העימות – נקודת מפנה? / דעה

בעתיד, כאשר הפרשנים ינסו להסביר את המהפך שהתחולל בבחירות בארצות הברית, איך המועמדת הכמעט-אלמונית הצליחה לנצח את האריה למוד הקרבות, הם ישימו את האצבע על העימות הזה, כאן החל המהפך.

אנחנו כישראלים ויהודים כמובן מעדיפים את טראמפ, הקדנציה שלו הייתה מלאת ניסים עבורנו, ואת פירותיה אנו אוכלים ובנינו נאכל עוד דורות, הלוואי וייבחר שוב, אך אנחנו צריכים לדעת להפריד בין משאלות לב לבין מציאות בדרך הטבע.

והמציאות היא כרגע לטובתה של המועמדת, הציבור האמריקאי לא ממש אוהב את הבוטות של מר טראמפ, אבל כל זמן שמולו עמד, ליתר דיוק בקושי עמד, קשיש חביב עם תסמיני דמנציה, העדיפו את המוכר והברור, אבל עכשיו זה כבר סיפור אחר.

היא הגיעה מוכנה כראוי, לכל שאלה הייתה לה מיד תשובה, לכל תשובה המשך, ולכל מילה שלו היא ענתה בסיסמאות מוכנות שדקלמה מתוך מה שלימדו אותה.

יש להניח כי לקראת העימות הבא הוא כבר ישפר עמדות ויעשה את מה שהיא עשתה, במשך שבוע וחצי תוך הסתגרות מעל העולם: הוא יתכונן היטב לעימות, בלי לסמוך יותר מידי על עצמו ויכולת המשחק שלו.

יש לקוות שזה יעזור, אך כפי שזה נראה כעת, כאשר המשחק הוא על חודו של קול, וכל היספאני ממישיגן יכול להכריע את הכף, המטוטלת נוטה בבירור לצד שלה.

ולכן צריך לשים לב היטב למילים שהיא מדברת על ישראל, החל מהרגע הראשון ועד אתמול, מצד אחד כל המילים היפות על עמידה איתנה לצד ישראל וכו' אך מצד שני, וזה מה שחשוב, המילים המוכרות על זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית והצורך לסיים את המלחמה.

אמנם אין לצפות ממנה, כי היא תהיה ימנית יותר מאשר חלקים גדולים בציבוריות הישראלית, אך זה עדיין מפחיד לחשוב מה יקרה כאשר המפתחות יהיו בידיה.

מצד שני, ההגזמות שלו כבר לא מרשימות, איש לא חושב שישראל באמת תתבטל אם כבודה תיבחר, אך בהחלט יש מה לדאוג ולהתפלל.

בסוף בסוף, לב מלכים ושרים ביד השם, והוא זה שיחליט מי ייבחר, אבא יודע הכי טוב מה באמת טוב לנו.