פרופיל מקיף: מי אתה יאסר אבו שבאב – והאם ישראל תתחרט על התמיכה בו?

בעוד צה"ל ממשיך ללחום ברצועת עזה, החלטה סודית של ישראל לחמש מיליציה פלסטינית בראשותו של יאסר אבו שבאב – לשעבר סוחר סמים, גנב ומעורב בסחיטה – הפכה לאחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת בזירה הביטחונית הישראלית. המהלך, שנחשף על ידי אביגדור ליברמן, מעורר שאלות קשות על עקרונות המדיניות הביטחונית הישראלית ועל הלקחים שלא נלמדו מהעבר.

החלטת ישראל לחמש את אבו שבאב נובעת משיקול ברור – חיסכון בחיים של חיילי צה"ל. אך מומחי ביטחון מזהירים כי המהלך עשוי ליצור בעיות אסטרטגיות חמורות יותר מאלו שהוא בא לפתור. התמונה המורכבת שעלתה מהמחקר חושפת דמות שנויה במחלוקת, החלטות שהתקבלו בחדרי חדרים, ופוטנציאל לחזרה על טעויות היסטוריות מכבידות.

הבדואי שהפך למיליציונר

יאסר אבו שבאב, שנולד ב-19 בדצמבר 1993, הוא פלסטיני ממשפחה בדואית משבט תראבין הפרוש על פני ישראל, מצרים, עזה וירדן. לפני המלחמה, תמונת חייו הייתה רחוקה מכל דמיון לגיבור לאומי – הוא ישב בכלא חמאס באשמות של גניבה, סחר בסמים וסחיטה. בעיקר עסק בהברחת חשיש וכדורי הזיה לישראל ונחשב ל"עבריין מקומי" בעיני הרשויות הפלסטיניות.

המפנה בחייו הגיע עם פרוץ המלחמה באוקטובר 2023. כשהתקפות צה"ל הרסו את בתי הכלא של חמאס, אבו שבאב נמלט יחד עם מאות אסירים אחרים. אך במקום להיעלם, הוא החליט לנצל את הכאוס ליצירת כוח צבאי משלו.

בתחילה כינה את יחידתו "יחידת לוחמה בטרור" או "השירות נגד הטרור", אך מ-10 במאי 2025 החל להציגה כ"הכוחות העממיים" המונה 100-300 חמושים, רובם קצינים לשעבר ברשות הפלסטינית. המיליציה שלו פועלת בעיקר במזרח רפיח, באזור הנמצא בשליטה ישראלית מלאה.

בין אוקטובר 2024 לינואר 2025, המיליציה תקפה שיירות סיוע הומניטרי, גרמה למותם של נהגים וגנבה סחורות שנמכרו בשוק השחור. האו"ם מאשים אותו בדבר ההפוך לחלוטין מזה שהוא טוען כיום – בביזת משאיות הסיוע ומכירתן מחדש לאוכלוסייה. ג'ונתן וויטול מ-OCHA טען כי "הגניבה האמיתית של הסיוע מתחילת המלחמה" נעשית "תחת עינם של כוחות ישראליים".

ממאי 2025, אבו שבאב שינה את הנרטיב והחל לטעון כי קבוצתו מגנה על שיירות סיוע ומתנגדת לטרור, ואף טען לקשר עם הרשות הפלסטינית – שהכחישה כל קשר איתו.

החלטה בחדרי חדרים ללא אישור קבינט

המהלך הישראלי לחמש את המיליציה של אבו שבאב לא נולד בוועדות הביטחון או במליאת הקבינט, אלא בפגישה אישית בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לראש השב"כ היוצא רונן בר. אביגדור ליברמן חשף כי "ההחלטה לא עברה אישור קבינט", תוך דילוג על הנוהל הרגיל.

השב"כ הוביל את המבצע עם שותפות של צה"ל, בתיאום עם שר הביטחון והרמטכ"ל. הנשק שסופק למיליציה כלל רובי קלצ'ניקוב, נשק קל ומאות אקדחים – חלקם כלי נשק שנתפסו כשלל מחמאס במהלך פעולות צה"ל. בתמונות שפורסמו נראו אנשיו של אבו שבאב עם קסדות, אפודים מגנים ומדים צבאיים עם סמלים של "Counter-Terrorism Unit".

נתניהו הגן על ההחלטה בראיון לטופז לוק באחד מסרטוני 'העדכון היומי': "בעצה עם אנשי הביטחון עשינו שימוש בחמולות בעזה שמתנגדות לחמאס. מה רע בזה? זה רק טוב. זה חוסך חיים של חיילי צה"ל". לשכתו הוסיפה כי "ישראל פועלת להכרעת החמאס בדרכים שונות ומגוונות בהמלצת כל ראשי מערכת הביטחון".

