- מקור הדין
נחלקו התוס' והרבינו יונה האם תפילת נשמת כל חי נאמרה בשבת כחלק מפסוקי דזמרה כבר בתקופת המשנה, או רק בתקופת הגאונים.
המשנה במסכת פסחים (קיז ע"ב) אומרת, כי על הכוס הרביעית בליל הסדר יש לגמור את הלל ולומר את ברכת השיר ובהמשך הסוגיא מבארת הגמרא (קיח ע"א) כי לשיטת רבי יוחנן ברכת השיר היא תפילת נשמת כל חי.
התוספות (פסחים קיח ע"א ד"ה רבי) מבארים כי תפילת נשמת כל חי מוגדרת כברכת השיר משום שהיא נאמרת לאחר שירת פסוקי דזמרה בשבת. "וקורא נשמת כל חי ברכת השיר לפי שבשבתות אומרים אותו אחר פסוקי דזמרה" מדברי התוספות עולה כי כבר בזמן התנאים נאמרה תפילת נשמת כל חי בשבת.
רבינו יונה במסכת ברכות (כד ע"א בדפי הרי"ף ד"ה הכורע) וכן הריטב"א ועוד ראשונים סוברים כי תפילת נשמת כל חי נכנסה לסידור התפילה רק בתקופת הגאונים. רבינו יונה מתייחס לאיסור לכרוע במקומות שחכמים לא תיקנו בהם כריעה כגון בהלל או באמירת "ולך אנחנו מודים" שבנשמת כל חי
וז"ל רבינו יונה: "…ומכאן נראה שהמנהג שנוהגים קצת בני אדם לשחות כשאומרים בנשמת כל חי ולך לבדך אנחנו מודים שאינו נכון שהרי נראה בכאן ששאר כריעות אין לו לכרוע אלא אותם שתקנו חכמים ומה שהזכיר אלו בלבד ולא הזכיר הודאה של נשמת כל חי מפני שאין אמירת נשמת כל חי מבורר כמו הלל וברכת המזון אלא מנהג הגאונים לפיכך לא הזכיר אלא אלו אבל ה"ה לכל שאר הודאות שאין כורעין בהם אלא בהודאה של תפלה בלבד."
- האם נשמת כל חי היא חלק מפסוקי דזמרה או תחילת ברכת ישתבח
מדברי הטור בהלכות שבת (סימן רפא) משמע שתפילת נשמת כל חי נחשבת כחלק מפסוקי דזמרה שכן לשיטת הטור תפילת נשמת כל חי נאמרת משום שיש בה הזכרת יציאת מצרים ולכן הסמיכו את נשמת כל חי לשירת אז ישיר וז"ל הטור: "ומוסיפין נשמת שיש בו מעניין יציאת מצרים לכך סמכוהו אצל השירה".
מלשון האבודרהם (שחרית של שבת) משמע לכאורה שתפילת נשמת כל חי הינה חלק מברכת ישתבח והיא איננה חלק מפסוקי דזמרה, שכן לאחר פירוט סדר אמירת פסוקי דזמרה של שבת כותב האבודרהם כי עם סיום אז ישיר שליח הציבור מתחיל את תפילתו באמירת נשמת כל חי "… ואומר אחר כך אשרי יושבי ביתך וגו' ושאר המזמורים ושירת הים עד ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד כמו שאומרים בחול, ואח"כ עומד ש"ץ ואומר בקול רם נשמת כל חי…"
כך גם משמע מדברי הכל בו (סימן לז) כי עם סיום פסוקי דזמרה באמירת אז ישיר מתחילה תפילת שליח הציבור באמירת נשמת כל חי וכן מוסיף הכל בו כי בכל אחד מהמועדים שליח הציבור מתחיל את תפילתו בפסוק אחר שבתפילת נשמת כל חי ובהתאם לעניינו של החג.
וז"ל הכל בו (סימן לז): "ואחר חזרת הסדר הולכין לבית הכנסת ואומרים פסוקי דזמרה, מוסיפין בהן מזמורים יש מהם מדברים מיצירה ויש מהם מדברים מן התורה שנתנה בשבת, ולכבוד ימים טובים אנו אומרים אותן כמו בשבת, ואח"כ יורד שליח צבור לפני התיבה ופותח בקול רם נשמת כל חי וכו'.
כתב ה"ר מאיר בשבועות מתחיל החזן האל בתעצומות עוזך בשביל מתן תורה שהתורה נקראת עוז שנאמר (תהלים כט, יא) ה' עוז לעמו יתן, ובסוכות ובשמיני עצרת ובשמחת תורה מתחיל הגדול בכבוד שמך לפי שנאמר (ישעיה כו, טו) יספת לגוי נכבדת ונדרש בפסיקתא על האבות ושמיני ושמחת תורה, ובפסח מתחיל הגבור לנצח לפי שהקב"ה נראה כגבור על הים, ובראש השנה ויום הכפורים מתחיל המלך היושב לפי שהקב"ה יושב בדין."
