כבר בא השמש שומר שבת מתושלח וכו' נח שם אברהם וכו' ומשם לא פסקה שמירת שבת מישראל ואפילו במצרים היו שומרי שבתות כמאמרם ז"ל (שמו"ר פ"א) ונכון. והגם שכתבנו למעלה בפירוש פסוק ויכלו כי העמדת העולם הוא בחשק הקבלת אור המקיף והישר בנעלמות אין זה מכחיש לדברינו כאן כי זולת השבת אין השגה בעולם להכיר לכסוף ולכלות אל הבורא והבן."