פיצול חד בזירה הפוליטית

החשיפה העלתה סערה פוליטית חריפה בישראל. ליברמן, שחשף את הפרשה בניגוד לצנזורה, האשים את נתניהו בחזרה על טעות היסטורית: "כמו שפעם הוא ניסה לבנות את חמאס כמשקל נגד הרשות הפלסטינית, עכשיו הוא בונה את דאעש כמשקל נגד לחמאס". ליברמן הזהיר כי "הממשלה מעבירה נשק לכנופיות בעזה כדי לבנות מוקד כוח חדש נגד חמאס, והסוף ידוע מראש: אותן חמולות יפנו את הנשק הזה נגד אזרחי ישראל וחיילי צה"ל".

יאיר גולן, ראש מפלגת הדמוקרטים, הצטרף לביקורת: "במקום להביא לעסקה, לעשות הסדרים עם הציר הסוני המתון, ולהחזיר את החטופים והביטחון לאזרחי ישראל, הוא יוצר פצצת זמן חדשה בעזה".

מנגד, גורמי ביטחון בכירים הגנו על המהלך. מקור ביטחוני בכיר אמר: "זהו מהלך שחוסך חיים. זה מאמץ מנוהל עם מטרה ארוכת טווח: יצירת מבנים ממשלתיים חלופיים שמאתגרים את המונופול של חמאס על הכוח". דובר צה"ל תא"ל אפי דפרין הסביר: "אני יכול לומר שאנו פועלים בדרכים שונות נגד שלטון חמאס".

תגובות פלסטיניות סוערות ודחייה משפחתית

בזירה הפלסטינית, אבו שבאב הפך לדמות מבודדת ומאוימת. חמאס האשים אותו ב"בגידה" ובשיתוף פעולה עם ישראל, ודובר הארגון הכריז: "אנו נשבעים להמשיך להתעמת עם מאורות הפושע הזה והכנופיה שלו, ללא קשר למחיר הקרבנות שנשלם".

בנובמבר 2024, חמאס ביצע התקפה קטלנית נגד אנשי המיליציה. בדיווח בעיתון הלבנוני "אל-אח'באר" צוין כי התקפה זו הביאה למותו של אחיו של אבו שבאב וכ-9 מחברי הקבוצה. בינואר 2025 הוציא חמאס להורג גם את אחד מעוזריו הבכירים.

עוד יותר מכאיב עבור אבו שבאב היה הנידוי המשפחתי. ב-30 במאי 2025 ראשי חמולת אבו שבאב הכריזו על "התנערות מוחלטת" ממנו והזהירו כי "דמו מותר" אם לא ייכנע למנהיגי השבט. המשפחה האשימה אותו בכך שהוא "מכתים את מורשת המשפחה" שעמדה תמיד עם העם הפלסטיני.

למרות זאת, אבו שבאב טוען לקשרים עם הרשות הפלסטינית. הוא הצהיר כי פועל "תחת השלטון הלגיטימי הפלסטיני" ובתיאום עם הרשות, אך לשכת דובר הכוחות הפלסטיניים הכחישה כל קשר איתו. מקורות ברשות הפלסטינית דיווחו כי היא משלמת משכורות למיליציה דרך בהאא בלושה, קצין מודיעין בכיר בעזה.

בתגובה להאשמות, אבו שבאב הכחיש בראיון לגלי צה"ל קבלת נשק מישראל: "הנשק שלנו לא מישראל – זה נשק פשוט שאספנו מהאוכלוסייה המקומית". הוא גם דחה קשרים לדאעש: "אין לנו קשר לאף מדינה או ארגון. השמועות האלה נועדו לפגוע במוניטין שלנו".

מומחים מזהירים מפני חזרה על טעויות העבר

הביקורת החריפה ביותר על המהלך הגיעה ממומחי הביטחון הבכירים במדינה. ד"ר מיכאל מילשטיין ממרכז דיין למחקרים על המזרח התיכון הציג הערכה קשה במיוחד: "כולם שאני מדבר איתם בעזה אומרים שבני משפחת אבו שבאב הם סוחרי סמים וגנבים. לפני שהפכו לפרוקסי של ישראל, הם בזזו שיירות סיוע".

מילשטיין הזהיר כי "נראה שהשב"כ או הצבא חשבו שזה רעיון נפלא להפוך את המיליציה הזו, הכנופיה בעצם, לפרוקסי, לתת להם נשק וכסף ומחסה". הוא הגדיר את המהלך כ"פנטזיה, לא משהו שניתן באמת לתאר כאסטרטגיה" והוסיף: "אני באמת מקווה שזה לא יסתיים באסון".

