בין לה-פן ללה-פיד / דעה

בגיל מתקרב למאה, וכאשר הוא מוקף בבני משפחתו, נפרד השבוע עולמנו מנוכחותו של ז'אן מארי לה פן, מנהיג הימין הקיצוני לשעבר בצרפת, ואביה של המנהיגה הנוכחית, מארי לה-פן.

האיש היה ידוע באנטישמיותו, וכך גם בתו למרות שהיא כבר יודעת יותר ללהטט במילים, אך יש כאן צליל המזכיר את התופעה הדומה אצלנו: האב והבן למשפחת לפיד והציבור החרדי.

ייאמר ברורות: טומי לפיד לא היה אנטישמי, אדרבה הוא היה קרבן שלה, נרדף בשואה ואיבד שם את רוב משפחתו, גם יאיר אינו אנטישמי, איני שותף לכל הציניקנים ששונאים אותו, לדעתי הוא פטריוט ישראלי אמיתי לפי השקפתו, אבל הוא שונא חרדים.

איני משווה חלילה בין ניצול שואה לבין מכחיש השואה המזיק ביותר, לה פן היה זה שפיתח את התאוריה שהכי מסוכנת, זו שאינה מכחישה לחלוטין את השואה, אלא טוענת כי מדובר בגוזמאות וניפוחים וכי המספרים היו מעטים בהרבה, זה הכי מסוכן משום שיותר קל להוכיח את עצם קיומו של אושוויץ אך קשה יותר להוכיח כי נרצחו שישה מיליון, והוא ידע זאת וניצל עד תום לליבוי השנאה כלפי המיעוט היהודי בצרפת.

לפיד האב אהב יהודים אך שנא חרדים, הוא לא הסתיר זאת והשתמש בלשון בוטה במיוחד כאשר עלב באחיו החרדים, הוא ידע בדיוק למה הוא עושה זאת: עובדה שהגיע להישג מדהים של 19 מנדטים שהפכוהו לאיש הכי חשוב בממשלה אחרי שרון.

אבל כמו בצרפת, בנו יאיר כיוון הרבה יותר גבוה – ואכן הצליח להגיע לכסא הגבוה ביותר במדינה – ומיתן קצת לצורך כך את ההתבטאויות תוך הסתרתם במילים יפות, אבל השנאה היא אותה שנאה.

לפני יותר מעשור, פגשתיו באיזשהו אירוע, שאלתי אותו האם הוא באמת חושב שאנחנו הציבור החרדי – שלוקחים אחוז מזערי ביותר מתקציב המדינה – אשמים בכל הצרות של המדינה, הוא התפתל כדרכו אך הוא לפחות חושב שאנחנו לפחות חלק מהסיבות לצרות הללו.

אין לנו כל טענות אליהם, היא רוצה להיות נשיאת צרפת והוא רוצה להיות שוב ראש ממשלה, שניהם יודעים כי כל המיצר לישראל נעשה ראש וכי השנאה למיעוט היהודי או החרדי (בהתאמה) היא הסחורה הטובה ביותר לרכישת קולות, ושניהם יודעים להלביש את זה במילים יפות כאילו יש רק כמה בעיות נקודתיות פה ושם.

אך לפחות כדאי שאנחנו נדע את האמת, ולא נתפתה למחשבות שאם נעשה כך או אחרת לא ישנאו אותנו : מאז שירדה תורה בסיני ירדה איתה שנאה לנוטריה, כך היה וכך יהיה.