כדברי הכל בו כתב גם האורחות חיים (חלק א סדר תפלת שבת שחרית אות א) כי לאחר סיום פסוקי דזמרה שליח הציבור יורד לפני התיבה ופותח בנעימה ובקול רם את אמירת נשמת כל חי וממילא משמע מדבריו שתפילת נשמת כל חי איננה חלק מפסוקי דזמרה, אלא היא תחילת תפילת שליח הציבור של ברכת ישתבח
[יוער כי לאור דברי האבודרהם והכול בו מובן מדוע לשיטת רבי יוחנן בפסחים תפילת נשמת כל חי נקראת ברכת השיר וזאת משום שהיא חלק מברכת ישתבח ולכן היא מקבלת שם של ברכה – ברכת השיר [ויש לעיין לשיטת הטור מדוע נשמת כל חי מוגדרת כברת השיר].
למחלוקת הטור והראשונים האם נשמת כל חי נחשבת כחלק מברכת ישתבח או מפסוקי דזמרה יש נפקא מינה הלכתית במקרה שהמתפלל איחר לבית הכנסת ואין לו שהות לומר את כל פסוקי דזמרה, אלא הוא נאלץ לדלג חלק מהמזמורים כדי להתפלל עם הציבור.
אם נשמת כל חי הינה חלק מפסוקי דזמרה, הרי שיש סברה לומר כי המתפלל רשאי לדלג על אמירתה כדי להתפלל עם הציבור, אך אם תפילת נשמת כל חי היא חלק מברכת ישתבח הרי שלכאורה אין לדלג על אמירתה.
בעניין דילוג המאחר על אמירת נשמת כל חי כתב החיי אדם (כלל יט סעיף ו) בשם הגר"א כי בשבת אין לומר את ברכת ישתבח ללא אמירת נשמת כל חי ולכן המאחר לבוא לבית הכנסת אין לו לדלג על נשמת כל חי.
וז"ל החיי אדם (כלל יט סעיף ו): "נראה לי דבשבת ידלג המזמורים שמוסיפין בשבת מן "למנצח" עד "יהי כבוד", ויאמר כמו בחול, כי הם תדירים. ואם יש שהות יותר, יאמר "למנצח" "ולדוד בשנותו" "ותפלה למשה", והם קודמין לשאר מזמורים (כדאיתא בזוהר). ועוד נראה לי דבשבת מחוייב לומר "נשמת" והיא נקראת ברכת השיר, ומוטב שידלג מזמורים. ואם אין שהות כלל, יאמר ברוך שאמר ותהלה לדוד ויאמר נשמת וישתבח. ונראה לי דאסור להתחיל בשבת ישתבח אלא דוקא נשמת. וכמדומה ששמעתי כן בשם הגר"א שנשמת נקראת ברכת השיר (כדאיתא בע"פ שם)"
- הטעם שנתקן לומר נשמת כל חי בשבת
הלבוש (או"ח סימן רפא) וכן סדר היום (סדר תפילת שחרית של שבת) מבארים שאמירת נשמת כל חי בשבת נתקנה משום הנשמה היתרה שיש לאדם בשבת וממילא שיש להוסיף ולהרבות בשבח והודאה על כל הטובות שגמלנו ה'.
וז"ל סדר היום (סדר תפילת שחרית של שבת): "נשמת כל חי נתקן בשבת משום שנתוסף לנו נשמה יתירה בשבת מוסיפין אלו שבח והודאה להשם יתברך על כל הטוב והגמול שגמל עמנו מיום היותנו וגומל עמנו בכל עת ובכל שעה ואין אנו כדאים לשבח לפניו. ואילו פינו מלא וכו' אין אנו מספיקין להודות וכו' וכל אלו הענינים מתבארים בספר הזוהר פרשת תרומה והמשכיל יבין.
מקור הדברים לשיטת רבי משה בן מכיר (בעל ספר סדר היום) הוא בדברי הזוהר פרשת ויקהל [תרומה] (עמוד רה ע"ב) "האי יומא איהו יומא דנשמתין דאתעטרא ההוא צרורא דנשמתין (בתושבחן דמאריהון), בג"כ משבחי בתושבחן תשבחתא דנשמתא, והיינו (קלח א) נשמת כל חי תברך את שמך יי' אלהינו ורוח כל בשר וכו',"
הרוקח (פירושי סידור התפילה לרוקח [פח] נשמת כל חי) מבאר כי במזמור נשמת כל חי יש רפ"ה תיבות כנגד רפ"ה תיבות שיש בפסוקי התורה העוסקים בעניינה של השבת ובפרק התהילים מזמור שיר ליום השבת: "בנשמת כל חי רפ"ה תיבות כמניין תיבות שיש באילו פרשיות, מן אך את שבתותי תשמורו עד וינפש פ"ג תיבות, שמור את יום השבת עד יום השבת ס"ד תיבות, מן ויכל אלקים את יום עד לעשות ל' תיבות, ומזמור שבת מן טוב להודות עד ולא עולתה בו ק"ח תיבות, הרי רפ"ה תיבות, לכך תקנו רפ"ה תיבות בנשמת."