מילשטיין ציין דפוס מדאיג: "סיפור אבו שבאב מפחיד אותי הכי הרבה. זה ברור לחלוטין שישראל תומכת או סובלת את הכנופיה הזו, וזה משקף את הדפוסים הגרועים ביותר של ההתנהגות הישראלית בעבר בעולם הערבי".

המועצה האירופית ליחסי חוץ תיארה את אבו שבאב כ"מנהיג כנופיית פשע הפועלת באזור רפיח הנחשדת בביזת משאיות סיוע". מוחמד שהאדה מהארגון העריך כי "רוב האנשים בעזה לעולם לא יחשבו להצטרף אליו מחשש להיחשב משתפי פעולה".

ניתוח אסטרטגי: בין טקטיקה לאסטרטגיה

המבט האסטרטגי על המהלך חושף תמונה מורכבת של יתרונות קצרי טווח מול סיכונים ארוכי טווח. היתרונות הטקטיים ברורים: הפחתת חשיפה של חיילי צה"ל, יצירת אתגר לריבונות חמאס, ובקרה על זרימת הסיוע ההומניטרי. גורם ביטחוני הסביר כי "הוא עשוי לשרת את האינטרסים שלנו עכשיו, אבל הוא יכול להפוך לבעיה ארוכת טווח".

השוואה היסטורית מדגישה את המסוכנות של דפוס זה. ישראל תמכה בעבר בחמאס כמשקל נגד הרשות הפלסטינית, מהלך שהסתיים בטרגדיה ה-7 באוקטובר. כעת, לפי מבקרי המדיניות, היא חוזרת על אותה טעות עם גורם עוד יותר לא יציב ובעל רקע פלילי רחב.

הסיכונים ארוכי הטווח כוללים פוטנציאל להפניית הנשק נגד ישראל, העמקת הכאוס בעזה, פגיעה ביכולת ישראל לטפח חלופות לגיטימיות לחמאס, ויצירת תקדים מסוכן לחימוש כנופיות פשע. מומחים מציינים כי אופיו הפלילי הרחב של אבו שבאב והעובדה שגם משפחתו התנערה ממנו מקשים מאוד על כל נסיון להציגו כחלופה לגיטימית לשלטון.

בהתבסס על הממצאים והביקורות, נדרשת הערכה מחדש מיידית של המדיניות. ישראל צריכה לשקול הפסקה הדרגתית של התמיכה באבו שבאב תוך חיפוש אחר חלופות יותר לגיטימיות. במקביל, נדרש דיון קבינט רחב על המדיניות כלפי גורמים מקומיים בעזה, כולל קביעת קריטריונים ברורים לזיהוי ותמיכה בגורמים אמינים.

חשוב לפתח מנגנוני בקרה על נשק שנמסר לגורמים מקומיים ולהקים מנגנון בקרה פרלמנטרי על מבצעים מסוג זה. יש לשקול העמקת הקשר עם גורמים מתונים ברשות הפלסטינית במקום הסתמכות על כנופיות פשע מקומיות.

לצד המחלוקות, עובדה אחת נותרת ברורה: המציאות הביטחונית המורכבת בעזה דורשת פתרונות חדשניים. השאלה היא האם המהלך הנוכחי מהווה פתרון אמיתי או שמא הוא יוצר בעיות חדשות וחמורות יותר. בשלב זה, הערכות המומחים נוטות לכיוון השני – וזו אזהרה שישראל חייבת לשקול ברצינות לפני שתמצא עצמה, שוב, מתמודדת עם תוצאות לא רצויות של החלטות טקטיות קצרות ראייה.

המקרה של יאסר אבו שבאב מדגים את המתח הקבוע בין הצורך הטקטי המיידי לבין החשיבה האסטרטגית ארוכת הטווח. בעוד שהמהלך עשוי לחסוך חיים ישראליים בטווח הקצר, השאלות הרבות סביב אמינותו, יציבותו וכוונותיו העתידיות של אבו שבאב מעוררות חששות כבדים. הביקורת המקצועית החריפה, ההתנגדות הפוליטית הרחבה, והדחייה הפלסטינית הכמעט אוניברסלית מצביעות על כך שמדובר במהלך בעייתי שעלול ליצור יותר בעיות מאשר הוא פותר.

אם ישראל לא תיזהר, היא עלולה למצוא עצמה תקועה עם עוד "שותף" לא רצוי – הפעם, כזה שאפילו בני משפחתו שלו לא רצו בו.