מובא בגמרא במסכת ברכות (מז ע"א), כי אין לענות אמן חטופה, אמן קטופה ואמן יתומה, ומבאר רש"י (ד"ה חטופה) כי אמן חטופה משמעה הגיית המילה "אמן" באופן שהאות "אלף" מנוקדת בחטף ולא בקמץ (או פתח), וממילא משמעותה משתנה, והיא אינה נשמעת כחיזוק והאמנת דברי המברך (עי' לבוש סי' קכד סע"ק ג), הערוך (מובא בב"י סי' קכד) חולק על רש"י ומבאר, כי אמן חטופה משמעה ענית אמן בחטף ובמהירות ועוד בטרם שהמברך סיים את ברכתו.
להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סי' קכד סעי' ח), כי אין לענות אמן באופן שהגייתה בניקוד החטף כשיטת רש"י (וכן בכל ניקוד אחר שאינו משווה למילה אמן את המשמעות כי העונה מאמת את דברי המברך, עי' משנה"ב סי' קכד סע"ק כט) וכן שאין לענות אמן קודם שהמברך סיים את ברכתו כשיטת הערוך, ומוסיף הרמ"א (בשם האבודרהם), שיש לענות אמן מיד כשהמברך סיים את ברכתו.
כתב המגן אברהם (או"ח סי' קכד סע"ק יד), כי במקרה ששליח הציבור מאריך בניגון המילים "ואמרו אמן" שבקדיש, מותרים השומעים לענות אמן עוד בטרם ששליח הציבור סיים את הניגון ואת הגיית המילים "ואמרו אמן" (וזאת על אף שנפסק בשו"ע וברמ"א כי אין לענות אמן בטרם שהמברך סיים את ברכתו), הנימוק לכך הוא משום שהמילים "ואמרו אמן" אינן חלק מהקדיש, אלא הן קריאה לציבור השומעים לענות אמן ולכוון שיתאמתו הדברים ויתגדל ויתקדש שם ה' וכו' (עי' ב"ח או"ח סי' קכד, רמ"א או"ח סי' קכד סע"ק י) וממילא אין בענית אמן תוך כדי ניגון הש"ץ כדי לעבור על דברי הגמרא שאין לענות אמן חטופה (כפי' הערוך וכפסק השו"ע והרמ"א)
לעומת ענית אמן על שמיעת קדיש, ענית אמן על שמיעת ברכה שונה מכמה טעמים: א) הכוונה שבענית אמן על שמיעת ברכה היא אימות והאמנת דברי המברך וכנפסק בשו"ע (או"ח סי' קכד סעי' ו), כי לכתחילה יש לכוון בענית אמן (על שמיעת ברכה) "אמת היא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בזה", לעומת הכוונה בענית אמן על שמיעת קדיש שעניינה וכוונתה כאמור היא תפילה ובקשה שיתאמתו הדברים ויתגדל ויתקדש שם ה' וכו'.
ב) ענית אמן על שמיעת הברכה יכולה להיעשות רק לאחר שהמברך סיים להגות את כל מילות הברכה, ולכן ככל שהמברך מאריך בניגון, יש להמתין עד לסיום הברכה והניגון שכן לשיטת המגן אברהם (סי' קכד סע"ק יד) הניגון גם הוא חלק מהברכה ולכן רק בסיום הניגון כאמור ניתן לענות אמן (וזאת בשונה מענית אמן על שמיעת הקדיש שניתן לענות תוך כדי ניגון שליח הציבור את המילים "ואמרו אמן").
כראיה לדבריו (שהניגון הוא חלק מהברכה ואין בכך הפסק אלא אם המברך מאריך מאוד בניגון), מביא המגן אברהם את דברי הרמ"א (או"ח סי' קכח סעי' מה) שיש הנוהגים לומר את תפילת ריבון העולמים וכו' (עי' שו"ע סי' קל) בעוד שהכהנים מנגנים את סופי הפסוקים של ברכתם (וישמרך, ויחונך, שלום) ומאחר שאת תפילת ריבון העולמים יש לומר דווקא תוך כדי ברכת הכהנים (שו"ע או"ח סי' קל), ממילא עולה המסקנה שהניגון וסלסול של סופי הפסוקים הינם חלק מהברכה ומהגיית המילים.
לאור האמור עולה כי יש להקפיד על ענית אמן רק לאחר שהמברך (או שליח הציבור) סיים את ברכתו, וזאת אף אם המברך מנגן ומאריך בהגיית המילים, אך בשמיעת קדיש ניתן לענות אמן עוד לפני ששליח הציבור סיים את המילים "ואימרו אמן" וזאת ככל שהש"ץ מאריך בניגונן ובהגייתן (עי' משנה"ב סי' קכד סע"ק לה).
בעז"ה במסגרת המאמר הבא יבואר מהי אמן יתומה ואמן קטופה וההשלכות ההלכתיות.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה
